הטבעונות לא מעניינת (סטטוסים של טבעונים)

אני רוצה לדבר על כך שהטבעונות לא מעניינת. ושהיא גם לא חשובה.

בשביל אנשים שנמצאים כרגע על קו התפר שבין צריכה של מוצרים מן החי ובין הפסקת הצריכה שלהם, ההשקעה האישית בטבעונות עולה בתור אישיו רציני. זה נראה כמו התעסקות בלי סוף. רשימות של מתכונים ושל מוצרים, אנציקלופדיות של תזונה, מאגרי מידע על בריאות ועל חולי, מפות של מקומות שמומלץ לאכול בהם ומקומות שכדאי להתרחק מהם, ייעוץ והדרכה עם מי לאכול ואילו ארוחות להחרים, מה לומר לאימא ואילו הקנטות לספוג מהבן-דוד ומה לא. על רקע התפאורה הזו, הטבעונות מצטיירת בתור מועדון תחביב למכורים כבדים – תחביב של גרגרנים בלתי נלאים, של בשלנים, של מקלפי בננות, של לועסי עלים, של היפוכונדרים, של מרפאים, של קוטרים, של רכלנים, ושל מי יודע כמה עוד בעלי עניין.

בקיצור, על קו התפר הזה שבין צריכת מוצרים מן החי להפסקת הצריכה, נראה כאילו אם אין לך נטייה מראש לתחביבים האלה, אז גם אין לך מה לחפש בטבעונות. אני יודע שאם אני הייתי נמצא היום על קו התפר הזה ומתלבט, מה שהיה מרתיע אותי זה ההתעסקות העצומה, שלכאורה אי-אפשר להימלט ממנה. מה לעשות שאף פעם לא התעניינתי במיוחד באוכל, מידע תזונתי מרדים אותי ולא חסרה לי כתף לבכות עליה שלא מבינים אותי.

למזלי, אני לא צריך להתעסק בדברים כאלה. לא זוכר מתי הפסקתי לצרוך מוצרים מן החי, אולי לפני 17 שנים, אחרי שממילא הייתי כמעט טבעוני המון שנים, וכיום טבעונות בשבילי זה פשוט לקנות אוכל, להכין ולאכול, כמו כל אחד אחר. פה ושם גם צריך לבחור מה לאכול בחוץ או לתאם ארוחה משפחתית או חברתית, וגם זה מצריך לא יותר ממינימום עניין ומינימום השקעה, מתוך הרגל גמור. אלמלא הייתי עובד בתחום של זכויות בעלי-חיים (אני עובד בעמותת אנונימוס ובפרויקט החברה הרב-מינית) בטח הייתי כבר שוכח מזמן שאני טבעוני.

הנקודה היא שטבעונות כשלעצמה לא תובעת ממך שום דבר. אמנם המעבר לטבעונות יכול לתבוע מאמץ, כמו שכל שינוי אחר בחיים מחייב מאמץ, ולא כולנו מקבלים שינויים בקלות. יש מי שיסיים את תקופת המעבר שלו לטבעונות תוך שלושה שבועות, ויש מי שיגרור אותה שלוש שנים. אבל אחרי המעבר, אין בטבעונות עניין ואין לה חשיבות. היא לא דורשת עבודה ואין מה להתגאות בה. זה בסך הכל סוויץ' שצריך לעשות, ואחר-כך להתרגל ולשכוח. אז אם מאז ומתמיד אהבת להנדס ארוחות פאר – גם ארוחות טבעוניות יתבעו ממך השקעה גדולה. ואם משגע אותך שאנשים לא מסכימים איתך, בכל עניין שהוא – אז גם בתור טבעוני תשתגע בפעם המיליון מהערות שזורקים לך לצלחת ומזה שדווקא אבאלה' שלך, עצמך ובשרך, עושה פרה על האש. אבל הטבעונות עצמה לא תובעת ממך שום מאמץ מתמיד.

ונכון מאוד, במובן אחר הטבעונות מגלמת את כל החשיבות שבעולם. הניצול החקלאי התעשייתי של חיות הוא, למיטב הבנתי, העיוות המוסרי הגדול ביותר עלי אדמות, וחברה טבעונית היא האנטיתזה של העיוות והיא גם הפתרון המעשי שלו. אז מה אני יכול לעשות כדי לקדם את הפתרון הזה? אני מאמין שהעוול גדול עד כדי כך, שההכרה בו ובחשיבות של המאבק בו צריכה להוביל לא רק לפעילות תחביבית – סטייל טבעונות – אלא גם לשינוי תעסוקתי. וזו באמת החלטה גדולה, שההשלכות שלה תובעות התמודדות בכל יום ויום בחיים. אבל הרגלי אכילה אישיים – נו, באמת, מזה אל תעשו סיפור!

אריאל צבל, פרויקט "סטטוסים של טבעונים": ערב קריאת טקסטים קצרים, תל-אביב, 29.8.2013.