"מינים פולשים" – על הלשון המניפולטיבית של אקולוגים

ב-1957 פרסם אורניתולוג שבדי, גונאר סוורדסון, מאמר תחת הכותרת: "נדידת הציפורים מהטיפוס "פלישה"." במאמר בוחן סוורדסון תנודות בתפוצה של מינים כמו צלוב-מקור, קיק האגוזים ונקר עקוד ברחבי אירופה, ומנסה להסביר את הופעתן של ציפורים אלה בתקופות מסוימות מחוץ לתחומי התפוצה המוכרים שלהן. סוורדסון טוען שהתנועה החריגה של אותם מינים מתחילה ככל הנראה בתנועה השנתית השגרתית שלהם, ומניעיה דומים למניעים של נודדים רגילים: "כאשר התעופה קצרה, הציפורים נוטות להישאר בגבולות תחום-הקינון הנורמלי שלהן, ובהתאם לכך, לא מתרחשת בשנים אלה התפרצות [irruption] או פלישה [invasion] (במובן הנורמלי של מילים אלה). בשנים אחרות, התעופה אינה מגיעה לכלל עצירה; הציפורים ממשיכות בדרכן ואז מתעדים אותן כמבצעות התפרצות או פלישה." (עמ' 315)

סוורדסון בוחן את הפלישה/ההתפרצות כתגובה לצפיפות אוכלוסין מוגברת או למחסור במזון בשנים מסוימות, לעומת נדידה שהיא תגובה למחסור עונתי קבוע במזון. הנדידה והפלישה הן אפוא שתי צורות קרובות של תגובה הסתגלותית לתנאים משתנים. בשני המקרים, הציפורים עצמן הן הסוכנות שיוזמות ומבצעות את החריגה מאזור התפוצה הרגיל שלהן (כאורניתולוג טיפוסי, סוורדסון אינו מציע מנגנון נפשי שמניע חריגה זו, אבל ברור מדבריו שהיא נובעת מהציפורים עצמן). המושגים "פלישה" ו"התפרצות" מוצגים ללא רמז לשיפוט ערכי שלילי. למעשה, אפשר לזהות אצל סוורדסון רמז לשיפוט חיובי דווקא, במידה שתגובה הסתגלותית מוצלחת ראויה להתפעלות. אף על-פי כן, בכותרת המאמר מופיע המושג "פלישה" במרכאות. אפשר לנחש שהמרכאות נוספו בגלל השימוש המקובל יותר במושג הזה: פעולה שאינה מסתכמת בהתחמקות מאזור שמאוכלס בצפיפות ובשיחור אחר מקורות מזון חדשים, אלא כוללת גם הכרה בכך שהנחלה החדשה כבר מאוכלסת, בנוסף לנכונות להפעיל כל כוח שיידרש כדי להישאר שם ולהשתמש במשאבים המקומיים. מסעות הצלב או כניסת הצבא הנאצי לפולין, אם כן, הם דוגמאות מובהקות לפלישה. לעומת זאת, כדי להצדיק את השימוש במושג זה לתיאור הופעתם ההמונית של קכלים אפורים בשבדיה בחורף 1937, נחוצים נתונים שאינם מתגלים בספירה פשוטה. למעשה, מה שסוורדסון מתאר, מתאים הרבה יותר למושג "הגירה", שגם בו הוא משתמש מספר פעמים. הדקויות הלשוניות האלה לא הטרידו את האורניתולוג, אולי משום שממילא בהקשר שבו כתב לא הייתה למושגים השונים משמעות ערכית שונה.

