ערעור סדרי עולם: מזואולוגיה של תיירים לסוציולוגיה של חתולים

טבע או תרבות? גוף או נפש? רגש או שכל? המחשבה שלנו על העולם נשלטת על-ידי חלוקות דרמטיות כאלה. הן דרמטיות לא רק מפני שהן חותכות את העולם לשני ניגודים, אלא גם מכיוון שהחיתוכים האלה טעונים אידיאולוגית. כשמשייכים משהו לטבע, למשל, הוא "נמוך" או "נחות" ביחס למה שמשויך לתרבות. ועל מה שנמוך מותר לדרוך…

את עצמנו, בני-האדם, ואת מה שאנו עושים ויוצרים, אנו נוהגים לסווג ככל האפשר בצד ה"גבוה" או ה"נעלה" של החלוקות האלה. שאר היצורים החיים ומה שהם עושים ויוצרים, מסווגים כמעט תמיד בתחום ה"נמוך" או ה"נחות". אם הם זוכים להיכנס לתחום התרבות, הרי זה רק בתור משאבים לשימושם הפיזי ולעיונם השכלי של היצורים התרבותיים היחידים בסביבה.

בשיעור נראה שהסיווגים האלה לא רק מהווים רקע לרמיסת חיות, אלא מעוותים מלכתחילה את המחשבה שלנו על העולם. אם נסתכל בטבע במונחים שלקוחים מתחום "התרבות", ואם נסתכל בתרבות במונחים שלקוחים מתחום ה"הטבע", נבחין בתופעות חשובות שנעלמו מאתנו עד כה.

האנתרופולוגים טים אינגולד וג'יימס סרפל, למשל, תולים מרכיבים מרכזיים בהתפתחות התרבות האנושית – ממבנה משטרים ועד לתפקוד של דתות – ביחסים שבין האנשים הקדומים לבין חיות. מפרספקטיבה צנועה יותר, הסוציולוגים קלינטון סאנדרס וסטיבן וג'אנט אלגר, בחנו את היחסים שבין כלבים לאנשים ובין חתולים לאנשים במונחים שנועדו לכאורה לבני-אדם בלבד, ומצאו סוציולוגיה מובהקת לא רק בין האנשים לחיות, אלא גם בין החתולים לבין עצמם. אם הדיון בנושאים אלה לא יסחוף אותנו עד תום השיעור, נדון גם בערך הקוגניטיבי ה"גבוה" שהשיבה הפילוסופית מרתה נוסבאום לרגשות, ובביקורת של הביולוגית הפמיניסטית לינדה בירקה על הגופניות היתירה שמיוחסת לחיות במחקר הביולוגי.

לסיכום, ניווכח שקיים צורך בוער, מוסרי ואינטלקטואלי כאחד, להעביר כמה שיותר תכנים "ביולוגיים", "חקלאיים" או "טכנולוגיים" לעיון במסגרת "מדעי האדם". הדוגמאות שעלו בשיעור הן רק קצה הקרחון, שרובו לא התגלה עדיין.