אתמול נפטר בגיל 78 טום רייגן, מחבר אחד משני הספרים המצוטטים ביותר על מעמדן המוסרי של חיות: "הטיעון לזכויות בעלי-חיים". בספר זה בולטת ביקורתו של רייגן על השיטה התועלתנית בפילוסופיה של המוסר, הרואה בפרט מעין כלי קיבול להרגשות טובות ורעות ומתירה לפגוע בו אם תחשיב ההרגשות הטובות והרעות בעולם נוטה נגד הפרט. רייגן היה קרוב לתפיסת המוסר של קאנט, רולס ואחרים, עם תיקונים חשובים לתפיסתם אגב הפיכתה לעקבית יותר מגרסתה המקורית. ברוחו של קאנט, רייגן שלל את ההתייחסות אל הזולת בתור אמצעי למטרה גרידא ותבע להתייחס אליו כמטרה בפני עצמה. עוד טען רייגן שיש לפרט זכויות שאין להפר אותן אלא בהתנגשות עם זכויותיהם הדומות של אחרים, ושזכויות אלה נוגעות לא רק במניעת נזק ישיר וברור לפרט אלא גם בהגנה עליו מפני שלילת האפשרות לממש את יכולותיו והעדפותיו. במילים פשוטות, לא רק עינוי הזולת מהווה הפרה של זכויותיו אלא גם כליאתו או הריגתו ללא כל סבל. למותר לציין שלפי רייגן, לא רק בני-אדם ניחנו בתכונות המקנות מעמד מוסרי וזכויות. מכאן נובעת שלילה גורפת של מוסדות המנצלים חיות, כגון תעשיות המזון מן החי. עמדה זו התחדדה בעבודתו המאוחרת יותר של רייגן.

בעקבות הידיעה על מותו של רייגן הכנסתי תיקוני עריכה רבים במאמר המסכם את "הטיעון לזכויות בעלי-חיים" באתר אנונימוס. המאמר המקורי פורסם בהמשכים ב"זכויות בעלי-חיים השבוע" 50-48, 14.6.2002-31.5.2002.

פורסם במקור: החברה הרב-מינית: אנשים, חיות אחרות ומה שביניהם (דף פייסבוק), 18.2.2017.