אכפת לי! מה מניע את ההתנגדות לניצול חיות?

אנו חיים בחברה שמנצלת חיות ופוגעת בהן בהיקף חסר תקדים, אבל גם נפוצים בה ערכים של התנגדות לפגיעה בחיות. הערכים האלה מבוססים עד כדי כך, שקל לשכוח עד כמה הם חדשים. בשיעור זה נסקור ציוני דרך בהתפתחותה של ההתנגדות לפגיעה בחיות במערב, תוך הצגת הסברים היסטוריים לשינויים.

נפתח בשינוי המוקדם והמצליח ביותר שעבר המערב: התנגדות להתעללות בחיות. אם במאה ה-18 עינוי סדיסטי של חיות עורר התנגדות רק מצד אנשים מעטים ורגישים במיוחד, תוך כ-200 שנה הפכה הוקעת ההתעללות לנורמה חברתית (ותחיקתית). מה הניע את השינוי הגורף הזה? שינוי באופי היחסים בין אדם לאדם בעולם צפוף ומורכב יותר ויותר? המתיחות בין הבורגנים לפועלים במאה ה-19? מחשבה מוסרית חדשה? תנועות חברתיות-פוליטיות מהפכניות? נסיגת האנתרופוצנטריות? החזקת "חיות מחמד"?

שפע ההסברים (שאמנם כולם חלקיים) מתייחסים לשינויי נורמות שסחפו את רוב חלקי החברה. גם תופעות שהתפשטותן הייתה פחות גורפת – התנגדות לניסויים בחיות, רפורמות בחקלאות התעשייתית וחרם צרכנים על מוצרים מסוימים מן החי – גם אותן נסביר כחלק משינויי נורמות גורפים.

לאור השיעור הזעיר של טבעונים ואפילו צמחונים באוכלוסיית המערב, הטענה בדבר שינוי נורמות גורף עשויה לעורר ספקות. אבל כשנעבור על נתונים עדכניים לגבי סוגי חרם ספציפיים ועל סקרים בנושא עמדות צרכנים, נגלה שהחרמת מוצרים מן החי, למרות נדירותה היחסית, נשענת אף היא על ערכים נפוצים ועל שינויים שסחפו את רוב חלקי החברה המערבית החל מהחצית השנייה של המאה ה-20.

נסיים בניסיון להעמיד את מכלול השינויים האלה בפרופורציות הנכונות: אילו כוחות חברתיים-היסטוריים עומדים נגד השינויים שמנינו ומרסנים אותם? האם גם כוחות אלה עוברים התמתנות, או שהם במגמת התחזקות? ומהו מקומה של התנועה להגנה על בעלי-חיים כתנועת מיעוט בכל המארג החברתי הזה?