הופעת סכמות והתפתחותן: סקירת התופעה על פי התצפיות שערכתי במהלך הסמסטר

נועם וגיא (תאומים, שנה ו-8 חודשים): בציוריהם אין כל סימן לסכמות. הם לא יוצרים עדיין צורות שניתן לחזור עליהן והם אף לא שולטים במבנה הסימנים שעל הדף, אלא מציירים ברמה הראשונית ביותר – יצירת סימנים אקראיים. בשעת הציור הביטו בנייר לעיתים רחוקות בלבד, והתרשמתי שגם מבטים קצרים אלה לא השפיעו על המשך השרבוט. מכיוון שהסימנים אינם נוצרים במכוון, אין תנאים לתחילת היווצרותן של סכמות.

 

משי (3 ו-11 חודשים): בציורים של משי ניתן לראות סכמות פשוטות לצד סימנים שאינם סכמות ממשיות עדיין. בשני הציורים הנמצאים בידינו לא ניתן להבחין בחזרה על צורות מסוימות והפיכתן לסכמות. בשני ציורים נוספים שראיתי בביתה של משי, נראות צורות מסוימות, אמורפיות למדי, ומשי נתנה להן את הכותרות "דינוזאור" ו"ציפור" כי הצורות הזכירו לה את החיות הללו. זהו שלב בו מבצעת הילדה שרבוט מתקדם, ובעקבותיו מגלה את כוחן של הצורות שהיא יוצרת לייצג אובייקטים. גם בציור ה"שטיח" שנמצא בידינו (זהו תרגיל שעשתה משי בגן – בניית קומפוזיציה של צורות סגורות) מופיעה צורה לא גיאומטרית (צהובה, תחומה בקו חום). לא שוחחתי עם משי על הצורה הזו, אך יתכן שבעיניה היא מייצגת אובייקט כלשהו – זוהי מידת המורכבות של הצורות הראשונות המקבלות ערך ייצוגי.

ציור הדמות ליד הבית מורכב כולו מסכמות, שנעשו מתוך כוונה ומודעות לעובדה שכל צורה מייצגת משהו מוגדר מראש. משי עבדה מהר, וניכר שהיא ידעה כיצד ייראו הצורות שהיא מתכוונת לצייר. פעולת הציור לוותה לכל אורכה בהסברים על  מה שמציירת משי ברגע זה: "למעלה השמיים בכחול, למטה חום אדמה, צהוב שמש עם קרניים"; "ראש עיגול ועיניים אפורים!"; "ראית איך עושים רגל?" וכו'.

רמת הסכמות אינה אחידה. קו הקרקע וקו השמיים, נוסף על האופן שבו מתייחסים הדמות והבית לקו הקרקע, נראים מפותחים מכפי גילה של משי. האם סיפרה שמשי למדה בגן את סכמות הקרקע והשמיים (ואולי גם השמש), אך לא ברור כיצד התבצע הלימוד הזה. לדעתי, גם אם אין כאן התפתחות ספונטנית הרי הילדה אינה מעתיקה סכמה שאינה מובנת לה אלא מבינה את משמעות הסכמות הללו באופן הצפוי, בממוצע, אצל ילד המבוגר ממנה בשלוש שנים – אם ניתן להסיק זאת על סמך ציור בודד. הבנתה ניכרת בהצהרה שלה ("למעלה השמיים בכחול, למטה חום אדמה") ובאופן בו מיקמה את הדמות ואת הבית על קו הקרקע.

לצד הסכמות המפותחות הללו ציירה משי סכמות פשוטות של דמות ובית. גם הן כבר אינן סכמות ראשוניות – אם דמות מינימלית מורכבת מעיגול-ראש ומנקודות-עיניים, הרי שלדמות שציירה משי נוספו פה, אף, לחיים, גוף, רגליים וכפות רגליים. גם בבית יש פרטים – חלונות ודלת, הממוקמים היטב. למרות ריבוי הפרטים ומיקומם המדויק חסרים עדיין פרטים רבים, דבר המצביע על כך שמשי מציירת בהתאם לחשיבות הפרטים בעיניה ולא לפי מראה העצמים במציאות. בולטות בחסרונן הידיים, ולא ברור מדוע משי לא ציירה אותן. כאשר שאלה אמה אם לא חסר משהו ענתה משי שחסרות שיערות וידיים, והוסיפה שהילדה נולדה כך. כאשר שאלה האם כיצד תסתדר הילדה בלי ידיים, ענתה משי שהיא תתגרד בעזרת הרגליים. לא סביר להניח שהיא חשבה על כך מראש; נראה שהרעיונות הללו הם הרחבה של המשמעות המקורית של הסימנים שעל הדף. הרחבת משמעות כזו, ללא התכוונות מראש, אופיינית לשלב המעבר בין שרבוט לסכמות של השלב הקדם-סכמטי.

