במסגרות החינוך בישראל, כמו גם בתקשורת ובפוליטיקה, קיימים ניסיונות צנועים למנוע התאכזרות אישית לבעלי-חיים באמצעות חינוך, סיקור תקשורתי וחקיקה. לגישה זו יש חשיבות מסוימת, אך היא מהווה התעלמות מן הבעיות החמורות ביותר של פגיעה בבעלי-חיים בחברה המתועשת.

הפגיעה ההמונית והעמוקה ביותר בבעלי-חיים בחברה המתועשת מתקיימת בחקלאות. לאחר מלחמת העולם השנייה עבר משק החי תיעוש בכל המדינות המתועשות. התיעוש כולל שימוש במיטב הכלים המדעיים, הטכנולוגיים והניהוליים להגברת תפוקת המוצרים מן החיות, תוך לחץ עליהן עד גבול יכולתן הביולוגית. הלחץ מתבטא בתנאים ממשקיים קיצוניים ובעיוות תורשתי של מבנה גוף החיות. התוצאה היא מיליארדי חיות חולניות מלידה, הנולדות לתוך חיים קצרים ועמוסי פחד, כאב, חרדה, שעמום ותסכול.

היבט אחר של התיעוש הוא הניכור העמוק שנוצר בין הפועלים החקלאיים ובין החיות שהם מנצלים. במקביל לכך נוצר ניכור מוחלט בין הצרכנים ובין תהליך הייצור של מוצרים מן החי, עד כי הצרכנים כיום אינם יודעים דבר על חייהן של החיות בחקלאות. ניכור זה הוא שמאפשר לפגיעה העצומה בבעלי-חיים להמשיך ולהתרחש.
אם בעבר הייתה הפגיעה החמורה ביותר בבעלי-חיים תוצאה של אכזריות אישית וסדיסטית, בעשורים האחרונים זוהי תופעה שולית בהשוואה לפגיעה שאינה נובעת מכוונות רעות אלא מבורות, מאדישות ומחלוקת העבודה החברתית. המציאות החדשה דורשת גם מוסריות חדשה בחיים האישיים, בחינוך, בתקשורת ובפוליטיקה. הבסיס למוסריות החדשה אינו קשור עוד במגע אישי עם בעלי-חיים אלא בהתייחסות למעשי הצריכה היומיומיים של כולנו, אשר מהווים את הבסיס הכלכלי לקיומן של התעשיות הגדולות. האתגר הגדול שעומד כיום בפני החינוך הוא אפוא להגיב על המציאות המתועשת ולכונן צרכנות מוסרית – ביחס לבעלי-חיים כמו גם בתחומים אחרים.

טקסט זה נשמר בקובץ מתאריך 18.2.2004 עם הפרטים: "תקציר הרצאה בסמינר הקיבוצים, מרץ 2004, מרצה: אריאל צֹבל, עמותת אנונימוס". איני זוכר אם ההרצאה אכן התקיימה, בפני מי ובאיזו מסגרת (19.12.2017).