לאחר שנות דור, השתנה אופן השימוש המקובל במושגים אלה. המושג "פלישה" ונגזרותיו החלו להופיע באופן סדיר בשיח האקולוגי (הכוונה היא לא רק לאקולוגיה אלא גם לתחומים קרובים, ובעיקר הביולוגיה של שימור הטבע). מילים אלה השתרשו כמונחים המרכזיים שמשמשים לציין מינים שהתפשטו מחוץ לאזור התפוצה המקורי שלהם עקב העברה בידי אדם, במתכוון או אף ללא ידיעתו של המעביר. קשה להצביע על ראשית השימוש במושג "פלישה" במובן זה. אין ספק שיש לו שורשים מוקדמים יותר. בספר "האיים הבריטיים וצמחייתם," למשל, כתב הבוטנאי ארתור טנסלי כבר ב-1939 על "פלישה מוצלחת לתוך קהילה שלווה (undisturbed) על-ידי מינים אקזוטיים" (עמ' 840). מדובר כאן עדיין בשימוש לא נפוץ במושג, ובוטנאים ממילא עשויים להרשות לעצמם לשון מטאפורית פרועה יותר מזואולוגים. יתכן אפוא שהיה זה כנס בנושא "האקולוגיה של ביולוגיית פלישות," שנערך באוסטרליה באוגוסט 1984, שתרם תרומה חשובה להתפשטות משמעותו החדשה של המושג. (בעברית, הטקסט המוקדם ביותר שבו מצאתי את המושג "מינים פולשים" נכתב רק בשנת 2002).

על כל פנים, משמעות זו של המושג "פלישה" מוזרה למדי. היא לא משמרת כמעט דבר מתוך משמעותו המקורית של המושג, דהיינו התפשטות מתוכננת וכוחנית לתוך נחלה זרה ומאוכלסת. אפילו המאפיין החשוב בהגדרתו של סוורדסון נשמט כאן: לא המין ה"פולש/הפולשני" הוא הסוכן שיזם וביצע את החריגה מאזור התפוצה הרגיל שלו, אלא גורם חיצוני, אדם, הוא שאחראי לכך. במקרה של חיות גדולות, גם אין ספק שההעברה נעשתה בכוח ובניגוד לרצונו של ה"פולש". יתירה מזאת, "פלישה" כבר איננה מושג תיאורי וכמעט חף מערכים כפי שהייתה אצל סוורדסון, אלא היא הפכה למושג שיפוטי מובהק ושלילי ביותר.

במילים אחרות, מושג המציין במקורו צבאות שחודרים לשטח לא-להם, מדכאים כל התנגדות של האוכלוסייה המקומית ומשתלטים על משאביה — מושג זה החל להופיע בשיח האקולוגי כשהוא נושא משמעות ערכית שלילית, אלא שזו הודבקה דווקא לאורגניזמים שאינם אחראים ל"פלישה" שביצעו! בכל הקשר אחר, האחריות לפעולה תוקפנית מוטלת על הסוכן שיזם וביצע אותה. אך בשיח האקולוגי, בלהטוט סמנטי תמוה ומטריד, האורגניזם שטולטל בעל-כורחו למקום חדש סופג מבחינה רטורית את מלוא הערך השלילי שמיוחס לנוכחותו בנחלה זרה, והוא גם זה שנושא במלוא הנטל המעשי של השיפוט נגדו. זאת בשעה שהאורגניזם האחראי לאותו שינוי הורחק מן התמונה, מבחינה רטורית, וקיבל אפוא פטור מאחריות למתרחש.

קל למצוא מושגים הולמים יותר לשינויי התפוצה שאליהם הודבק המושג "פלישה". במהדורה העברית למגדיר הציפורים של היינצל, פיטר ופרסלאו, למשל, צוינו ב-1975 מינים כאלה בכינוי מדויק למדי: "פליטי תרבות" (אמנם, הכוונה אז הייתה לציפורים נמלטות, שלאו דווקא התרבו והתפשטו באזור החדש). אולי המושג "פליטים" לבדו מתאר את מצבם בצורה מדויקת יותר (או "גרים", "נוכרים" וכדומה). באנגלית, המושג הקשה-לתרגום, introduced species, שימש בשיח האקולוגי כבר בראשית המאה ה-20 כדי לציין אורגניזמים במצב שמקובל כיום לכנות "פלישה". המושג הוותיק הזה הוא אולי המדויק ביותר, וללא ספק מדויק יותר מכל נגזרת של "פלישה". אולם במאבק על דעת הקהל המקצועי וקהל ההדיוטות כאחד, כל המושגים ההם נכנעו ל"פלישה".

