כחומר ביד היוצר: המשמעות החברתית של מניפולציות גנטיות

כשעוצרים לחשוב על "חיות משק", הן תמיד קצת מזכירות לנו עבדים ואסירים: הכפייה, הניצול, הכליאה. בדיקה רצינית מראה שהדמיון בין הקבוצות האלה קלוש, אבל האסוציאציות שבות עולות בעקשנות. "השבחת" חיות, לעומת זאת, לא מעלה על דעת רובנו אף תופעה חברתית מוכרת, לאחר שהניסיונות הנרחבים "להשביח בני-אדם" (אאוגניקה) נדחקו לשולי הזיכרון הציבורי.

האאוגניקה הייתה למעשה תנועה חזקה מאוד במחצית הראשונה של המאה ה-20, אולם אחרי שהנאצים הוציאו לה שם רע, רעיון ה"השבחה" של בני-אדם עבר עידון ניכר, וכיום הוא בא לידי ביטוי מעשי בעיקר בבדיקות גנטיות ובריפוי גני. נתעכב על ההשוואה בין אאוגניקה לבין "השבחת" חיות ונראה, כצפוי, שהדמיון ביניהן קלוש מאוד. אם האאוגניקה נועדה – בדרכה המעוותת והאלימה – להיטיב עם האוכלוסייה שבה נערכה, "השבחת" חיות נועדה – בדרכה האלימה הרבה יותר – להיטיב עם בני-אדם בלבד, על חשבון אוכלוסיית החיות כולה. הפרויקט הההיסטורי של "השבחת" חיות התפחה באין מפריע והפך נכויות, בעיות מטבוליות ומחלות לתופעה מרכזית בחקלאות. זוהי תופעה שאינה מוכרת כלל (למזלנו…) ביחסים החברתיים בין בני-אדם.

לאחר הדיון ההשוואתי, נסקור בקצרה את התפתחות ה"השבחה" וכלל המניפולציות הגנטיות בחיות. נפתח בשלב הממושך מאוד של ברירה מלאכותית לא-מכוונת, ונגיע למניפולציות ברמת הגנום, הן במסגרת הברירה המלאכותית והן במסגרת ההנדסה הגנטית. כל זאת על רקע של רשימת מטרות מוגדרת של המניפולציות הגנטיות.

מוקד העניין שלנו בשיעור איננו טכניקות המניפולציה ואף לא הנזקים הקיצוניים שנגרמו לחיות בעטיין, אלא הניסיון לאפיין את היחסים החברתיים החדשים שנוצרו תחת משטר ה"השבחה". נתעכב על המשמעות הערכית שנלווית למושגים מתחום המניפולציה הגנטית, על הניכור הקיצוני שגלום בהגדרת החיות במונחים של פנוטיפ וגנוטיפ, על התגבשותם של מושגי "תרנגול", "פרה" וכדומה כאובייקט טכנולוגי טעון שיפור מתמיד, ועל הנטייה הגוברת לראות בחיות שעברו מניפולציה "יצירה" אנושית.

החלק האחרון של השיעור יוקדש לדיון בנושא פילוסופי-חברתי-סביבתי חם – "שאלת הדורות הבאים." במרכז הדיון עומד פרדוקס: מצד אחד הדורות הבאים אינם קיימים ולכן מוזר לדבר על "יחסים" איתם או על "מחויבות" כלפיהם, ומצד אחר יש לנו תחושה מוסרית מוצקה שאנו מחויבים להשאיר להם עולם שאפשר לחיות בו טוב. מניפולציות גנטיות בחיות צפויות לגרום נזק לצאצאים רחוקים של החיות הקיימות, ולכן היא קשורה בפרדוקס שלעיל. אולם מסתבר ש"השבחה" מגלמת יחסים חברתיים כה שונים מהיחסים שאנו מכירים בחברה האנושית, ש"שאלת הדורות הבאים" זקוקה כאן לניסוח מחדש. ההבדל הבולט ביותר שנתעכב עליו הוא רמת הוודאות הגבוהה שיש לנו ביחס לנזקים שייגרמו לדורות הבאים של החיות כתוצאה מ"השבחה" בהווה. לוודאות, כפי שנראה, יש השלכות מרחיקות-לכת.