גם מן ההיבטים הצבעוניים והצורניים ניכרת קרבה בין הסכמות של משי לשרבוטים מפותחים, כמקובל בשלב הקדם-סכמטי. השמיים, השמש והאדמה מצוירים בצבעים סכמטיים, אך כאמור יתכן שהצבעים הללו נלמדו בגן. בחירת צבעי הדמות והבית היא חופשית, ללא קשר לצבע הריאלי שלהם – "באיזה צבע שאני רוצה אני עושה", כדבריה של משי. על הפנים וסביבם אף מופיעה צביעה ירוקה, שמשמעותה אינה ברורה לי – אולי חלק מה"רקע" שכונה בפיה "שטיח" (רמז לתרגיל מילוי הצורות שעשתה בגן, והניכר בבירור בקטע השחור שהחלה לצבוע. תפישת חלק זה כ"שטיח" מרמזת על כך שמשי אינה רואה בחלק זה חלל, בניגוד לילד הנמצא בשלב הסכמטי).

 

שני (6 ו-9 חודשים): שני הציורים של שני מראים סכמות מפותחות שנוצרו לאחר תרגול ניכר, ואולי גם בעזרתם של דגמים מוכנים (סימן הכשכוש בזנב הכלבה מרמז על היכרות עם שפת הקומיקס). בציורים אין תיאור של מקום ולכן אי-אפשר לקבוע אם שני מציירת על פי כל המאפיינים של השלב הסכמטי. גם הצבעים מעטים מכדי לקבוע אם יחסה של שני לצבע הוא כאל סימן מאפיין, כצפוי בשלב הסכמטי (צבעה הצהוב של הילדה מרמז שאולי לא תמיד כך הדבר).

הצורות אינן מקריות אלא בנויות כולן מראש על פי המשמעות המבוקשת. אין שריד לתהליך הקדם-סכמטי, של ציור צורות חסרות משמעות והענקת משמעות מאוחר יותר, על פי האסוציאציה שמעוררת הצורה. בהקשר זה מעוררת עניין הכוס המצוירת על ראש הילדה. הכוס נוצרה לאחר ששני החלה לצייר שיער ולא הייתה מרוצה מן התוצאה. ציור השיער נראה לה דומה לכוס, והיא השלימה את החסר והמשיכה את הראש לאחר מכן. על פניו נראה תהליך זה דומה לתהליך הקדם-סכמטי, של מתן משמעות בדיעבד לצורה אקראית. אולם הציור של שני נבדל מכך הן בשל העובדה שצורת השיער-הכוס עוצבה מראש לפי משמעות מסוימת, והן מכיוון שלאחר הופעת האסוציאציה של כוס שונתה הצורה המקורית במכוון על פי מאפיינים צורניים הידועים לשני מראש.

הפרטים בציורים מרובים ביחס לשלב הקדם-סכמטי. גם המבנה של מרבית הצורות איננו עוד גיאומטרי פשוט. אלה אינן צורות כלליות שהוענקה להן משמעות מתוקף צירופן בלבד אלא צורות שעוצבו במיוחד עבור משמעות ייצוגית מסוימת ולא ניתן לבודדן ממשמעות זו. עם זאת, בהתאם לגילה של שני, העיצוב נוטה לצורות גדולות ופשוטות – קו אליפטי כראש, אליפסות מחודדות כעיניים, משולש כחצאית, קווים מקבילים כגפיים, כמה בליטות כאצבעות. עם זאת, יש בציורים חריגות לסכמות מתוחכמות יותר. למשל, צורת כלי האוכל של הכלב מעידה, כנראה, על ניסיון לתאר את עומק הכלי – תכונה שאינה מתוארת בכוס שביד הילדה, שצוירה ביתר רישול. בחצאית, בנעלי הבאלט ובכתמי הכלבה יש עדות עקיפה להתבוננות.

