"הנמרה הגדילה לעשות ואנו היינו כחולמים…"

"בסתר לבי ציפיתי לאותו נמר שכה הרבו לספר אודותיו. […]

לא יאומן, לחשו הנערים. נמר, נמר אמתי. […]

וראו זה פלא. כעבור שניות מעטות התיישב אותו נמר ליד אחד הנערים. התחכך הנמר בנער, ככלבלב קטן המבקש שילטפוהו. שכב על גבו, הרים את שתי רגליו בתנועת משחק. […]

וכך נמשך המשחק מחצות הלילה עד אור ראשון של בוקר, עת שמענו את נהמתו האחרונה מתוך הנקיק הסמוך למפל. כנראה עייף מן המשחק ופרש לתפוס תנומה של בוקר."

קטעים אלה מדיווח פיוטי שמצורף כאן במלואו, מתוך כתב-העת 'טבע וארץ' (כ"ב 1, נובמבר-דצמבר 1979), נכתבו עם חתימתו של פרק היסטורי קצרצר בתולדות יחסי נמר-אדם בישראל. הפרק הזה נפתח בתחילת אוקטובר 1974, כאשר גיורא אילני ויוסף מדמוני צילמו נמרה בוגרת ואת בנה הצעיר בסביבות עין-גדי, והסתיים לאחר כחמש שנים, כאשר צוות בראשותו של אילני לכד תוך ארבעה חודשים את הנמרות אניגמה ובבתא, ושלח אותן לשבי לשארית חייהן.

במהלך הפרק הזה, הפכו נמרי מדבר יהודה עבור הציבור האנושי שסביבם מנציגים מקריים של מין ביולוגי לאינדיבידואלים בעלי זהות אישית, סיפור חיים וייחוס שושלתי. הם משכו התעניינות רכילותית, אנשים נהרו למדבר בניסיון לחזות בהם פנים אל פנים, ואלפים אף זכו בסיפור הנמר האישי שלהם. הנמרים הפכו מוקד למחקר שהסתמך על מגע אנושי הדוק, מפיזור פיתיונות ועד ללכידה וסימון. במקביל לכך, הנמרים עצמם למדו להתקרב לבני-האדם ולטרוף בשיטתיות את החיות המבויתות שמצויות תחת חסותם. רבים מהדיירים האנושיים של המדבר סימנו את הנמרים כפולשים מסוכנים, התבצרו מפניהם ולעתים ירו בהם. סילוקן של אניגמה ובבתא, שנועד למתן את הקונפליקט בעין-גדי, הפר את האיזון הרופף בין נקבות לזכרים. יחסי נמר-אדם במדבר יהודה עברו לפרק האחרון שלהם, שככל הנראה נחתם סופית בשנת 2007: פרק הגסיסה של אוכלוסיית הנמרים. בשלב זה נשמרה הגישה שהופיעה ב-1974, ונוספה לה ההכרה הגוברת בכך שכל אפיזודה קטנה נוספת בחיי הנמרים מבשרת את קצם המתקרב ומסמלת את השתלשלות המחדלים שקדמו לה. נמרי הר הנגב עברו תהליך דומה אף הם, מעט מאוחר יותר ובאופן קצת פחות מתוקשר.

שני הפרקים האחרונים ביחסי נמר-אדם בדרום ישראל מדגימים את אחת הדרכים היחידות שבהן הופכות בעינינו חיות בר מהתגלמות מקרית של טבע מחזורי לקהילה היסטורית של אינדיבידואלים ביוגרפיים. בהינתן כריזמה חייתית מיוחדת, רגע לפני הכחדת האוכלוסייה, מסתבר שאנו מסוגלים לחשוב על החיות האלה במונחים חברתיים. זהו נושא הרצאתו של ד"ר אריאל צבל, "ייצוג חברתי-היסטורי של חיות כריזמטיות על סף הכחדה," שתתקיים ב-1.5.2016 (17:45) בביה"ס ללימודי הסביבה באוני' ת"א, במסגרת פורום יחסי אדם-חיה.


פורסם במקור: החברה הרב-מינית: אנשים, חיות אחרות ומה שביניהם (דף פייסבוק), 29.4.2016.