חיות בניהול אוטומטי: עבר, הווה ועתיד

צבל, אריאל. "חיות בניהול אוטומטי: עבר, הווה ועתיד." חיות וחברה 47 (דצמבר 2012): 68-55. (המאמר המלא למטה; לתקציר באנגלית)

http://arieltsovel.com/wp-content/uploads/Tsovel-Ariel.-Automatically-Managed-Animals-Past-Present-and-Future.-Animals-and-Society-47.-2012.pdf

[pdf-embedder url="http://arieltsovel.com/wp-content/uploads/animals_society47-tsovel.pdf" title="animals_society47 tsovel"]


תקציר

הקשר ההמוני והאינטנסיבי ביותר בין בני-אדם לחיות ממינים אחרים מתקיים במסגרת החקלאות. עשרות מיליארדי חיות בעולם נתונות מדי שנה בניצול חקלאי הכרוך בשליטה עמוקה יותר מהשליטה הנהוגה בכל מערכת יחסים נצלנית אחרת.

הגדלת מספר החיות במשק והגדלת הצפיפות ביניהן הפכה את המתקנים האוטומטיים לגורם משמעותי ביחסים שבין החקלאים לחיות שבשליטתם. המתקנים האוטומטיים המוקדמים נועדו להחליף את עובד המשק שמחלק מזון ומים בכל כלי בנפרד או מפנה ערמת זבל מקומית. במהלך המאה ה-20 אוחדו מתקנים קטנים אלה לכדי מערכות הפועלות בו-זמנית בכל חלקיו של מבנה ענק, והן אחראיות על אספקת המזון והמים, פינוי הזבל, התאורה, בקרת האקלים ומשימות נוספות. הכנסת המחשבים למשקים אפשרה לחבר את כל התפקודים האלה יחד דרך מערכת בקרה אחת, והשליטה בחיות הפכה למדויקת ומיידית יותר מאי-פעם. נוכחותם של בני-אדם במשק נותרה נחוצה רק לביצוע משימות מורכבות יותר, כגון פענוח התנהגותן של חיות ומתן טיפול פרטני, אולם גם משימות אלה מתחילות לעבור לאבחון ממוחשב ולביצוע רובוטי.

האוטומציה הגוברת נערכה במשולב עם הגדלה נוספת של המשקים, עם ציפוף נוסף של החיות ועם הרחקה נוספת של העובדים מהמשק. אם כן, הדרך לניכור מוחלט בין בני-אדם לבין "חיות משק" ולהעמקת ניצולן עוברת דווקא בניסיונות לספק פתרונות טכנולוגיים לבעיות של טיפול לקוי בתנאי לחץ.

Share