ההתבוננות ניכרת גם במאבק ראשוני עם בעיית ההסתרה – קווי המתאר של ארבעת רגלי הכלבה תוכננו באופן שייצרו הסתרות מלאות, ואפילו עוותו בכיוונן כדי שהרגליים "הרחוקות" ייחתכו על-ידי הרגליים "הקרובות" (האפקט אבד כאשר נצבעו הרגליים בשחור). גם הבגדים אינם שקופים אלא מסתירים את הגוף שמתחת להם, והדבר בולט בבטן המציצה בין החולצה לחצאית של הילדה, בקימורי כפות הרגליים המציצים מבעד ל"חלון" בנעלי הבלט, ובתכולת כלי האוכל של הכלבה. הסתרה מרשימה נראית בכוס שעל ראש הילדה, הנראית "מולבשת" ממש, אך יתכן שזוהי תוצאה של מקרה מוצלח עקב נסיבות ציורה של הכוס. בניגוד לניסיונות אלה לא התמודדה שני עם תיאור ההחזקה – הכוס והכף שביד הילדה מתוארות ללא כל הסתרה, ורק מיקומן לצד הידיים מעיד על היותן מוחזקות.

ההסתרות וכן הפרופורציות הריאליות של הדמויות מעידות על כך ששני אינה מציירת רק על פי משמעות הדברים עבורה אלא גם מתוך ניסיון ראשוני לתאר את הדברים כפי שהם במציאות. עם זאת, עדיין מופיע תמצות המעיד על חוסר עניין בפרטים מציאותיים שאינם תורמים לתוכן (שלוש אצבעות בלבד בידי הילדה, היעדר אוזניים, נקודה סגולה בתור אף).

 

נועה (9 ו-8 חודשים): הסכמות בציורים מפותחות במידה האופייניות לגיל – בחלקן הן חורגות מסכמות והופכות לניסיונות תיאור הייחודיים לצרכי הציור המסוים.

החיות צוירו על פי סכמות שנועה מיומנת בציורן, בפרופיל. את המיומנות רכשה הן מהתבוננות בחיות סביבה ובטלוויזיה והן מדגמים קיימים. נראה שגם הדיוקן העצמי הוא סכמה המבוססת על התסרוקת המסוימת של נועה. שאר חלקי הדמות ופח הזבל אינם עונים עוד על ההגדרה הצרה של סכמה. אמנם, הצגת מרבית האלמנטים בציורים מתקיימת מהזוויות האופיינית ביותר, גם כאשר צירוף זוויות מבט כאלה אינו אפשרי במציאות, אך ניתן לראות בציורים הללו את הדימויים הייחודיים המדויקים ביותר שיכולה נועה לעצב בשלב זה כדי לבטא מצבים מסוימים. כלומר, אלה אינם דגמים קבועים של זבל או של גוף בתנועה, ששונו כדי להביע מצב מסוים, ובמובן זה הם שונים מסכמות.

הצבע בציוריה של נועה מעניק אפיון לעצמים ואינו משמש כמעט ככלי להבעת רגשות או לניסיונות אסתטיים. האפיון הוא סכמטי – כלב חום, פח אפור, תוכו שחור, שיער חום, שמש צהובה ובריכה כחולה. אין חריגה משמעותית מצבעים סכמטיים אלה (להוציא את השמיים, בהם ניסתה נועה לצייר עננים) למרות רמת ההתפתחות בעיצוב. יתכן שהדבר נובע ממגבלות כלי הציור, הטושים. עצמים שאינם מצטיינים בצבעים מאפיינים – זבל, בגדים וברווזים – צוירו בצבעים חופשיים יותר.

ציוריה של נועה אינם מפורטים במיוחד. נראה שהם מציגים כמעט אך ורק את הפרטים הנחוצים לסיפור, אם כי ביתר ריאליות ביחס לגילאים מוקדמים יותר. עבור נועה, לא יתכן שלילדה לא יהיה צוואר או שכל גופה יהיה מלבן סתמי. עם זאת, היא אינה מתעניינת באבזמים, באוזניים או בנוצות בודדות של ברווזים. הפרטנות בולטת בעיקר בידי הילדה, הנמצאות בתנוחה רבת משמעות ולכן כנראה הושקעה בהן תשומת לה יתרה.

בציור הכלב והילדה בולט השימוש בהסתרה – הכלב והזבל נמצאים לפני הפח, ואחת מידי הילדה מוסתרת הן על-ידי הגוף והן על-ידי היד השנייה. פתח הפח אליפטי, באופן המבטא אף הוא את תחילת ההתבוננות האופיינית לשלב הקדם ריאליסטי. בציור הילדה והכלב אין קו קרקע, והירק שסביב הפחים משלים את מערכת ההסתרות וה"הקצרות", לרקע היוצר חלל התבוננותי, אך הציור אינו מכיל די מידע כדי לקבוע אם נועה באמת ניסתה ליצור אשליית מרחב או שהעצמים קשורים לקו קרקע. אלמנטים אחרים מבטאים בבירור תפיסת חלל סכמטית: שמיים בחלק העליון של הדף ושמש בפינה (אך האם הציור היה מתפתח אחרת אילו היו לנועה צבעים שניתן למלא בהם שטח בקלות?); הבריכה והפיתה במבט מלמעלה לעומת הברווזים והדגים במבט מאפיין מהצד; כל ברווז שוחה על גל המהווה מעין קו קרקע נפרד, שהרגליים נמצאות מתחתיו. ציורה של נועה נמצא אפוא בשלב מעבר בין הסכמטי לקדם ריאליסטי.

