מה אנחנו יודעים על היחסים החברתיים בין בני-אדם ובין הרוב הגורף של החיות שאנשים באים איתן במגע – חיות במשקים חקלאיים תעשייתיים? לא הרבה. ודאי שלא חסר ידע טכני וכלכלי על החזקת חיות, אבל זה לא בדיוק ידע על קשר חברתי אלא ידע על מניפולציות באובייקטים שהם במקרה חיות. יש גם קצת ידע מדעי על רווחת בעלי-חיים וחקירות סמויות במתקנים חקלאיים, אבל גם זה לא בדיוק ידע על קשר חברתי אלא ידע על היפגעות של חיות.
אז איך אפשר לבטא את הניצול התעשייתי של חיות כיחסים חברתיים? דרך אחת היא לבחון את את הניצול התעשייתי כיחסים אנונימיים. בחקלאות המסורתית, בדרך-כלל החקלאים הכירו באופן אישי את כל החיות שניצלו. אומנם היכרות כזו לא הבטיחה אמפתיה ויחס טוב, אבל אלה לפחות היו אפשריים. הגדלת המשקים, צמצום מספר העובדים, חלוקת העבודה הגוברת והתפתחויות נוספות בטכנולוגיה ובארגון החקלאי הפכו את כל הקטגוריה של היכרות אישית לבלתי רלוונטית. המוני החיות נהפכו עבור החקלאים מאוסף של אינדיבידואלים למסה עם תכונות משלה, והמגע בין המנצלים למנוצלים קיבל בהכרח אופי חדש ומנוכר.
דרך אחרת לתיאור הניצול החקלאי-תעשייתי במונחים חברתיים תתמקד באמצעי התיווך שבין החקלאים ובין החיות – המתקנים שנועדו לשליטה אוטומטית בהן. האוטומציה היא הפתרון לקונפליקט מהותי לתעשיות בעלי-החיים: מצד אחד יש מגמה של צמצום זמן העבודה המושקע בכל חיה, ומצד אחר התנאים המלאכותיים מחייבים הגדלה של כמות העבודה המושקעת בכל חיה. המתקנים האוטומטיים נדרשו למלא את הפער הזה בכל הזדמנות שבה עובדי המשק כבר לא יכלו לעמוד במשימה: ניקיון, חלוקת מזון ומים, הפעלת אוורור וכו'. לכן הטכנולוגיה האוטומטית היא לכאורה המושיע של החיות המוזנחות. מבשריה הנוקשים של הטכנולוגיה הזו, במאה ה-19, ענו רק על בעיות נקודתיות בטיפול בחיות. במשך השנים פותחו מערכות לטיפול כולל שאיפשרו לחקלאים להתרחק מהחיות יותר ויותר; למעשה, מערכות רובוטיות קיימות כבר עולות על כל אדם בגמישות וביכולת התגובה בתחומים רבים של "טיפול". מה צפוי אפוא להיות אופי היחסים בין החקלאים לבין החיות בעתיד?
לסיום השיעור נעזוב את הדיון ההיסטורי וננסה להמחיש את האופי המוזר והזר של החקלאות התעשייתית על-ידי ניתוח מושג אקראי אחד: תאורה. באינטואיציה ראשונית, אין שום קשר בין המושג הזה ליחסים חברתיים. למרות זאת ננסה להעלות משמעויות חברתיות מוכרות של המושג (כיבוי אורות? השכמה? עינויים?!) ולבדוק האם אפשר להבין תאורה בלול עופות תעשייתי במונחים דומים לאלה המשמשים אותנו לאפיין תאורת כלא לאסירי עולם. הדיון ייקח אותנו הרחק מכל אסוציאציה שאפילו יכולה לעלות בדעתנו בנוגע ליחסים שבין אדם לאדם.
כל זה לא הופך את החברה הרב-מינית לפחות "חברה". גם הניצול התעשייתי של חיות איננו פחות "חברתי" משום היותו כה זר ומוזר. אבל אין ספק שהחברה הרב-מינית מחייבת אותנו לחשוב במושגים חברתיים חדשים.