רטוריקה איננה חזות הכל, כמובן. כל אקולוג יודע לומר ש"האדם" הוא האחראי האמתי להופעתו של המין הזר בנחלה החדשה. אולם, בו-בזמן, השיח על האוכלוסיות החדשות מתמקד בקשרי הגומלין שבינן ובין החיות המקומיות והצמחייה המקומית. בני-האדם נותרים בשולי ההתעניינות המחקרית ובשולי ההמלצות לפעולה. לא נערך מאמץ מספיק להפריד בין הקבוצות השונות של מחזיקי העניין בתוך המערך המורכב שמעביר חיות לנחלות זרות, לזהות את המניעים השונים ואת דרכי הפעולה השונות של אותן קבוצות ולהגיב מול כל קבוצה כזו במיטב הכלים המקובלים במאבקים ציבוריים. הקבוצות האלה לא נעדרות כמובן מהשיח של שימור הטבע, אך מקומן בו מצומצם שלא בצדק, מתוך דגש מפוקפק על העבריינים כגון מבריחים, והזנחה יחסית של האחראים "הנורמטיביים", כגון מגדלים ואספנים של חיות אקזוטיות, קהל גני החיות, בעליהם של גני החיות, מרביעים, גורמים שמייצרים תנאים סביבתיים נוחים במיוחד למינים הזרים וכיו"ב.

נראה כי זה הוא הרקע להשתרשותו של המושג "פלישה" בשיח האקולוגי, ולהעדפת המושג הטעון הזה על פני מושגים מדויקים הרבה יותר. מובן מאליו שלא מדובר כאן בתולדה של תוכנית מושכלת לאמץ דווקא מושג שפוטר בני-אדם מאחריות ולהטיל אותה על חיות ועל צמחים. מושגים טעונים מבחינה ערכית משתרשים בקלות ומפיצים את השפעתם השקטה דווקא כאשר אין מקדישים תשומת-לב למשמעותם ולתפקודם. כך, הלכה למעשה, המושג "פלישה" משקף תפיסת-עולם מסוימת ובו-בזמן תורם לשעתוקה ולהעמקתה: הפרדה מלאכותית בין התחום האקולוגי לתחום החברתי, פטור מאחריות אנושית והתמקדות באלה שקל להפעיל עליהם כוח.

לבחירות מושגיות יש השלכות מעשיות עמוקות. המושג "פלישה" משרת היטב את המבצע המתמשך להענקת לגיטימציה להשמדת אוכלוסיות שתפוצתן אינה לשביעות רצונו של האקולוג. מושג זה משרת היטב גם כל התחמקות ממאבק חזיתי בסוכנים האחראים לשינויי התפוצה. אקולוגים עשויים לבטל בכעס את הטענה האחרונה: הרי הם אלה שעומדים בחזית המאבק נגד הפצת מינים זרים! וממילא משעה שמין התאקלם בשטח זר, ענישת האחראים לכך כבר לא תעצור את ההתפשטות שלו! הדברים האלה אכן טובים ויפים, אך הם עשויים לשכנע רק ברמה המקומית, לכל היותר. בתמונה הכללית, התפשטות של מינים מחוץ לאזור התפוצה המקורי שלהם היא ביטוי של ערכים אנושיים והתנהגות אנושית לפחות כפי שהיא תולדה של הסתגלות מינים זרים לסביבה נוחה ודלה באויבים טבעיים. ההכרה הזו אינה ניכרת היטב בעבודתו של הממסד האקולוגי, המדעי והרשותי כאחד, שמעדיף להתמקד במערכת הערכים הטבועה במושג "פלישה".

