קולות מהעבר החקלאי: אווזים וטלאים בסין

התרבות הסינית, ובמיוחד המורשת העתיקה שלה, זרה לרובנו בתרבות המערב. נדיר מאוד שמישהו מבינינו יודע משהו על יחסי אדם-חיה בתרבות הזו. על רקע זה יש עניין מיוחד במאמרו החדש של רואל סטרקס, "ריטואל, מימזיס ועולם החיות בסין המוקדמת." סטרקס סוקר כתבים סיניים מגוונים מהמאה ה-5 לפנה"ס עד המאה הראשונה לסה"נ, ומתאר את מקומן של החיות במסגרת עולם חקלאי ואידיאולוגיה חקלאית מובהקים. התמונה דומה למדי לתמונה המוכרת לנו במערב, אמנם עם דגשים שונים. למשל, בסין תוארו חיות בהרחבה כמקור המוסיקה והמחול. אולי ההבדל הבולט ביותר שמתאר סטרקס בין סין למערב הוא היעדר תפיסה מדעית מובהקת של חיות בסין, לעומת הזואולוגיה המערבית שהתפתחה בהשפעת אריסטו. כך, חיות אמנם הוזכרו לעתים קרובות מאוד בכתבים העיוניים של התקופה, אך הן לא תוארו בפני עצמן אלא כחלק מהעולם החברתי האנושי.

לא פעם נדמה שהמעורבות של החיות בעולם האנושי כרוכה בכבוד רב כלפיהן בהשוואה למקובל במערב באותה עת. עם זאת, בפועל כנראה אין הבדל משמעותי בין התרבויות החקלאיות השונות. החיות בסין, כמו במערב, סווגו לפי המשמעות הסמלית שיוחסה למין הביולוגי שלהן. משמעות זו נשענה במידה מסוימת על צפייה בחיות ממשיות, אך לא תמיד ברור הרקע התצפיתי לדימוי של חיות ממין מסוים. כך, למשל, מנהגן הממשי של קוקיות להטיל בקנים זרים ומנהגם-כביכול של ינשופים לטרוף את אמהותיהם, נתפסו שניהם במונחים מוסריים מובהקים.

כרגיל, השאלה החשובה ביותר בכל הנוגע ליחסי אדם-חיה היא הקשר שבין המשמעות הסמלית של החיה להתייחסות אליה בפועל. טקסט שמביא סטרקס מהמאה הראשונה או השנייה לפנה"ס ממחיש היטב כיצד ההתייחסות הסמלית לחיות היא סוג של שימוש בהן, שכרוך לבלי הפרד בשימוש האלים בהן בפועל. חיה שמתוארת כחלק מהעולם החברתי באופן סמלי גרידא אינה מהווה חלק ממנו אלא רק דבר-מה שמשתמשים בו:

"האווז שייך לסוג אחד כמו האדם הנכבד. האדם הנכבד מתנשא מעל העם ובדרך מאופקת הוא חייב להתנהל בהתאם לסדרי ראשונים ואחרונים. הוא חייב להיות מכובד ונחוצה לו היכולת לשלוט בדרגה ובסדר. לכן קצינים בכירים משתמשים באווז בתור מתנה. לטלה יש קרניים אך הוא אינו משתמש בהן; הוא מבצע הכנות אך אינו משתמש בהן; והוא דומה למי שמבכר נדיבות. כאשר תופסים טלה הוא אינו צועק; כששוחטים אותו, הוא אינו מיילל. הוא דומה למי שמת למען הצדק. כאשר טלאים ניזונים מאמם, הם צריכים לכרוע ברך כדי להגיע (אל החלב). בכך הוא דומה למי שיודע את טקסי הפולחן. לכן המילה 'כבש' משמעה גם 'רחום'. לפיכך שרים משתמשים בו בתור מתנה."

מקור

Roel Sterckx, "Ritual, Mimesis, and the Nonhuman Animal World in Early China," Society and Animals 24, 2016, 269-288.


פורסם במקור: החברה הרב-מינית: אנשים, חיות אחרות ומה שביניהם (דף פייסבוק), 7.9.2016.