קנגורו, בין צמר לעור

אם יש בעולם מקומות שבהם תעשיות בעלי-החיים אינן משמידות חיות בר גדולות בתואנה של תחרות על משאבים טבעיים, אלה הם כנראה רק אותם שטחים שבהם חיות הבר הגדולות כבר נכחדו. באוסטרליה, כארץ שההתיישבות האירופית בה החלה רק לאחרונה, במונחים היסטוריים, התחרות בין תעשיות בעלי-החיים לחיות הבר המקומיות עדיין מתנהלת במלוא עוזה. בעיני החקלאים של תעשיית הצמר, הקנגורו נחשבים כמתחרים על מרעה, על מספוא ועל מים, בנוסף לטענה שהם משחיתים גדרות ומסוכנים לכלי רכב. מחקרים מראים שנזקים אלה נופחו מעל ומעבר לממדיהם הממשיים. מצד אחר, להרג קנגורו יש גם תמריץ כלכלי נפרד, מאר שחיות אלה נחשבות יותר ויותר כמקור זול לעור ולבשר. "מגדלי הצמר" האוסטרליים, בחסות הממשלה, ששים אפוא לאפשר לציידים להיכנס לשטחם ולירות בקנגורו, כמעין שירותי הדברה שמממנים את עצמם. התוצאה היא הרג מיליוני קנגורו מדי שנה.

גורדון גריג ואנתוני פופל הם ביולוגים של שימור הטבע מאוסטרליה, וקולות בולטים במגמה של עידוד "קציר בר-קיימא" של קנגורו. כלומר, הם ממליצים על הרג קנגורו למטרות מסחריות במספרים שלא יביאו להשמדת המינים. ההרג אמור לדעתם להניב תועלת כלכלית שתשמש עילה לשימור בתי-גידול טבעיים, פחות או יותר. גישה זו טיפוסית לגורמים בעלי השפעה באוסטרליה, שמניחים כי רק הפיכתם של קנגורו מ"מטרד" ל"משאב" תוביל להצלתם לכאורה. עצם הפגיעה בקנגורו כאינדיבידואלים אינה מעניינת אפוא את גריג ופופל, והם גם לא נסמכים על מקורות ביקורתיים. כך הם מתארים את שיטות ההרג:

"היורים עובדים לרוב לבדם, מרכב ארבע-גלגלי, עם זרקור חזק ורובה חזק, ועובדים בדרך-כלל במשך הלילה. בכך מנצלים את התנהגות הקנגורו, שנוטים לעמוד, מאובנים, אם נלכדו בקרן אור חזקה. הירי נדרש לעמוד בכללי הפעולה שנוסחו בעצת האגודה האוסטרלית למניעת התאכזרות לבעלי-חיים [RSPCA; ראו צילום מתוך הכללים]. אלה מחייבים שהחיה תיירה בראשה כדי שהמוות יהיה מיידי, כך שנדרשת מיומנות רבה בקליעה. היבט אחר של כללי הפעולה דורש לטפל בגורים שנמצאו בכיס [של חיה שנורתה] באמצעות חבטה מהירה בראש. מעניין לציין, שעם התגברות ההתעניינות בסוגיות של רווחת בעלי-חיים, אנשים רבים רואים קציר קנגורו, עם הרג מהיר של חיות במרעה חופשי ואינן מודעות לסכנה, כמקביל לתרנגולות חופש וחזירי חופש, וכשיטה עדיפה על פני דרכי הטיפול המקובלות בחיות משק."

במקור אחר, מוטרדים גריג ופופל מכך שהאידיאל שלהם אינו ממומש בפועל, כי לפי מחקר מ-1985 מאת RSPCA, "השיעור הממוצע של ירי בראש הוא 85%" ו"ההבדלים בשיעור הירי בראש התבססו על דרישות התעשייה ועל העדפותיהם ויכולתם של יורים אינדיבידואליים. […] 90% מכלל היורים בתעשייה היו עובדים במשרה חלקית, חלקם 'לא-מיומנים בטכניקה'."

בשנים שחלפו מאז פרסומים אלה, לא חלו שינויים רלוונטיים גדולים. ב-RSPCA ממקדים כיום את הביקורת בהרג קנגורו שאינו הכרחי למניעת "מטרדים" ובהזנחת גורים למוות מרעב ומצמא לאחר שהאם נורתה. ב-RSPCA גם מתלוננים כי ציידים אקראיים מצייתים לכללים פחות מהציידים המסחריים המורשים, ומסכמים: "אנו לא יודעים מהי מידת האכזריות בפועל משום שרמת השיטור והאכיפה של הכללים ברמה הלא-מסחרית נמוכה ביותר."

מקורות

Gordon C. Grigg and Anthony R. Pople, "Sustainable use and pest control in conservation: kangaroos as a case study," chap. 18 in: John D. Reynolds et al. eds., Conservation of Exploited Species, (Cambridge: Cambridge University Press, 2001), p. 416.

Tony Pople and Gordon Grigg, Commercial harvesting of Kangaroos in Australia, (Australian Government: August 1999), chap. 9.

"What is the difference between non-commercial and commercial kangaroo shooting?" RSPCA, updated 21.10.2009.


פורסם במקור: החברה הרב-מינית: אנשים, חיות אחרות ומה שביניהם (דף פייסבוק), 19.1.2016.