המושג "זכויות בעלי-חיים" מעורר אי-נוחות ברבים. אפילו אנשים שמאמינים כי נחוץ שיפור דרמטי בהתנהגות האנושית כלפי חיות חשים לעתים שהמושג "זכויות" פשוט שייך להקשר אחר, שמתאים לבני-אדם בלבד. התחושה הזו מבססת על דיעות קדומות, דהיינו על השאיפה להדיר חיות מהשיח המוסרי, וכן על בלבולים מושגיים: בלבול בין זכויות מוסריות לזכויות משפטיות, ובלבול בין משמעותו של המושג "זכויות" לפי הגדרותיו השונות לבין היישומים המסוימים שנעשו בו במהלך ההיסטוריה.

כך או כך, ההתנגדות לשימוש במושג "זכויות" בהקשר של חיות נשמעת לעתים קרובות מפי אנשים משכילים יחסית, הנעזרים בסמכותם המלומדת כדי להסוות את הכשלים שעומדים בבסיס ביקורתם. יש להתפלא אפוא על כך שההתנגדות למושג "זכויות" לא זכתה בתשומת-לב תיאורטית רבה יותר. מאמר פופולרי קצר, "'זכויות': מושג פשוט או מוזר? מהיסטוריה של זכויות אדם לתיאוריה של זכויות בעלי-חיים" (זכויות בעלי-חיים השבוע 387), מבקש למלא את החסר. מקוצר היריעה, מובא כאן רק קטע מתוכו (אפשר לקרוא את המאמר המלא כאן):

כשבוחנים את ההיסטוריה של השימושים הפרטניים במושג "זכויות", שוב מצטיירת תמונה שרובה לא רלוונטי לחיות. אמנם הזכויות לחיים, לביטחון ולשלמות הגוף רלוונטיות בעליל לחיות, אבל הן תופסות מקום צנוע בלבד בשימוש ההיסטורי במושג. רוב שיח הזכויות התמקד בתופעות אנושיות טיפוסיות, כגון דת ואמונה, התבטאות בדיבור ובכתב, התאגדות פוליטית, בחירות פוליטיות, קניין ורכוש, ומערכות החינוך והבריאות. על רקע זה, המושג אינו נראה מתאים אלא לבני-אדם.

אולם מבט מעמיק יותר יגלה שגם כאן מדובר בהתנגדות הנובעת בעיקרה ממסורת מסוימת של השימוש במושג ולא מתוך משמעות הכרחית של הגדרותיו השונות. למשל, "זכות הקניין" הוא מושג ששורשיו נעוצים בזכויות האצולה על הקרקע, וברבות השנים הורחבה תחולתו לרכוש שנצבר במסגרת של יחסי קניין המוסדרים בעיקר באמצעות כסף. אז איך כל זה יכול להיות קשור לחיות?! התשובה היא שהתיאור שלעיל דן במימוש ההיסטורי של "זכות הקניין", בשעה שמאחורי זכות הקניין בפועל עומדת השאלה המוסרית: "מהי ההצדקה לזכות הקניין?" אם הדיון במשמעות התיאורית של זכות הקניין אכן יתמקד בענייני חוק, גניבה, הפקעה, קנייה וכדומה במסגרת משטר מסוים וכלכלה מסוימת, אז הדיון במשמעותו הנורמטיבית של המושג יתמקד בצורך שלנו להחזיק בדברים שונים ובצורך להגן על עצמנו מפני גזילת הדברים הללו בידי אחרים.

והנה, עקרונות מוסריים אלה חלים על בעלי-חיים באופן דומה לאופן שבו הם חלים על בני-אדם. למשל, צבאים המתגוררים מקדמת דנא בשטח טבעי מסוים, ריק מבני-אדם, זקוקים לשטח זה ולהגנה מפני השמדתו, באופן המכונן זכות מוסרית לקניין. יש להם זכות על הקרקע אף על-פי שהם לא קנו אותה ולמרות ההתעלמות של מערכת המשפט מזכות זו – בדיוק באותו אופן שבו הייתה לילידי אמריקה זכות על הקרקע שעליה חיו עד לפלישת המהגרים מאירופה.

כאשר בוחנים את הרשימה המקובלת של זכויות האדם דרך העקרונות המוסריים שמאחורי זכויות אלה, נעלמת רוב תחושת הזרות שמעוררת רשימה ביחס לבעלי-חיים. אפשר לעבור על הזכויות בזו אחר זו, ומסתבר שאף על-פי שהן מומשו בהיסטוריה באופן אנושי מובהק וזר לבעלי-חיים, העיקרון המוסרי שעומד מאחוריהן רלוונטי לא רק לבני-אדם ולא רק לנסיבות המוכרות לנו בהיסטוריה.

פורסם במקור: החברה הרב-מינית: אנשים, חיות אחרות ומה שביניהם (דף פייסבוק), 5.7.2016.