אמנים, וציירים בפרט, עשויים לתאר דמות מסוימת כדי להעביר באמצעותה מידע ורעיונות על דמות זו ממש ועל עולמה, או כדי לסמל באמצעותה תכנים זרים לה. כשמדובר בחיות, אמנים נוטים להשתמש בדימויים שלהן כאמצעי להבעת תכנים מעולמם של בני-האדם. אפילו כאשר מדובר בתיאור חיות המצויות במצוקה קשה, המוסכמה האמנותית היא לזהות בתמונה תלאות מסוימות שפוקדות בני-אדם מסוימים או סוג של "מצב אנושי" מוכלל ומוגש בהקצנה רבה.

כמה מציוריו של ליו שיאודונג ממחישים היטב את הנטייה הזו. שיאודונג, יליד 1963, הוא אחד הציירים הסיניים בני-זמננו המוכרים ביותר בעולם. באחת הגלריות שמייצגות אותו (ליסון) מתוארת עבודתו כך: "ליו שיאודונג הוא צייר של החיים המודרניים, שעבודותיו גדולות-הממדים משמשות כמעין ציור היסטורי עבור העולם המתפתח. ליו מצביע על הממד האנושי בעניינים עולמיים כגון העתקת אוכלוסיות ממקום למקום, המשבר הסביבתי והתקוממות כלכלית, אך באמצעות קומפוזיציות מתוזמרות היטב, הוא מתהלך על הקו הדק שבין אחיזת-עיניים ומציאות. […] המשימה שלקח על עצמו 'לראות אנשים כפי שהם באמת' התגבשה בתקופה שלאחר אירועי 1989, ובהיותו ערני למורשת הריאליזם הסוציאליסטי הסיני, הקומפוזוציות שלו מצוירות במשיחות מכחול משוחררות ומקריות, ויש להן רבדי משמעות שונים. הוא עובד מהתבוננות במציאות ולעתים קרובות באוויר הפתוח, ועם זאת הוא בוחר בדוגמנים שיספקו משמעות נוספת לנופים ולמצבים."

שיאודונג מרבה לצייר חיות כפי שהן מתגלות לעיניו בחיי היום-יום, כיצורים מנוצלים וסובלים. בולטים במיוחד הם ציורי החזירים שלו. למשל, בסדרה בת מספר ציורים מתוארים שלבים שונים של שחיטת חזיר בידי ארבעה אנשים. האלימות הקיצונית כלפי היצור השוכב מרוסן וחסר-אונים, כחלק משגרה של אלימות כפרית בסין, עומדת בניגוד להדפסים אחרים, שבהם מתוארים חזירים בתמונות שעשויות להיראות כדיוקן אישי.

תהא אשר תהא כוונתו של שיאודונג בציורי החזירים שלעיל ובלא מעט אחרים, לאחד מציורי החזירים המרשימים ביותר שלו הוא סיפק הקשר והסבר מילולי. בציור השמן גדל-הממדים "חזיר", נראים חזירים מובלים בצפיפות רבה במשאית דו-קומתית פתוחה, העוברת בשיכון עלוב. באתר סות'ביס מובאת השוואה מפורטת בין הציור הזה לציור "להפר את הכללים", שמציג קבוצת גברים קשי-יום המובלים בצפיפות בטנדר גדול כשהם עירומים ומחייכים, וביניהם בלוני גז. ליו ביסס את ציור הגברים על כמה תמונות שצילם ברחובות בייג'ינג ב-1996. בצילומים נראים פועלים המביטים לעבר שיאודונג מתוך הטנדר שמוביל אותם לעבודה, ספק סקרנים כלפי הצלם, ספק מחויכים (וללא ספק לבושים). "בעודו נוסע", נכתב באתר סות'ביס, נפלה לידיו האפשרות לצלם משאית עם אנשים ואחת אחרת המלאה בחזירים. שני הדימויים הותירו בו רושם עמוק והעניקו לו השראה להציג את העובדים המהגרים כשהם עירומים ולמקם בלוני גז בתוך הטנדר. 'הסינים מעוררי רחמים. אין להם חיים אישיים. כולם סובלים מדי יום באופן מכני, והם לא מנהלים כל פעילות באופן פעיל או נמרץ. במידה רבה כמו חזירים, הם אינם שולטים בגורלם שלהם.' כמו מטען המועבר ממקום למקום, כמו חזירים המובלים למשחטה, אין להם שליטה בחייהם. 'הם עדיין שמחים להיות בחיים. אני לא רוצה לומר שחייהם קשים או נטולי שמחה. את כל זה ציירתי בציור'."

עבור שיאודונג, אם כן, החזירים ואסונם אינם עומדים בפני עצמם, אלא כמטאפורה לאנשים הסובלים בארצו, בסגנון הביטוי "כצאן לטבח". הצייר משתמש במצבם של החזירים כדי להקצין את האסון האנושי, אגב התעלמות הן מגורלם העגום של החזירים עצמם הן מכך שהדמיון בין שני המצבים שטחי בלבד: הפועלים נוסעים ממנוחה ספק במגורים עלובים ספק בחיק משפחתם, אל עבודה שהיא ספק אכזרית ספק סבירה, ואילו החזירים מובלים ללא ספק בין מאסר עולם להוצאה להורג. שיאודונג, הריאליסט החודר כל-כך והמבקר החברתי הנוקב כל-כך כשמדובר בבני-אדם, מיישר קו בצייתנות עם האידיאולוגיה החקלאית של החברה שהוא חי בה. אין ספק שגישה דומה לציורי החזירים של שיאודונג מתקבלת בקלות רבה גם בקרב קהל שוחרי האמנות המערביים שלו.

אף על-פי כן, מרגע שהפנה שיאודונג את מבטו לעבר חזירים ממשיים ובחר לתאר אותם באמצעים ריאליסטיים, משהו מהחזירים עצמם מסתנן לציור. כך עשויים הסבל החזירי והעוול שנעשה להם להתגלות בתוך אותה זירה פומבית נכבדה, זירת האמנות, אשר לרוב אינה מאפשרת לחיות להיראות בה אלא ככלים להבעת תכנים זרים. ובכן, האם ציורי החזירים של שיאודונג מאשררים את ניצולן המקובל של חיות ברמה המעשית וברמה הסמלית כאחד? או שהם עוקפים את כוונות האמן המוצהרות ומעוררים סלידה ממה שבני-אדם מעוללים לחיות בביג'ינג, ממש כמו בישראל?

מקורות עיקריים

גלריה ליסון: http://www.lissongallery.com/artists/liu-xiaodong

גלריה טריליום: http://www.trillium-graphics.com/…/liuxiao…/liuxiaodong.html

סות'ביס: http://www.sothebys.com/…/modern-contemporary…/lot.1046.html

הראיון עם שיאודונג הופיע במקור בספר:

Britta Erickson, The Richness of Life (Timezone 8 Limited, 2007), pp. 199-200.

עוד בנושא דומה: אריאל צבל, החיות שנעלמו מן המחשבה, על מושג "הרפרנט הנעדר" של קרול אדמס, זכויות בעלי-חיים השבוע 59, 16.8.2002.

פורסם במקור: החברה הרב-מינית: אנשים, חיות אחרות ומה שביניהם (דף פייסבוק), 21.11.2016.