פרות מיניקות ברפת המסחרית

אחד המאפיינים המוכרים של תעשיית החלב הוא הפרדה בין העגלות או העגלים ואמותיהם מיד לאחר הלידה. העילה להפרדה זו היא כלכלית. אולם בשנים האחרונות נערכים יותר ויותר ניסיונות מחקריים ומעשיים לאפשר לפרות ולצאצאיהן לקיים ביניהם קשר. יוזמה זו באה בתגובה ללחץ ציבורי בכמה מדינות אירופיות.

בשבועות האחרונים התפרסם בכתב-העת המוביל בעולם בנושא רווחת בעלי-חיים במשק החקלאי מאמר הסוקר אתמצב המחקר בנושא, מאת שבע חוקרות מנורבגיה, מגרמניה ומקנדה. השורה התחתונה של הסקירה היא שלפחות בחלק מתעשיית החלב כיום אפשר מבחינה כלכלית להתיר מגע בין האמהות והגורים (בגלל מגבלות השפה האנגלית, הסקירה אינה מבחינה במפורש בין עגלות לעגלים, אולם במידה שניתן להסיק דברים מן ההקשר, מחקרים רבים ממוקדים בעגלות שיצורפו בבגרותן למשק החלב. לכן אשתמש כאן בלשון נקבה, אף על-פי שחלק מהמחקרים המופיעים בסקירה ודאי מתייחסים גם לעגלים).

אופי הקשר האמהי שנבדק במחקרים אינו דומה לקשר האמהי הטבעי בקרב פרות והוא כרוך בבעיות שנובעות מהתנאים המלאכותיים. המערכת הטבעית ביותר שנבדקה מאפשרת מגע חופשי יומם ולילה בין העגלות לפרות. בתקופה זו העגלות יונקות בחופשיות והפרות נחלבות כפעמיים ביממה. הסביבה במערכות אלה היא מלאכותית לגמרי, כמקובל בתעשיית החלב. הבעיה הגדולה במערכת הזו היא עדיין ההפרדה בין העגלה לפרה, שנהוג לבצעה בכפייה כשהעגלה בת 12-8 שבועות (לעומת 12-8 חודשים בתנאים טבעיים). המצוקה המופגנת של שתיהן היא כה גדולה, עד שקריאותיהן מעיקות אפילו על הרפתנים. בעיה זו נמנעת במידה רבה של הצלחה באחת השיטות האחרות שנבדקו: כאשר מאפשרים לפרות ולעגלות לשהות יחד במשך 12 שעות ביממה, ובזמן הנותר מפרידים ביניהן. כך הן נהנות לפחות באופן חלקי מהמגע ביניהן ומההנקה, אך גם לומדות להתמודד עם ההפרדה. נוסף לכך, העגלות לומדות בהדרגה לאכול במתקנים מלאכותיים לאספקת מזון (כאשר היניקה רצופה, המעבר למתקנים המלאכותיים פתאומי מדי וגורם ירידה במשקל). העגלות גם לומדות כך לקבל טיפול מרפתנים, בשעה ששיטת המגע החופשי בין האמהות לגורים כרוכה בקשיי הסתגלות של העגלות לטיפול האנושי.

הסקירה מתייחסת לניסיונות להעריך את מכלול היתרונות והחסרונות של השיטות השונות לנהל משק חלב מסחרי שיש בו מידה כלשהי של הנקה טבעית. רוחב היריעה של הסקירה מחדד את הקשיים האופייניים למחקר על שיפור התנאים החקלאיים. נושא המחלוקת שעורר את הניסיונות החקלאיים החדשים הוא המצוקה הנפשית של האמהות והגורים, אך המידע שאספו החוקרות בתחום זה מועט וכללי מאוד. הן גם מזכירות כמה מחקרים על התרומה שתורם הקשר עם האם ליכולות החברתיות והקוגניטיביות של העגלה, אך תופעות אלה מוצגות ברמת הכותרת בלבד. שיקולים תעשייתיים-מסחריים מובהקים, לעומת זאת, נבדקו בצורה מפורטת והם מוצגים לפי ערכים מספריים מוגדרים: משקל החלב הסחיר ש"הפסידו" רפתנית המאפשרים לפרות להיניק, הרכב החלב (אחוזי חלבון ושומן) בשיטות הגידול השונות, הגידול בעליית המשקל היומית בקרב עגלות מונקות לעומת עגלות בהאכלה מלאכותית, הירידה בעליית המשקל היומית בעקבות גמילה, וכדומה. במילים אחרות, אפילו במסגרת מיזם ניסיוני שנועד לשפר את חייהן של הפרות, הידע שנאסף למטרות מסחריות גרידא מקיף הרבה יותר מהידע שנאסף על שיפורים בחייהן, וחוסר האיזון הזה ודאי משפיע על תוכן הסקירה ועל יישומיה.

מקור

Julie Føske Johnsen, Katharina A. Zipp, Tasja Kälber, Anne Marie de Passillé, Ute Knierim, Kerstin Barth, Cecilie Marie Mejdell, "Is rearing calves with the dam a feasible option for dairy farms?—Current and future research," Applied Animal Behaviour Science 181, August 2016, pp. 1-11.


פורסם במקור: החברה הרב-מינית: אנשים, חיות אחרות ומה שביניהם (דף פייסבוק), 24.8.2016.