תכנית ארבע הסדרות

התכנית כוללת ארבע סדרות בנות שישה שיעורים כל אחת, והיא הקורס המקיף ביותר שאני מציע כיום. התכנית מבוססת על הניסיון שרכשתי בעריכת קורסים שהתבססו על הרצאות פרונטליות עם מצגות משוכללות. למרות השיפור באיכות ההרצאות, הרגשתי יותר ויותר שכל מפגש קם ואו נופל על איכות הדיון הפתוח, ולכן תכננתי מערכת חדשה, המבוססת על שיתוף רב של הקהל. הניסיון שערכתי בתחום זה הצליח להפליא, והמשך הפרויקט נעצר מטעמים טכניים, בתקווה שעוד אשוב אליו.

על התכנית

הנושא שלנו הוא "ביקורת חייתית", שהיא, בקיצור נמרץ, בחינה מחודשת של עובדות ורעיונות שקשורים במידה זו או אחרת לחיות.

אז מה קשור לחיות? ובעצם, מה לא קשור? מכיון שאנו מוקפים בחיות ממינים שונים ואנחנו עצמנו מהווים חיות ממין אחד, הביקורת החייתית צריכה להיות הרבה יותר מהתמחות צרה ל"אוהבי חיות" בלבד, ואפשר לראות דרכה באור אחר כל דבר, כמעט. זה נראה מוזר, כי אנחנו רגילים לזהות חיות ומחשבות על חיות רק בנסיבות מוגבלות למדי. נחוצה תשומת-לב ביקורתית כדי לגלות שחיות נמצאות אתנו כל הזמן אבל קשה לשים לב אליהן, כי בדרך-כלל רואים בהן לא יותר מרכוש, הון, חומר גלם, מוצר, כוח עבודה, כוח טבע, או סמל למשהו אחר שמעניין אותנו. אם כן, המשימה היסודית של הביקורת החייתית היא לחלץ את החיות מהמעמד של "משהו" ולהתבונן בהן בתור "מישהו". ולא סתם מישהו, אלא מישהו שאנו, בני-האדם, מצויים בקשר חברתי איתו.

עד כמה הביקורת החייתיית מקורית? ברור שהיא נשענת על גישות ביקורתיות שפותחו על רקע מצבים חברתיים דכאניים בין בני-אדם. פמיניזם, מרקסיזם ושלל איזמים אחרים הם ההשראה הפילוסופית שלה, והרתיעה מאפליית בני-אדם ודיכויים היא הרקע למוטיבציה שלה. אז האם חיות הן עוד קבוצת "מיעוט" מדוכאת? והאם מה שבני-אדם מעוללים להן דומה לזוועות מוכרות מההיסטוריה האנושית (עבדות, שואה…)? להשוואות כאלה יש קסם רטורי, בהנחה שאין דבר משכנע יותר מלגלות שמה שמעוללים לחיות באופן חוקי דומה למעשה שהוא פשע מוסכם. אבל איפה עובר הגבול בין השוואות רטוריות להשוואות ענייניות? וכשמתאמצים להציג את החיות ואת הפגיעה בהן במונחים חברתיים מוכרים, האם לא נגררים בסופו של דבר להתמקדות בצרות של בני-אדם? ומה זה משנה בעצם – האם הצרות שפוקדות חיות הן ייחודיות במידה כזו שנחוצה גישה תיאורטית מיוחדת בשביל להבין אותן? שאלות אלה וניסיונות להשיב עליהן עוברים לאורך כל הסדרה.