כל עוד זרוע אחת של הממסד האקולוגי יוזמת השמדת חיות פליטות ואילו הזרוע האחרת מאשרת סחר בינלאומי בחיות ממגוון מינים גדול, קשה להאמין ש"ההגנה על הטבע" מנוהלת באופן ענייני ורציונלי. כמה מאמצים מקדיש הממסד האקולוגי לחקור את מניעיהם של צרכני חיות בר על טיפוסיהם השונים, ולחפש דרכים לשנות את המניעים האלה או להיאבק בהם ישירות? כמה מאמצים הוא מקדיש להגבלת חופש המסחר וחופש העיסוק של האחראים על התפשטותם של מינים? ומהו משקלם של המאמצים האלה לעומת מאמציו לחסל את הפליטים לאחר שכבר התפשטו? בישראל, למשל, לא נוהל מעולם קמפיין משמעותי נגד החזקת חיות בר בכלל, נגד מכירתן או נגד ייבוא שלהן. ובאופן נקודתי יותר, "הצפארי", למשל, עדיין פועל כיום* ממש כפי שפעל ב-1997, אז השתחררו משם ציפורים ממינים רבים, שאחדים מהם שינו עד מהרה את הרכב המינים במרחק עשרות ומאות קילומטרים משם. גם המדשאות המושקות, שוודאי סייעו לאחדים מהמינים האלה להתפשט לא פחות מכישוריהם הצבאיים המיוחדים של "הפולשים", עדיין ממשיכות לכבוש שטחי קרקע גדולים יותר ויותר. עם רובה מעשן בזרוע אחת, הזרוע האחרת כנראה עסוקה מדי או עייפה מכדי לבצוע עבודה משפטית וציבורית משמעותית.

דבר אחד בטוח: המניפולציות הלשוניות של האקולוגים נחלו הצלחה. המושגים "פולש" (ובאנגלית: invasive, פולשני) התפשטו כמו אש. למושגים המדויקים יותר לא היה סיכוי. המושג "פולש" עונה היטב על הצורך הציבורי הנפוץ כל-כך בסימון אחרים, בעלילות דם ובהתנערות מאחריות. יתכן שהמושג "פלישה" צבר תאוצה מיוחדת במדינות שתושביהן האנושיים או לפחות אבותיהם הצטיינו בפלישה לארצות זרות: למשל, לא צאצאי הבריטים הם הנחשבים כאשמים באסון האקולוגי באוסטרליה, אלא הארנבונים. עם זאת, כאשר נזכרים עד כמה נפוץ בשיח הציבורי השילוב בין תוקפנות להתנערות מאחריות, יש להודות שהמושג "פלישה" בסך הכל התאקלם בגומחה סוציו-פסיכולוגית פנויה. כל מושג אחר שמתאר את מצבן של חיות שהתאקלמו מחוץ לתחום התפוצה הקודם שלהן, ודאי היה צובר אף הוא משמעות שלילית. כדי להיווכח בזה, די אם נחשוב על המושג "פליט" שהצעתי כאן, ועל משמעותו המקובלת בישראל כיום.


פורסם במקור: החברה הרב-מינית: אנשים, חיות אחרות ומה שביניהם (דף פייסבוק), 24.6.2016.

*ב-26.10.2017 פורסמה בעיתונות הכרזה על סגירת הצפארי (צפארי ג'ונגה ג'ונגה), עם הערכה שהמקום ייסגר תוך חודשים אחדים. המקום אכן נסגר אחרי כ-23 שנות פעילות. המניע העיקרי לסגירה הוא מאבק נגד הפגיעה בציפורים כפרטים ולא מאבק על נזק סביבתי. ראו: משה כהן, "לאחר 23 שנים: הצפארי בגני יהושע מפסיק את פעילותו במתחם," מעריב, 26.10.2017; איתי בלומנטל, "אחרי 23 שנה: נסגר פארק הציפורים 'הצפארי' בת"א," ynet ידיעות אחרונות, 26.10.2017.

מקורות שלא צוינו בפוסט

אוהד הצופה, בעיית המינים הפולשים, החברה להגנת הטבע וחטיבת מדע ושימור רשות הטבע והגנים, הרצאה ביום העיון השנתי לצפרות, 2.12.2002.

Michael B. Usher, "Biological Invasions of Nature Reserves: A Search for Generalisation," Biological Conservation 44 (1-2), 1988, 119-135.

M. B. Usher, Hans Kornberg, J. W. Horwood, Richard Southwood, and P. D. Moore, "Invasibility and Wildlife Conservation: Invasive Species on Nature Reserves," Philosophical Transactions of The Royal Society B Biological Sciences 314 (1167), 15.12.1986, 695-710.

R. H. Groves and J. J. Burdon, eds., Ecology of Biological Invasions, (Cambridge University Press, 1986).

Jeffrey Stanford Schaeffer, The White Perch in Lake Erie: The Ecology of an Invading Species (MA thesis), Ohio State University, 1984.

