תקציר

קונפליקטים מוסריים בעניין יחסים שבין בני-אדם לבעלי-חיים ממינים אחרים מתקיימים במגוון גדול של נסיבות. הניסיונות השיטתיים לטפל בקונפליקטים אלה נשענים על עקרונות מוסר ועל הליכי שיקול שמקובלים לטיפול בקונפליקטים שבין אדם לאדם, אשר עליהם אנו מקווים להגיב כשופטים נטולי-פניות. אולם קשה לתפקד כשופטים נטולי-פניות בשעה שאנו עצמנו מעורבים בקונפליקט מתוך עמדת כוח מובהקת, כשאיננו מכירים מקרוב את נסיבות החיים של הנשלטים וכאשר אלה שונים מאתנו במידה רבה. מצב כזה מגביל, בין השאר, את יכולתנו לדעת באופן מאוזן את העובדות הנחוצות לעריכת שיקול מוסרי. בכל הנוגע לעצמנו ולדומים והקרובים לנו, אנו מצוידים במרב הידע הרלוונטי, שנושא משמעות מוסרית עשירה; וככל שהצד האחר בקונפליקט מנוצל, רחוק ושונה מאתנו, כך אנו יודעים עליו פחות, והידע הקיים דל בקונוטציות מוסריות ואף נוטה לייצג את המצב הנצלני כנורמה רצויה. ניצול בעלי-חיים, ובמיוחד ניצולם התעשייתי בחקלאות ובמתקני מחקר גדולים, מציב אתגר מיוחד בפני המבקשים לרכוש באופן מאוזן ידע אמפירי שנחוץ לשיקולים מוסריים. מיעוטו של הידע הקיים על המתרחש במתקני ניצול תעשייתיים ואופיו האינסטרומנטלי של הידע, הופכים מתקנים אלה למעין "חור שחור" מבחינה מוסרית. בעיה זו חמקה לא רק מעיניהם של המצדדים בסטטוס-קוו בכל הנוגע ליחסים בין-מיניים, אלא גם מעיני פילוסופים, משפטנים ופעילים חברתיים שמבקשים להפסיק או למתן ניצול בעלי-חיים.

ההרצאה התקיימה בפורום לביואתיקה, קמפוס הדסה עין כרם, האוניברסיטה העברית, 29.4.2014.