חותמת רווחה: הצעת החוק של אברהם פורז

סימון מוצרים מן החי נהוג כיום במדינות רבות במספר תחומים. החוק באיחוד האירופי מחייב מאז שנת 2004 לסמן ביצים ואריזות ביצים בסימון המעיד על שיטת הכליאה שבה הוחזקו התרנגולות (כלוב, אסם או מרעה). מאז לא חלה באיחוד האירופי התפתחות משמעותית בתחום חקיקת הסימון, אך קיימים סימונים שאינם מחויבים לפי חוק. הארגון הבריטי RSPCA הוא הגוף הבולט ביותר שמספק את חסותו לסימון שכזה. הסימון אמור להבטיח שמוצרים ממספר תעשיות מן החי מגיעים ממשקים שבהם שוררים תנאים משופרים במידה ניכרת בהשוואה לתנאי המינימום הנדרשים בחוק. במשך השנים, מערכת הסימון של RSPCA מגיעה שוב ושוב לכותרות כאשר חקירות סמויות מגלות ש-RSPCA מאשר למשווקים לסמן מוצרים שמקורם למעשה בתנאים גרועים להפליא (התמונה המצורפת כאן צולמה בלול "מרעה חופשי" המאושר על-ידי RSPCA, כחלק מחשיפה מאת Norfolk’s Hillside Animal Sanctuary בחודש מרץ השנה). למרות החסרונות הבולטים של שיטת הסימון הזו, יתכן שהיא מעוררת שיפורים כלשהם בתנאי החזקתן של החיות. כדאי אפוא לזכור שמחוקק חוק צער בעלי-חיים, אברהם פורז, ניסה בסוף שנת 2001 לעגן שיטת סימון כזו בחוק הישראלי. ב'זכויות בעלי-חיים השבוע' גיליון 24 סקר אריאל צבל את הצעת החוק של פורז. הכתבה לא התפרסמה בשום מקום אחר והיא משועתקת כאן בשלמותה.

No automatic alt text available.

לול בפיקוח RSPCA, בריטניה; מרץ 2016; צילום: Norfolk’s Hillside Animal Sanctuary

סימון מוצרים מן החי שמקורם במשקי רווחה

הצעת פורז

ביום ב', 3.12.2001, הניח חה"כ אברהם פורז (שינוי) על שולחן הכנסת הצעת חוק חדשה, שסעיפיה העיקריים הם, כלשונם:

  • ארגון להגנה על בעלי-חיים אותו אישר השר לאיכות הסביבה לפי חוק זה רשאי לתת לאדם תעודה על כך שבעלי-החיים שהוא מגדל והתוצרת החקלאית שמקורה בבעלי-החיים הם מבעלי-חיים שגדלים בתנאי רווחה.
  • לא יסמן אדם תוצרת חקלאית באופן ממנו משתמע כי בעלי-החיים גדלים בתנאי רווחה אלא אם קיבל תעודה כאמור בסעיף 1 לעיל ובכפוף לנאמר בתעודה.
  • ארגון להגנה על בעלי-חיים רשאי לגבות תשלום בגין התעודה בהתאם לכללים שיקבע השר לאיכות הסביבה.
  • המסמן תוצרת חקלאית באופן המעיד שבעלי-החיים גדלים בתנאי רווחה ואין בידיו תעודה כאמור בסעיף 1 דינו מאסר 3 שנים.

פורז מסביר כי:

"מטרתו של חוק זה לעודד גידול בעלי-חיים בחקלאות בתנאי רווחה ומטרתו יצירת הסדר לפיו יידע הצרכן כי מוצרים מן החי שהוא צורך מקורם בבעלי-חיים שגדלים בתנאי רווחה ולא בתנאי סבל. למרבה הצער, החלק המכריע של בעלי-החיים כיום במגזר החקלאי חיים בתנאים של סבל. גידול בעלי-חיים בתנאי רווחה יקר יותר, ולפיכך מן הראוי להבטיח כי מי שמגדל בעלי-חיים בתנאי רווחה יקבל תמורה נאותה למאמציו ולא תהיה הטעיה מצדם של אלה שאינם עושים זאת."

דוגמה מבריטניה

הארגון הוותיק בעולם להגנה על בעלי-חיים, החברה המלכותית למניעת התאכזרות לבעלי-חיים (RSPCA), מתיר את השימוש בסימן הרווחה שלו למוצרים העומדים בקריטריונים מסוימים. הקריטריונים חלים לא רק על חיי החיות במשק, אלא גם על ההובלה, השחיטה ובמקרה של עופות – המדגרה. חברות ה"ייצור" ההובלה והשחיטה מצטרפות לתכנית של הארגון, והן עוברות מדי פעם ביקורת על-ידי פקחיו. מערכת היחסים בין ה-RSPCA ליצרנים ולמשווקים של מוצרי מזון מן החי היא הדוקה: האחרונים משלמים עבור ההרשמה לתכנית סימון המוצרים ועבור הפיקוח, ואילו ה-RSPCA מפרסם את היצרנים ומעניק להם השתלמויות בתחום רווחת בעלי-חיים ובתחום שיווק המוצרים שלהם. התכנית זוכה להצלחה מסחרית רבה: כחמישית מכלל העופות בתעשיית הביצים הבריטית גדלים כיום בתנאי רווחה משופרים, ושיעורם עולה בהתמדה.

