טיבוע ציפורים – התעללות ורצח

אני תמה: אם הייתה מתפרסמת בפורום זכויות בעלי-חיים הודעה המציעה קורס לוויוויסקציה בקופים, האם לא הייתה ההודעה נמחקת במהירות? או לפחות זוכה למטח של תגובות זועמות?

מן הסתם, משתתפי/ות הפורום אינם יודעים מהו טיבוע ציפורים. הנה כמה עובדות:

טיבוע הוא הליך של לכידת ציפורי בר, ענידת טבעת על רגליהן ובדרך-כלל פעולות אלימות נוספות. שיטת הלכידה הנפוצה ביותר היא באמצעות רשתות ערפל – רשתות גדולות ודקות הנמתחות בין מוטות בקפלים גדולים (קיימות גם שיטות אחרות, בעיקר ללכידת ציפורים גדולות). הציפורים אינן מבחינות ברשת ונתקלות בה במעופן. מעוצמת התעופה נכנס ראשן של ציפורים קטנות בתוך לולאה ברשת. ציפורים גדולות יותר נופלות לתוך הקפל. כל הציפורים מסתבכות באיברים שונים, בניסיונותיהן הנואשים להיחלץ מן הרשת. הן מפרפרות ללא הועיל, ונותרות תלויות באוויר בתנוחות משונות (הראש כלפי מטה וכדומה) כשאיבריהן קשורים. מכאן ואילך הן ממתינות לגורלן. מטבעים אחראיים לא ייתנו לציפורים לשהות ברשת זמן רב – במונחים של המטבע, כמובן – לא של הציפור (חצי שעה? שעה?). אך לא כולם אחראיים, ולעתים יש עומס רב. בינתיים נותרות הציפורים תלויות וקשורות. אם יש להן מזל, השמש אינה קופחת (מעדיפים לטבע בדמדומי הבוקר), אך טיבועים נערכים גם בשיא החום, ואז הציפורים מתייבשות. לא פעם חוגגים טורפים על ה"יבול" שברשת, וכאשר מגיע המטבע הוא מוצא חלקי גופות.

עם בוא המטבע, עוברת הציפור חוויה קשה, של יצור ענק האוחז בה כשהיא חסרת אונים ועושה בה ככל העולה על רוחו. ודאי אין ידע רב על חוויית הציפורים במצב זה, אך יש לקחת בחשבון, שמדובר ביצורים שאינם יודעים להתגונן באופן משמעותי, אלא בעיקר לברוח, ובמרחבים בלתי מוגבלים. סביר אפוא להניח, שעצם תפיסתן גורמת להן חוויה קשה ביותר. מעבר לכך, שחרור הציפור תלוי במיומנותו של המטבע וברמת הסיבוך בחוטי הרשת. למטבע מיומן, השחרור אינו קשה בדרך-כלל. אולם לעתים חלים סיבוכים קשים, ואז החוט, שכמעט נעלם בין הנוצות, עלול לפצוע את הציפור. פה ושם נשברות רגליים – בעיקר כשמדובר בציפורים זעירות, כמו פשוש. ידועים גם מקרים, שבהם נתפסת הלשון בחוטי הרשת, ונעקרת ממקומה.

בתנאי לחץ מטבעים את הציפורים במקום, אך בדרך-כלל מעבירים אותן לשקיות בד, שקית לציפור, שם ממתינה הציפור לתורה להישלף מן השקית ליד שולחן הטיבוע. כאשר יש זמן, הופך  המטבע את הציפור וממשש אותה במשך דקות רבות וממושכות: מדידת כנפיים ונוצות מסוימות, נשיפה חזקה בחזה שלה (כך מפנים את הנוצות כדי לראות כמה שומן יש לה בחזה), ושקילה, הנערכת על-ידי הכנסת הציפור במהופך לתוך חרוט ניילון, התלוי ממכשיר מדידה. לבסוף מלבישים על הרגל שלה טבעת אלומיניום ומהדקים בצבת מיוחדת. משקל הטבעת אינו אמור לפגוע באופן הניכר לעין האדם במעופה או לגרום לה מחלה ברגליים – ובכל זאת יש לזכור, שמעתה ואילך יהיה גוף זר זה מלופף סביב רגלה במשך כל חייה.

