על כף המאזניים: השיפוט המוסרי בין בני-אדם לחיות אחרות

איך ראוי להתנהג כלפי חיות? לפעמים נדמה שזוהי השאלה החשובה ביותר בחברה הרב-מינית. זהו לכאורה המפתח להכרעה אילו מוצרים מן החי לא לאכול או לא ללבוש, האם להחזיק חיות בבית, האם לתמוך בניסויים מסוימים בחיות, לרכוב על חיות, לקנות חיות וכן הלאה. את השיעור בנושא הזה אי-אפשר לפתוח מבלי להביע ספקנות עמוקה כלפי היכולת שלנו לבצע שיפוטים מוסריים כאלה בשעה שאנו מחזיקים בעמדת כוח מוחלטת ביחס לחיות. אבל גם אי-אפשר שלא לעסוק בנושא הזה למרות הקשיים.

שאלות מוסריות על קשרים שבינינו לבין חיות ממינים אחרים (אתיקה בין-מינית) נשאלו משחר ההיסטוריה, אבל הן נבדקו ברצינות רק החל משנות ה-70 של המאה ה-20, כשקמה תנועה חברתית עם נכונות לשאת בהשלכות של הדיון המוסרי. הרעיונות המוסריים שאימצה תנועה זו, כמו גם המתפלמסים איתה, נשענים על גישות מודרניות של מוסר אוניברסלי, מופשט ואנונימי. כפי שנראה, רתימת הגישות האלה לאתיקה הבין-מינית אינה מקרית.

השאלה הבסיסית הראשונה שעולה באתיקה הבין-מינית לפי הגישות הנ"ל היא: אילו תכונות מקנות מעמד מוסרי? נבחן ניסיונות להפגין פתיחות מוסרית רבה ולהכניס למועדון בעלי המעמד המוסרי את כל האורגניזמים, למשל; מצד אחר, נבחן ניסיונות להגביל את המעמד המוסרי רק לקבוצה מצומצמת, כגון קבוצת היצורים הרציונליים. בשני המקרים נמצא שיצורים פגיעים עלולים לשלם מחירי גבוה, הן על הפתיחות והן על הסגירות. רק שיטות שמעניקות משקל מוסרי ישיר ומפורש ליכולת של מישהו להיפגע, יעניקו לו הגנה רצינית מפני היפגעות. שתי תפיסות מוסר שהתגבשו במאה ה-18 עונות היטב על בעיית ההיפגעות, תוך שהן משלימות זו את זו: התועלתנות של ג'רמי בנת'ם, כפי שהציג אותה פיטר סינגר ב"שחרור בעלי-החיים;" ותפיסת המוסר של עמנואל קאנט, תחת עדכוניו המשמעותיים של טום רייגן בספרו "הטיעון לזכויות בעלי-חיים."

הטיפול בשאלת התכונות שמקנות מעמד מוסרי הוא רק חצי עבודה. כפי שהראו סינגר, רייגן ואחרים, שאלה בסיסית שנייה באתיקה הבין-מינית מתמקדת במשקל המוסרי של השתייכות למין ביולוגי מסוים: האם בין אלה שצריך להתחשב בהם יש שווים יותר ושווים פחות? כאן נראה שאי-אפשר להעניק משקל מוסרי להשתייכות למין ביולוגי כזה או אחר מבלי ליפול למלכודת של שלל אפליות שרי רותיות.

בהמשך הדברים נדגיש את ההבחנה בין שאלות מוסריות לשאלות עובדתיות בתחום האתיקה הבין-מינית, ונסיים בניסיון להראות על אילו סוגים של ידע אמפירי, מחשבה מוסרית או טיעון שיטתי נצטרך לוותר אם ברצוננו להעניק מעמד מוסרי מיוחד לבני-אדם בלבד.