למה מתכוונים במושג "רווחה"?

הצעת החוק של פורז אינה מסבירה מהי משמעות המושג "רווחה". בדרך-כלל, אם אין הגדרה יעדיפו החקלאים את הפרשנויות המקלות ביותר למושג – על חשבון החיות. אולם קל, באופן יחסי, להעביר כחוק הגדרה עקרונית וכללית, שכן היא אינה פוסלת באופן חד-משמעי משקים מסוימים, ולכן היא צפויה פחות לעורר את התנגדותו של לובי חקלאי. בישראל קיימות אמות-מידה מסוימות לרווחה בתקן החקלאות האורגנית, ואמות-מידה מגובשות יותר מבחינת הזיקה לרווחה בפרויקט ביצי ה"חופש" של עמותת חי משק, האחראית להענקת תווית זו (ללא חוק, אלא כהסכמה בין העמותה ללולנים). ב-RSPCA משתמשים באמות-מידה מוגדרות היטב, הכוללות "חמש חירויות":

  • החופש מפחד וממצוקה. המטפלים בחיות נדרשים להיות בעלי ידע בסיסי על התנהגותן ולהימנע מעירוב קבוצות גיל, אוכלוסיות שונות וכד' – במטרה למנוע עימותים אלימים בין החיות.
  • החופש מרעב ומצמא. יש לספק לחיות מזון מזין ומים בנדיבות.
  • החופש מאי-נוחות. יש לספק לחיות מרחב תנועה, מבנה להגנה ומצע נוח ונקי.
  • החופש מכאב, מפציעה וממחלות. יש למנוע מחלות ככל האפשר, לספק סביבה נקייה וטיפול וטרינרי במקרה הצורך.
  • החופש לבטא התנהגות טבעית. זאת על-ידי מתן מרחב מחיה מספיק, סביבה עם גירויים וחברת חיות מאותו המין.

היכן הרווחה ב"רווחה"?

ניתן לראות, שניסוח כללי זה של חמש החירויות מותיר מקום לפרשנויות שונות. הארגון מספק מסמכי הנחיה מפורטים לטיפול הנדרש בכל מין של חיה; אולם הניסוח הכללי מגלה, שהכותרת של רוב "החירויות" (אם לא של כולן) מבטיחה יותר ממה שקובע התוכן המפורט שלה. למשל: אין אפשרות מעשית להוביל חיות ולהרוג אותן מבלי לגרום להן פחד ומצוקה; לא ניתן לנצל זנים של חיות, שמבנה גופן עוות באופן חמור על-ידי ברירה מלאכותית, ובו-בזמן לעמוד בדרישה למנוע כאב, פציעה ומחלות; ו"החופש לבטא התנהגות טבעית" תובע שיוכלו תרנגולות לחיות בלהקות קטנות ולגדל את צאצאיהן, תנאי שבהכרח אינו מתקיים בתעשיות העופות באשר הן. מסתבר אפוא ש"חמש החירויות", כמו עקרונות אחרים של רווחה, עומדות בסתירה לעצם קיומה של תעשיית חי – אם מתייחסים אליהן כלשונן. אולם מטרת ה-RSPCA ומטרת עקרונות הרווחה שאימץ הארגון אינה לבטל את תעשיות החי, אלא לעודד, באופן מעשי, שיפורים משמעותיים בחייהן של חיות רבות ככל האפשר – אמנם מתוך השלמה מלאה עם המשך קיומן של תעשיות החי. שיפורים בהיקף כזה לא יוכלו להשיג, בטווח הזמן הנראה לעין, עקרונות רווחה טהורים יותר.

האתגר בחוק הסימון

האתגר בהכנסתם של עקרונות רווחה לחוק, או לתֶקן של ארגונים בעלי השפעה, הוא ליצור עקרונות שיסכימו חלק מן החקלאים לאמץ, ובו-בזמן להגדיר באופן ברור ביותר דרישות מסוימות, כך שניתן יהיה לאכוף אותן: שטח מחיה מינימלי לחיה, הרכב מזונות מסוים, הצבת מתקנים מסוימים במשק – כגון תיבות הטלה לתרנגולות, וכד'. פרטים אלה לא הוגדרו עדיין בהצעת החוק של פורז. אתגר נוסף הוא להפקיד את ניסוח החוק ואת אכיפתו בידיים הנכונות. פורז צפה את הבעיות מבעוד מועד, והוא מציע להפקיד כממונה על החוק את השר לאיכות הסביבה – ולא את שר החקלאות, שהוא בעל אינטרס ישיר להקל על החקלאים על חשבון החיות, ואת זכות הסימון הוא מציע להעניק לארגונים להגנה על בעלי-חיים – ולא לרשות כלשהי. זוהי התחלה מבטיחה עבור החוק החדש.


פורסם במקור: החברה הרב-מינית: אנשים, חיות אחרות ומה שביניהם (דף פייסבוק), 24.5.2016.