התיאור שהובא כאן הוא של טיבוע ציפורים קטנות – שהן עיקר קורבנות הטיבוע. בנוסף על הסבל שנגרם לכל ציפור שעברה חוויה אלימה זו, מגיעים מקרי הפציעה והמוות לאחוזים אחדים מכלל הציפורים שנלכדו. המטבעים המיומנים בישראל דואגים ככל יכולתם שלא לפגוע בציפורים מעבר לנדרש כדי לספק את עניינם. אך לא פעם אין יכולתם מספיקה. לא כולם אחראים ביותר. יש המשאירים את הרשתות מגולגלות על המוטות, לצורך טיבוע נוסף. מנהג זה מועד לתאונות, אם הרשת נפתחת (או כאשר פשוט שוכחים רשת מסוימת) – אז גוועות הציפורים באיטיות כשהן תלויות באוויר ומלופפות בחוטים (ידועים לי מקרים כאלה). יש גם בעיה עם מטבעים מתלמדים – הלימוד הוא תמיד על חשבון הציפורים, כשמדובר בהחזקה אגרסיבית ובסיבוך החוטים בחוזקה סביב איברים (במקרים כאלה חזיתי בטיבועים שנכחתי בהם). כל מטבע ותיק נושא באמתחתו שורה ארוכה של סיפורי זוועה מן הטיבועים. המקרים הם "חריגים" אך "חריגות" כזו היא הכרחית, כאשר מבצעים באופן המוני ומתמשך פעולות של שליטה בגוף הזולת.

השאלה היא, כמובן, מדוע זה קורה. התירוץ ידוע ומוכר: למען המדע! כל נער שעבר הכשרה בטיבוע ציפורים לצורך סיפוק סקרנותו הפרטית, יודע לדקלם מגילות על תרומתו החשובה למדע. ומכיוון שהתירוץ "הצלת חיי אדם" לא ישכנע כאן אפילו חובבי ויוויסקציה מושבעים, התירוץ המקובל הוא, שהידע אשר נצבר מועיל בסופו של דבר לאוכלוסיית הציפורים בכללה (אם כי היו מטבעים שהסתפקו באוזניי בטיעון המוחץ: "אתה יודע כמה ציפורים מתות בנדידה ממילא?!"). איני פוסל לחלוטין את האפשרות, שלעתים נדירות מאוד עשוי להיות בכך שמץ של תועלת. אולם גם במקרים נדירים אלה, מוקרבים פרטים למען תועלת ערטילאית בעתיד לאוכלוסייה כולה – חישוב בעייתי ביותר מבחינה מוסרית. על כל פנים, זהו יוצא הדופן הנדיר. מה שמניע את תחום הטיבוע הוא סקרנות, הרגלים של תחביב, והמשיכה לגעת בציפורים, שקשה כל-כך לראותן היטב בשדה. ה"מדע" כאן, כמו בתחומים אחרים ואף יותר מן המקובל בתחומים מדעיים רבים, אינו אלא קהילה קטנה וסגורה של חברה' בעלי תחום עניין משותף, כמו כל קהילה אחרת של בעלי תחביבים. הם מעבירים ביניהם מידע חשוב ומרגש – מנקודת מבטם – והוא מצטבר ומצטבר, ומדי פעם מסוכם במאמר. זה הכל.

אם כן, טיבוע ציפורים פוגע בקורבנות רבים על-ידי פרקטיקה אלימה מאוד, ומאחוריו עומדת קבוצה קטנה של אנשים, המייחסת חשיבות רבה לפעילותה ולמידע שנאסף אגב כך. אולם כמו בתחומים אחרים של מחקר ביצורים חיים, חשיבותו של מידע בעיני קהילה קטנה אינה יכולה להצדיק את השגתו בדרכים אלימות. המטבעים אינם נראים, כמובן, כאנשים אלימים. הציפורים חסרות-אונים מולם במידה כזו, שהאלימות חומקת בקלות מעינו של אדם. הם אף אוהבים בכנות ציפורים – זוהי הסיבה שמשכה אותם לעסוק בתחום מלכתחילה. אך אל לנו לבלבל בין מטבעים לבין חוקרי ציפורים, הבוחרים ללמוד על הציפורים דרך תיווכם של משקפת, טלסקופ או מכשיר מכ"ם. במקרה של טיבוע, האהבה מלווה בעיוורון המוסרי הטיפוסי לקהילה המדעית, והיא הפכה למכשיר קטלני.


פורסם בפורום זכויות בעלי-חיים, וואלה! פורומים, 9.2.2002, בעקבות הודעה על קורס טיבוע ציפורים בתחנה לחקר ציפורי ירושלים.