הנחת רווחה: מרסנים את תעשיות בעלי-החיים?

"רווחה": מילה שיש לה משמעויות רבות ושונות בהקשרים שונים. אם ננסה לתת לה משמעות אחת כוללת, שאינה תלויה בהקשר חברתי מסוים, ודאי נסכים שרווחה היא יותר מהיעדר סבל או סיפוק רגעי. רווחה חייבת לכלול שילוב בין היבט רגשי של סיפוק והיעדר מצוקה, לבין היבט של מימוש או הגשמה של יכולות שטבועות בנו.

כשדנים ברווחה ביחס לבני-אדם, המושג שומר בדרך-כלל על המשמעות הכללית הזו. "רווחה" של בני-אדם נתפסת בתור מימוש התכלית של האדם. מי שזקוק לסיוע כדי לממש את התכלית הזו, יקבל אותו כחלק מתמיכה קהילתית בחברים חופשיים בקהילה.

המושג "רווחת בעלי-חיים" שונה לגמרי. מעטים מאוד משתמשים במושג הזה באופן שהולם את המשמעות הכוללת שלו. לעתים קרובות, "רווחת בעלי-חיים" נחשבת כלא יותר מהיעדר סבל קיצוני ובולט לעין. למעשה, אפילו הגדרה כזו היא מתקדמת למדי ביחס לחלק ניכר מההיסטוריה של החקיקה להגנה על בעלי-חיים. רק בשנות ה-70 החל המושג "רווחת בעלי-חיים" לקבל משמעות עשירה יותר בחקיקה האירופית – לפחות על הנייר.

החקיקה האירופית התפתחה במקביל להתפתחות מדע רווחת בעלי-החיים, שמשמש לא רק כבסיס לחקיקה, אלא גם לעבודתם של ארגונים לרווחת בעלי-חיים. נבחן אפוא את הרקע להופעת הענף המדעי הזה, נתעכב על שיטותיו, ונזכיר שגלומה בו הבטחה להתייחסות מלאה יותר לרווחת בעלי-חיים – כל זאת כדי לשוב ולגלות שההבטחה כמעט שלא מתממשת. השילוב בין ספקנות מדעית יתירה לבין לגיטימציה לניצול חיות, מרחיק את רוב הענף המדעי הזה מהתמודדות רצינית עם רווחת בעלי-חיים. רפורמות לרווחת בעלי-חיים אינן מבטיחות רווחה, אלא מגדירות נורמות של ניצול.

מהי המשמעות המעשית של ההבחנות האלה? האם רפורמות לרווחת בעלי-חיים למעשה מזיקות לחיות? מועילות להן? או פשוט חסרות משמעות? נסיים את השיעור בניסיון לענות על כך בשיטתיות, במגבלות הזמן, לקראת הכרה בכך שככל שרפורמות לרווחת בעלי-חיים נקודתיות ואקראיות יותר, כך גדלה הסכנה שהן יגויסו בפועל נגד החיות.