 

סיכום ומסקנות: הסכמות הראשונות מופיעות בשלב הקדם-סכמטי. כמה מציוריה של משי ממחישים את השלב הראשון בהתפתחות הסכמות: מתן משמעות ייצוגית לצורה קיימת. סכמה (או קדם-סכמה) כזו היא מאפיין ראשוני של חשיבה באמצעות מושגים וסימנים, והיא ביטוי ליכולת סיווג מפותחת למדי (יכולת כזו מופיעה בציור כאשר הילד חוזר לראשונה על סימנים מסוימים, לפחות שנה מוקדם יותר).

משי, בת 4 כמעט, מציירת בו-זמנית גם סכמות מפותחות יותר: צורות פשוטות שמקורן בסוף תקופת השרבוט, ושמשמעותן מוגדרת מראש כמייצגות אובייקטים. ההגדרה מראש הופכת את הציור לכלי תקשורת בין הילדה לסובבים אותה, ולכלי מחשבה באמצעותו היא לומדת להגדיר מהו העולם ומהי עמדתה ביחס אליו. פעולת הציור נתפסת בעיניה כייצוג של פעולתה שלה בעולם (תפיסת החלל בציוריה של משי מעידה על התקדמות ביחס לעיקרון זה).

בשלב ההתפתחות הבא, המציין את שיא הסכמטיות, מופיעות בתוך הסכמות צורות ייחודיות שעוצבו במטרה לאפיין את העצם המיוצג. המאפיינים של העצם נבחרו על-ידי הילד כדי לאפשר זיהוי ותו לא, ולכן הוא אינו מפריד בין ידיעותיו על העצם ובין המראה של העצם במצב נתון. ציוריה של שני, בת 6 ו-9 חודשים, מדגימים סכמות כאלה (ובמידת מה אף מפותחות מכך). פיתוח מאפייני הזיהוי של עצמים מעיד על כך שפעולת הציור כבר אינה ייצוג של פעולת הילד בעולם בלבד אלא גם שלב ראשון בהפיכת הציור לייצוג של העולם שאינו תלוי בפעולת הילד בתוכו, דבר המתבטא בסכמות המתארות לראשונה חלל כולל לציור (סכמות כאלה נמצאות ברשותנו רק בציורה של משי בת ה-4).

בשלב ההתפתחות הבא נעזבות הסכמות בהדרגה לטובת ייצוגים המבוססים על מראיהם של עצמים במצב נתון. לא תמיד ניתן להבחין אם מדובר בסכמות משוכללות, שפרטיהן מבוססים על אפיונים מדויקים שמטרתם זיהוי בלבד, או שאלו הם ניסיונות ראשונים בייצוג מראהו של עצם במצב מסוים (דו-משמעות כזו ניתן למצוא בכמה מהפרטים בציוריה של נועה בת ה-10). עבור הילד הופך בשלב זה הציור לעולם שהקבלתו לעולם הממשי אינה מתבצעת דרך סימול גרפי יעיל אלא דרך דומות חזותית בין המייצג למיוצג. השינוי באופי הסימנים נובע מכך שהילד מתחיל כעת לתפוס את עצמו כיחידה מבודדת, נפרדת משאר העולם: הוא אינו רואה עוד את פעולת הציור כמסמלת בנייה של עולם אלא כתיאור קונקרטי של עולם הנמצא מחוץ לציור; הוא אינו רואה עוד את עצמו כמבצע פעולות בתוך הסצנה המצוירת אלא כמי שמביט על הסצנה כולה מבחוץ. הביטוי לשינוי ניכר בהופעתם של פרטים בציור, שמקורם אינו בהיכרות של הילד עם המבנה הכולל של עצמים אלא בשינוי המראה שלהם כתוצאה מתאורה מסוימת או כתוצאה ממיקום מסוים שלהם בחלל ביחס לילד המצייר, הצופה בהם כביכול.


נכתב כעבודת סוף סמסטר לקורס ציורי ילדים בהנחיית ריבה פרי, המדרשה להכשרת מורים לאמנות, רמת השרון, 1993. סיכומי התצפיות בילדים המציירים הוגשו בנפרד. עריכה: ינואר 2018.