Arthur G. Tansley, The British Islands and Their Vegetation, vol. 1, (Cambridge University Press, 1965).

Gunnar Svardson, "The "Invasion" Type of Bird Migration," British Birds 50, 1.8.1957, 314-343.

A. H. Chisholm, Introduced Birds in Queensland, Emu 19, 1919, 60-62.

A. Philpott, "Notes on Certain Introduced Birds in Southland." The N.Z. Journal of Science and Technology 1, 1918, 328-330.

J. Drummond, "Introduced Birds of New Zealand," The Condor 14, November 1912, 227.

J. Drummond, "Our Feathered Immigrants: Evidence for and Against Introduced Birds in New Zealand, Together with Notes on the Native Avifauna," New Zealand Department of Agriculture, Division of Biology and Horticulture 16 (John Mackay, Government Printer, Wellington, 1907).

J. Drummond, "On Introduced Birds," Transactions of the New Zealand Institute 39, 1906, 227–252.

J. Drummond, "Dates on which Introduced Birds have been Liberated, or have Appeared, in Different Districts of New Zealand," Transactions and Proceedings of the New Zealand Institute 39 (45), 1 January 1906, 503-508.


 זהו הפוסט שזכה לחשיפה הגדולה ביותר בדף "החברה הרב-מינית" והגיע לפי נתוני פייסבוק ל-24,000 איש לעומת כמה מאות איש בפוסט רגיל בדף זה. הפוסט הזה גם זכה להרבה יותר תגובות משאר הפוסטים (הרבה מהן בשיתופים ולא בפוסט המקורי). רוב התגובות נכתבו בידי אנשים המזהים עצמם כאקולוגים או כזואולוגים, מקצועיים או חובבים, והן היו עוינות מאוד. חלקן מופיעות בפוסט המקורי אך רבות מהן בשיתופים. בעקבות התגובות עידנתי והרחבתי חלק מן הטקסט המקורי. זוהי תמצית התגובות השליליות ותשובותיי:

  1. פסילה גורפת ולא מנומקת. אין ספק שהסגנון הפרובוקטיבי של הכותרת תרם לזה, נוסף על כמה דברי ביקורת בגוף הטקסט, שעידנתי בעקבות המבקרים.
  2. ביקורת על כך שאין בטקסט הצעה מעשית לטיפול בחיות מאותם מינים שנמצאים מחוץ לאזור התפוצה הטבעי שלהם. כאן התפתחו דיונים מעניינים, אך הביקורת בעצם אינה רלוונטית לפוסט.
  3. הגנה על עבודתם של אקולוגים כעבודה המיטבית בתנאים הנתונים. השבתי בניסיון להראות שעבודת המניעה שלהם רשלנית מכיוון שהם מתמקדים בחיות שאינן רצויות בעיניהם וממעטים לעסוק בתופעות החברתיות שאחראיות לשינויים בתפוצת המינים.
  4. ביטול חשיבותה של הבחירה במושגים, מתוך אמונה שמושגים מדעיים הם "שקופים", כאילו מושג המשמש לתיאור תופעה אקולוגית אינו משפיע על תוכן הידע המדעי ולכן אין צורך להקדיש תשומת-לב להמשגה. מול גילויים אלה של תמימות ביקורתית ניצבו קשיי התקשורת האופייניים למפגש שבין פילוסופים ביקורתיים ובין מדענים אמפיריים (והפרובוקטיביות בסגנון הכתיבה שלי העמיקה את הקשיים האלה). בתשובותי ניסיתי לחדד את הטיעון בדבר השפעתם של מושגים מדעיים על התוכן המדעי. לזכותם של המבקרים ייאמר שלא הראיתי בשום נקודה — כפי שנדרש מסוציולוג או מהיסטוריון — כיצד הבחירה במושג הנושא לטענתי מטען ערכי שלילי וכבד, כגון "פולש", השפיעה במישרין על שאלות המחקר, על המלצות שהתקבלו וכדומה — לעומת הבחירה במושגים שאינם נושאים לטענתי מטען כה מובהק, כגון "פליט".
  5. ויכוח על משמעותם ושכיחותם של מונחים המציינים תפוצת אורגניזמים. בעקבות זאת ערכתי מעט תיקונים בטקסט.
Share