פרויקט מרכזי בביקורת החייתית הוא קריאת תגר על הבחנות שמחלקות את העולם לשניים ומדביקות לחלק אחד תווית של נחיתות לעומת תווית של עליונות למשנהו: טבע/תרבות, גוף/נפש, רגש/שכל. בהבחנות כאלה, נוהגים לשייך חיות לצד הנחות, כביכול דרך תיאור אובייקטיבי של העולם. נחוץ לא מעט מאמץ כדי לגלות עד כמה תיאורים כאלה רחוקים מאובייקטיביות. המאמץ נראה מבטיח במיוחד בדיון על התחלות קדומות, כגון ראשית הביות – תהליך ההשתלטות על הרבייה וההתנהגות של החיות. בתרבות המערב, הביות נחשב כאחד מיסודות הציוויליזציה, ניצחון האדם ותרבותו על הטבע. בדיוק בנקודת המפגש הזו שבין ארכיאולוגיה, אנתרופולוגיה, זואולוגיה ותחומים נוספים, הביקורת החייתית מעלה שאלות ספקניות. אולי בראשית הביות ההשפעה בין המינים הייתה הדדית, ולא יוזמה של הומו סאפיינס הפעיל מול חיות סבילות? אולי האמונה בייחוד ובעליונות שלנו, בני-האדם, היא פחות דין-וחשבון על טבע הדברים ויותר הצדקה לניצול החקלאי של חיות? ואיך הביות קשור בראשית העבדות? לצד שאלות אלה המתמקדות בעבר הרחוק, גם המפגש בין טבע לתרבות כיום מצטייר אחרת תחת המבט הביקורתי. מהו בעצם טבע ומהי תרבות? כמה חפיפה יש בין התחומים – למשל, באיזו מידה יש לחיות תרבות? ואילו מרכיבים טבעיים, גופניים או רגשיים"מצונזרים" כשדנים כיום בתופעות תרבותיות?

נסיים את הסדרה בהתמודדות עם ההכרה בכך שכדי לחשוב על חיות ברצינות, לא מספיק להתבונן בהן וביחסים שלנו איתן במבט מחודש, אלא צריך גם לזכור שאנו מדברים כביכול בשמן. קל מאוד להאמין שעם קצת רצון טוב אנו מייצגים אותן היטב. אבל האם זה באמת כה פשוט? יחסי שליטה וניצול לא נוטים להניב ייצוג מוצלח במיוחד. עד כמה אפשר להאמין למעסיקים שמייצגים את עובדיהם? למשכילים שמגדירים את האינטרס של ההמונים? ואפילו להורים שמדברים בשם ילדיהם? מסתבר שרצון טוב אינו מספיק: אופי היחסים עם מי שאנו מייצגים חשוב לא פחות. ויחסי הכוח בינינו לבין חיות קיצוניים במיוחד ונראים לנו טבעיים במיוחד. אם כך, איפה מעמידים הקשיים האלה את הביקורת החייתית?

לא כל השאלות האלה יקבלו מענה בסדרה, וממילא הביקורת החייתית היא תחום חדש, שעדיין מחפש שאלות ותשובות. במגבלות אלה, ננסה להציג בצורה הבהירה ביותר בעיות בולטות שעולות לאור השאלה: איך כדאי להתחיל לחשוב על חיות?

פירוט הסדרות

איך לחשוב על חיות?

כשמנסים לחשוב ברצינות על בעלי-חיים ועל היחסים שבינינו לבינם, כלי הניתוח המיידיים שלנו שאובים מהמחשבה על היחסים שבין אדם לאדם. אך עד כמה רלוונטיים כלים אלה ליחסי אדם-חיה? ואם הם לא מספקים, מה צריך לייחד את המחשבה הביקורתית על חיות? כדי לענות על כך נצטרך לזהות את הזיוף והעיוות שבהבחנות מסורתיות בין אדם לחיה, בין טבע לתרבות, בין רגש לשכל וכדומה. אבל גם אם נתגבר על קשיים אלה, האם אפשר לפתח מחשבה ביקורתית כנה על יצורים שאינם מדברים לעולם בשם עצמם?

1. ביקורת חייתית: אותה אדרת בשינוי הגברת?
2. לעמוד על כתפי ענקים: באמת רואים רחוק?
3. בימים ההם, כשהתרבות הייתה חלק מהטבע…
4. לוקחים חיות ברצינות – וכל העולם נראה אחרת
5. שלטון האדם: דרכו של הטבע או מצב חברתי?
6. לדבר בשם מי שלא יכולים לדבר

