כל יום הוא טרבלינקה – האמנם?

בשנת 2002 פרסם צ'ארלס פאטרסון את הספר "כל יום הוא טרבלינקה: יחסנו לבעלי-חיים והשואה." הספר התקבל בהתלהבות על-ידי לא מעט פעילים להגנה על בעלי-חיים (שאף תרגמו אותו לעברית) ונדחה בסלידה על-ידי כמה אנשים אחרים. אולם כשבוחנים את הדיון הציבורי שעורר הספר, נדמה שהצדדים המתווכחים בקושי טרחו לקרוא אותו. הוויכוחים על הספר עוסקים בשאלת הלגיטימיות הציבורית והאינטלקטואלית של עצם הקישור בין השואה לניצול חיות בתעשיות המזון, בשעה שטענותיו המדויקות של פאטרסון נשמטו מהדיון."כל יום הוא טרבלינקה" מציג טענה היסטורית וטענה פילוסופית (אתית), ומקוצר היריעה אתייחס כאן רק לראשונה. לדברי פאטרסון, לאורך ההיסטוריה האנושית "ההפרדה הגדולה בין בני-אדם לחיות סיפקה את אמת-המידה שלפיה יש לשפוט אנשים אחרים" (עמ' 25), ובפרט "השחיטה התעשייתית של חיות ושל בני-אדם השתלבו זו בזו בזמנים המודרניים" (עמ' 53). טענה זו עמומה במקצת, וניתן להבינה בארבע צורות לפחות. אם כן, "השחיטה התעשייתית של חיות ושל בני-אדם"

  1. דומות זו לזו ללא קשר נוסף ביניהן;
  2. נובעות ממקור היסטורי אחד (תנאים אידיאולוגיים, טכנולוגיים, כלכליים וכו');
  3. התרחשו בסמיכות היסטורית אך ללא השפעה הדדית;
  4. השפיעו זו על זו.

בהנחה שהמחשבה ההיסטורית עוסקת בתיאור השתלשלותם של אירועים, לפירוש הראשון אין כל משמעות היסטורית. לפירוש השני עשויה להיות משמעות היסטורית טריוויאלית בלבד: תנאים היסטוריים מסוימים עשויים להניב אינספור תופעות, ואזכור של שתיים דווקא מבין כולן אינו מלמד אותנו הרבה. למשל, אפשר לזהות קשרים מהותיים ומאירי-עיניים בין הכלכלה המודרנית לשחיטה התעשייתית לצד קשרים מהותיים ומאירי-עיניים בין הכלכלה המודרנית לשואה, מבלי שנזהה כל קשר ספציפי יותר בין השחיטה התעשייתית לשואה. גם לפירוש השלישי יש משמעות היסטורית טריוויאלית בלבד. המחשבה ההיסטורית מתעניינת בקשרים הסיבתיים שמרכיבים את השתלשלות האירועים, לא ברשימת-מלאי של אירועים שבמקרה התקיימו זה במקביל לזה, זה בקרבת זה וכו'. רק הפירוש הרביעי, שמתמקד בזיהוי קשר סיבתי בין תופעות שונות, מעניין מבחינה היסטורית. נדמה שלכך אמנם כיוון פאטרסון בספרו. ליתר דיוק, הוא טוען שהשחיטה התעשייתית תרמה תרומה משמעותית להתחוללות השואה. בשיח שנוצר סביב הספר, מתייחסים רבים ל"כל יום הוא טרבלינקה" כאילו הוכיח את קיומו של קשר סיבתי (היסטורי) שכזה.

בפועל, פאטרסון אפילו לא מתקרב להוכחת קיומו של קשר סיבתי בין שחיטת חיות לשואה. בתחילת פרק, 3, למשל, מתוארת התפתחות השחיטה התעשייתית מאז ראשית ההתיישבות האירופית באמריקה ועד להפיכתה של שיקאגו למרכז השחיטה העולמי, עם מיכון וחלוקת עבודה חסרי תקדים. בהמשך הפרק עובר פאטרסון לסקור את פעילותו של הנרי פורד, אשר פיתח את הסרט הנע לייצור מכוניות בהשראת המשחטות של שיקאגו. את הפרק חותם פירוט פעילותו האנטישמית הענפה של פורד והשפעתו האידיאולוגית על היטלר. אם כן, פרק 3 אינו תורם דבר לביסוס התזה של הספר: אנטישמי אמריקני אחד, שהשפיע לרעה על היטלר, ביקר פעם במשחטות ושאב משם רעיון לעבודתו, שאין לה קשר לאמונותיו האנטישמיות. יש כאן שתי טענות סיבתיות בפני עצמן: א) הסרט הנע במשחטה השפיע על הסרט הנע במפעל המכוניות; ו-ב) האנטישמיות של פורד השפיעה על זו של היטלר. אולם בין שתי הטענות האלה אין שום קשר סיבתי (נניח, שהמפגש עם הסרט הנע במשחטה הפך את פורד לאנטישמי). לכן גם לא הוצג כאן כל קשר סיבתי בין המשחטות לאידיאולוגיה של היטלר. הקשר בין שתי הטענות מקרי ותו לא: בשתיהן מופיע הנרי פורד. זהו קישור רטורי, לא היסטורי.

למותר לציין שמדובר רק בדוגמה. הפרקים האחרים ב"כל יום הוא טרבלינקה" כוללים עוד כמה טענות היסטוריות, וכולן מופרכות (אמנם פרק 4, העוסק באאוגניקה, מבטיח קשר סיבתי ברור יותר בין החקלאות להשמדת בני-אדם, אך ללא גיבוי היסטורי מספק). פאטרסון לא הצליח לבסס אלא קשרים טריוויאליים בין שחיטת חיות לשואה. ספרו איננו מסמך היסטורי, אלא גיבוב של טענות עובדתיות על תופעות שהקשרים ביניהן אינם ברורים. מביקורת זו לא עולה כי בפועל אין קשר היסטורי בין שחיטת חיות לשואה. אין כאן גם ערעור על הלגיטימיות המוסרית של הקישור בין שחיטת חיות לשואה. הטענה היא רק שמסמך מסוים זה, שטוען לקיומו של קשר היסטורי בין שחיטת חיות לשואה, נכשל במשימתו. חבל שציבור השואף לחשוב מחדש על יחסי אדם-חיה, מתייחס ביראת-כבוד למסמך כה כושל מבלי לקראו היטב.

מקור

Charles Patterson, Eternal Treblinka: Our Treatment of Animals and the Holocaust, (New York: Lantern Books/Booklight, 2002).


פורסם במקור: החברה הרב-מינית: אנשים, חיות אחרות ומה שביניהם (דף פייסבוק), 20.4.2016.