קיימות שיטות רבות לעודד ילדים לאמץ תפריט טבעוני ולשמור עליו, אך רק לעתים נדירות נבדקה האפקטיביות של שיטות אלה בשינוי הרגלי האכילה של הילדים בפועל. סוג הפעילות החינוכית היחיד שנבדק היטב הוא עידוד ילדים להרבות באכילת ירקות ופירות, מטעמי בריאות. אכילה מוגברת של פירות וירקות היא כנראה תנאי הכרחי להפחתה בצריכת המוצרים מן החי אך בהחלט איננה תנאי מספיק, והקשר שבין שני סוגי השינוי האלה לא נבדק. עם זאת, בהיעדר מידע ישיר על טבעונות, אפשר למצוא עניין במחקר הקיים על חינוך לאכילה מוגברת של פירות וירקות.

בשנת 2015 פרסמו שלושה חוקרי חינוך מסידני סקירה מקיפה על השפעתן של תוכניות חינוך על הרגלי האכילה של ילדי בית-הספר היסודי. הסקירה כיסתה 49 מאמרים מדעיים, שדיווחו על פעילות חינוכית בקרב 38,000 ילדים ב-13 מדינות (12 מהן חברות ה-OECD) בשנים 2011-1973. רוב המחקרים שנסקרו, העידו על שיפור (כלומר, צריכה מוגברת של ירקות ופירות או העדפה מוגברת לאכילת ירקות ופירות) בעקבות הפעילות החינוכית שנחקרה. אמנם, השינויים הממשיים היו לעתים צנועים, ונראה שאפשר לציין שינוי דרמטי רק במיעוט (גדול) מכלל הילדים. קשה להכריע מה הן שיטות החינוך המשפיעות ביותר, בין השאר משום שלעתים קרובות שולבו מספר שיטות יחד. הסוקרים מציינים, ששיפור בהרגלי האכילה ובהעדפות המזון נרשם ב-75% מבין 8 המחקרים שעסקו בלמידה דרך התנסות בגינון ו/או בהכנת מזון; שיפור נרשם ב-90% מבין המחקרים שהתמקדו בלימודים עיוניים לשיפור התזונה בשני מקצועות לימוד או יותר (תוכניות לימוד שהוגבלו למקצוע אחד הצליחו פחות, אם בכלל); חיזוקים התנהגותיים לאכילה משופרת הניבו תוצאות חיוביות בכל ארבעת המחקרים שהתמקדו בשיטה זו; ולבסוף, מעורבות הורים בתוכנית הלימודים נרשמה ב-10 מחקרים, עם 90% הצלחה.

השורה התחתונה בסקירה הזו (ובכמה סקירות אחרות שהתפרסמו בשנים האחרונות) היא שתוכניות חינוך בבתי-הספר מצליחות להגביר את חיבתם של ילדים לירקות ולפירות ואת כמות הירקות והפירות שהם אוכלים בפועל, אם כי חשוב שלא לבלבל שינויים אלה עם הישגים חינוכיים אחרים. שיפור ברמת הידע התזונתי, למשל, מתקבל בקלות רבה למדי מבלי להבטיח כל שיפור בהרגלים התזונתיים. אין שיטה חינוכית אחת להשגת התוצאות, וההשפעה הגדולה ביותר מושגת כשמשלבים מספר שיטות מבין אלה שהוזכרו לעיל, כמובן בנוסף לשיפורים בהיצע המזון הצמחי בבית-הספר.

מקור