השפעת גיזום עצים ושיחים על תפוצת הציפורים בתל-אביב-יפו מחוץ לעונת הקינון

נכתב על-ידי אריאל צֹבל עבור מפלגת הירוקים, ינואר 2002

דו"ח זה מבוסס על ספרות מקצועית ועל סקרי תפוצה ונדידה של ציפורים, שנערכו באזור תל-אביב במהלך שנות ה-80 וה-90.

גיזום עצים ושיחים במהלך עונת הקינון, מסוף פברואר עד סוף יולי, הוא הרסני באופן חד-משמעי לאפשרות של רוב מיני הציפורים להתרבות בעיר. הגיזום בעונה זו אף מועד לפגוע ישירות בקינים ובביצים, ולגרום להרג גוזלים. לפיכך המלצנו בדו"ח על קינון הציפורים בעיר, להימנע מגיזום במהלך תקופה זו כולה. גם בחודשים אוגוסט עד פברואר יש לגיזום השפעה מכרעת על תפוצת הציפורים בעיר. ההשפעה חלה במספר מישורים:

פגיעה בציפורים מקננות

גיזום אינטנסיבי, אפילו כאשר אינו מתבצע בעונת הקינון, פוגע בבתי-הגידול של מינים מקננים ומונע מהם לקנן. המדובר הן בציפורים, המגיעות ארצה בעונת הקינון, כגון תור מצוי וחטפית אפורה, והן בציפורים יציבות (השוהות בארץ במהלך השנה כולה), כגון: שחרור, בולבול, סבכי שחור-ראש, פשוש, ירקון, חוחית, צופית, עורבני ועורב אפור. מינים יציבים אלה, אם נדחקו מן העיר כתוצאה מגיזום אינטנסיבי מחוץ לעונת הקינון, ישובו לעיר באופן חלקי בלבד, במידה שהגיזום ייפסק במרץ.

הפגיעה מחמירה ככל שהיא קרובה יותר לעונת הקינון. גיזום שאינו מאפשר צמיחה מחודשת של עלווה צפופה עד תחילת מרץ (מינים מסוימים, כגון עורב אפור ופשוש, מתחילים לקנן אף לפני כן) – מחסל לחלוטין את אפשרויות הקינון של המינים המקננים בצמחייה, שהם רוב המינים העשויים לקנן בעיר.

פגיעה בציפורים נודדות

נדידת האביב העיקרית מתרחשת בחודשים מרץ-מאי, ונדידת הסתיו העיקרית מתרחשת מסוף אוגוסט עד סוף נובמבר. בתקופות אלה חולפות בשמי העיר עשרות מיליוני ציפורים, ככל הנראה. הסיבה לריכוז עצום זה היא, שקו החוף של ישראל מהווה ציר נדידה מרכזי בין מזרח אירופה ואסיה המערבית לבין אפריקה. רוב הציפורים הן קטנות, מסדרת ציפורי-השיר, והן נודדות בעיקר בלילה, אם כי חלק מן הנדידה מתרחש גם בבקרים. חלקן נודדות במקביל לקו החוף, וחלקן מקצרות את דרכן מעל לים ומגיעות לעיר לאחר מעוף רצוף של מאות קילומטרים.

ציפורי-השיר זקוקות למקום מסתור ואכילה ביום, אז הן מותשות וחשופות לטורפים ולפגיעות אחרות, וזקוקות בדחיפות למזון, לאחר שעות רבות של תעופה. המדובר בעשרות מינים, אשר תלויים בצמחייה צפופה להזנה ולמסתור. משפחת הסבכיים (יותר מעשרה מינים נודדים מצויים) תלויה לחלוטין בקיומם של סבכים, ואילו פרושיים, קכליים, פפיונים, גבתונים, חנקנים, חטפיות וכן מינים שאינם מסדרת ציפורי-השיר (יותר מעשרים מינים מצויים), כגון קוקיות – רוב המינים מקבוצות אלה מסתתרים רק בעצים ובשיחים, ולתזונתם הם זקוקים לשילוב של שטחי אדמה ועשב עם עצים ושיחים.

הגיזום, אשר מחסל בתי-גידול המאפשרים למינים אלה מנוחה והזנה, ירחיק אותם אפוא מן העיר ואף עלול אפוא לפגוע בציפורים רבות, הזקוקות למחסה ולמזון במצב של תשישות. יש להדגיש, שמיקומה של תל-אביב-יפו בלבו של אחד מצירי הנדידה העמוסים בעולם, מעניקה חשיבות מיוחדת לסוגיית בתי-הגידול המתאימים לציפורים נודדות.