להכיר חיות, לא מה שחשבת

לא קל לרכוש ידע משמעותי על יצור ממין ביולוגי אחר. ברור שיש לחיה גוף אחר מהגוף האנושי, צרכים אחרים ורגישויות אחרות, ולעתים קרובות היא זקוקה לסביבה פיסית וחברתית שאנו בקושי מכירים. אבל איך לומדים מה החיה מרגישה וחושבת? מה היא אוהבת או שונאת? מה נחוץ לה ומה מיותר? האם היכרות אישית מקרוב יכולה לספק את התשובות? ואולי דרושה דווקא התבוננות מדעית ללא התערבות? או ניסוי בתנאים מבוקרים? ככל שמתעמקים יותר בשאלות אלה, מסתבר שהקושי לדעת על חיות אינו נובע ישירות מההבדלים הביולוגיים בינינו לבינן, אלא הוא מושפע הרבה יותר מאופי היחסים איתן. ההרגל האנושי לנצל חיות משפיע על מה שאנו יכולים לדעת עליהן בדרכים עמוקות ובלתי צפויות, אפילו במצבים שבהם היומרה לאובייקטיביות מגיעה לשיאה.

1. לברוח מדוב ביער, להפעיל חולדה בכלוב: על ידע ויחסי-כוח
2. המשק התעשייתי כחור שחור: מי יודע מה קורה שם?
3. כשחקלאות, מדע ודת נפגשים: חיות נטולות נפש
4. המסע המוזר של נפש החיות מדארווין לביהיביוריזם ובחזרה
5. האנשה ואנימליזציה: מסיפורי ילדים לסיפורים מדעיים
6. האנשה, מהו המחיר ומי משלם?

המקום הנידח ביותר בעולם

בעבר הלא כל-כך רחוק, משקים חקלאיים פעלו בכל מקום ואופי היחסים בין החקלאי לחיה היה גלוי לעין כל. כשהחקלאות הפכה לתעשייה, הניצול החקלאי נעלם מאחורי דלתות סגורות במבנים שמנוהלים באמצעים אוטומטיים. על הניצול החקלאי התעשייתי לא ניתן אפוא ללמוד במבט מבחוץ. הוא מהווה מעין "חור שחור" שעובדת קיומו אמנם ידועה, אך כל ניסיון לראותו מקרוב עובר בהכרח תיווך אינטנסיבי של התעשייה עצמה. בקורס נמקד את המבט בעיוותים שיוצר התיווך, בניסיון להבין, ולו בעקיפין, איזו מערכת יחסים חברתית בין בני-אדם לחיות מתקיימת בתוך החור השחור. למרות הנושא, בקורס לא יוצגו תמונות קשות לצפייה.

1. על חקלאים אוטומטיים וחיות במפעלים
2. אנונימי וטוטאלי: מושגים חברתיים מעולם אחר
3. מה זו "השבחה" ובמה היא שונה מפגיעות אחרות?
4. השלכות חברתיות זרות ומוזרות של "השבחה"
5. בשר ומפגני שליטה אחרים על שולחן האוכל
6. בין הצרכן לחיה: רחוק מהעין, קרוב אל הפה

מוסר בין המינים

לרובנו הגדול, מחקלאים וציידים ועד לטבעונים מהפכנים, יש דיעות מגובשות על היחס הראוי לחיות ונכונוּת להתווכח על דיעות אלה. הוויכוח הטיפוסי מתנהל בשאיפה להביס בנוק-אאוט עמדות מתחרות, והלהט לא תורם לאיכות הטיעונים. לכן ניקח בקורס צעד אחורנית מהוויכוחים ונבחן אותם בפרספקטיבה היסטורית, תוך אפיון מושגי היסוד המוסריים שמשמשים בדיונים שונים על יחסי אדם-חיה ובחינת המגבלות והיתרונות של גישות נפוצות לנושא. נחתום את הקורס בשאלה, אשר למרבה הפלא רק מעטים נתנו דעתם עליה: כיצד עשויה להיראות חברה שבה מתקיימים יחסים חברתיים צודקים בין בני-אדם לחיות ממינים אחרים?

1. מה מניע אנשים להגן על חיות?
2. כשרגישות מוסרית פוגשת בחקלאות התעשייתית
3. מה זה בכלל אתיקה בין-מינית?
4. איזו תכונה מחפשים בזולת כדי לדעת אם להתחשב בו?
5. אוטופיות חייתיות בעירבון מוגבל
6. "והיה באחרית הימים", הגרסה המהפכנית

הסדרה הראשונה בתכנית, "איך לחשוב על חיות?" (6 שיעורים), נערכה בהפקת זנגביל – מרכז קהילתי לצמחונות, במרכז זנגביל ברח' בלפור בירושלים, בין התאריכים 16.12.2013-11.11.2013.