פגיעה בציפורים חורפות

בתקופת החורף עשויים לשהות בעיר למעלה מעשרים מינים מצויים של ציפורים יציבות וחורפות, רובן ציפורי-שיר קטנות, התלוית לחלוטין בקיומה של צמחייה צפופה. חלק מן המינים, כגון שחרור, קכלי רונן וכחול-חזה, זקוקים לצמחייה נמוכה וצפופה, שתאפשר להם לחפש מזון על הקרקע מבלי להיות חשופים. אחרים, כגון ירגזי, פרוש מצוי ובולבול, עשויים להסתפק בסבך גבוה יותר, אך אינם מתקיימים במקומות שאין בהם סבך. מינים מסוימים, כגון עלווית חורף וסבכי שחור-כיפה, קשורים לחלוטין לסבכים גדולים, צפופים וגבוהים, כגון שדרות פיקוסים.

גיזום אינטנסיבי בחורף יסלק את מרבית המינים היציבים והחורפים מן העיר.

המפגש בין הציפורים לבני-אדם

התופעה הבולטת ביותר לעין האדם בעיר במהלך החורף היא ריכוזי לינה המוניים של ציפורי-שיר בשדרות עצים עבותים ברחובות ראשיים. בולט במיוחד הזרזיר המצוי, המתכנס ללינה באלפים רבים. קיימות גם התכנסויות של נחליאלי לבן (אלפים בודדים), דרור בית (מאות), ובולט פחות – ירקון. ציפורים אלה מגיעות, ברובן, מחוץ לעיר. ההתכנסויות ללינה הן מן ההזדמנויות המעטות שבהן נתקל האדם העירוני בחיי בר. מפגני התעופה המשותפים של אלפי זרזירים הם ודאי מן המראות המרהיבים ביותר בעולם החי בישראל. גיזום השדרות יגרום להרחקת הלינה המשותפת למקום אחר או לפיזורה בקבוצות קטנות יותר. במקרים שבהם בחרו הזרזירים ללון ברחוב ההומה מתנועת בני-אדם בשעות אחר-הצהריים והערב, יש המתלוננים על הלשלשת של הזרזירים. בעיה זו אינה קיימת, כאשר בחרו הזרזירים ברחובות שאינם הומים מאדם בשעות אלה.

הרוב המכריע של מיני הציפורים הנודדות, החורפות והיציבות אינו נראה לעין בקלות. אלו הן ציפורים האוכלות חרקים או זרעים, אשר מעדיפות להחבא בסבך. אנשים יכולים להבחין בהן כאשר שוהים ללא תנועה בגן ציבורי, או במבט החוצה, אל הסבכים שבין הבתים. בולטת יותר שירתן של רבות מציפורים אלה.  בחורף מתבלטים במיוחד אדום-החזה והסבכי שחור-הכיפה, בשירה חזקה ויפה במיוחד. בימי שמש במהלך החורף ועד תחילת הקיץ, שרות ציפורים ממינים רבים אחרים, וביניהן בולטים: שחרור, עלווית חורף, סבכי שחור-ראש, פשוש, צופית וירגזי.

מסקנות

מדיניות הגינון בעיר בכלל, ומדיניות הגיזום בפרט, קובעות אם תאוכלס העיר במגוון גדול של ציפורים, או שרוב המינים ייכחדו ממנה, והמינים הנודדים יהיו חשופים יותר לפגיעה. הגיזום בחודשים מרץ-יולי פוגע בציפורים באופן החמור ביותר, אולם גם בעונות אחרות גורם הגיזום נזק רב לאוכלוסיית הציפורים בעיר. גיזום מופרז בשטחים הציבוריים על-ידי העירייה וסביב הבתים על-ידי גננים שכירים, מכחיד את אוכלוסיית הציפורים בעיר בין הסתיו לאביב, מלבד ארבעה מינים, הניזונים משאריות מזון ברחובות: יונת סלע, צוצלת, דרור בית ועורב אפור. זאת אף על פי שקיים בעיר פוטנציאל לאכלס עשרות מינים אחרים. כדי לשמור על אוכלוסיית ציפורים מגוונת בעיר בין הסתיו לאביב, יש לנקוט בכללים דומים לאלה הדרושים  בעונת הקינון:

  • באופן כללי, ככל שיש צמחייה רבה יותר בסביבה העירונית, שוהות ציפורים רבות יותר בסביבה זו. לפיכך יש למנוע חיסול של שטחים ירוקים, כריתה של עצים ושיחים בודדים, ולעודד יצירת שטחי צמחייה בנוסף על אלה הקיימים.
  • כדאי הימנע מגיזום ככל האפשר. במקרה שמבצעים גיזום, יש להקפיד על הימנעות מחשיפת הענפים מכל העלים המסתירים אותם.
  • יש לטפח צמחייה בגובה נמוך (למשל: גדרות חיות) היוצרת רצף מגובה הקרקע ועד לגובה מטרים אחדים מהקרקע, רצוי כשילוב של עצים ושיחים ביניהם.
  • יש להשאיר בפארקים, בגנים וברווחים שבין בתים שטחים מוגדרים קטנים של צמחייה לא מטופלת: ללא גיזום וללא גירוף הקרקע מעלים.
  • מעבר לביצועה של רפורמה במדיניות הגינון של העירייה, יש לערוך מסע הסברה על חשיבות הגינון בקרב תושבי העיר, במטרה לצמצם את נזקי הגיזום מידי גננים שכירים.