סקסיזם – ספישיסיזם
עבדים – בהמות משא
זנות כפויה – הרבעה חקלאית
ביטול העבדות – שחרור בעלי-החיים
טיהור אתני – דילול
אנטי-גזענות – אנטי-ספישיסיזם
רצח עם – שחיטה חקלאית
ילד – חיית מחמד
חטיפת תינוקות – הפרדת עגלים מפרות
תיעוש מפעלים – תיעוש משקים
ניסויים באסירים – ניסויים בחיות
פוסט-קולוניאליזם – פוסט-ספישיסיזם
קניבליזם – אכילת בשר בקר
ניכור מעסיק/עובדים – ניכור חקלאי/חיות
לאומנות – אנתרופוצנטריזם
אפשר להרחיב את רשימת האנלוגיות הזו עוד ועוד. כולן נשענות על עיקרון אחד: אנחנו מכירים מקרוב ולעומק מערכות-יחסים מסוימות בין בני-אדם, לעומת היכרותנו הרחוקה והשטחית יותר עם רוב מערכות היחסים שבין בני-אדם לחיות ממינים אחרים. כאשר אנו נתקלים ביחסי אדם-חיה זרים ומוזרים, ויש לנו עניין להבינם טוב יותר, המהלך המתבקש הוא השלכה מהתחום המוכר והמוסכם יותר על התחום המוכר והמוסכם פחות. התופעה המוכרת מספקת דגם מסודר לארגונו ולהבנתו של התחום הפחות מוכר. דגם זה כולל מערכת מושגים, הקשרים היסטוריים, עמדות ערכיות, תגובות רגשיות, ערנות לתיאורים מוטים וכיו"ב. האנלוגיה חוסכת מאתנו את הצורך להמציא מחדש את הגלגל כשנתקלים בתחום חדש, ומספקת תחושת התמצאות במרחב מוכר במקום בלבול לנוכח בליל של פרטי מידע מקוטעים וחצאי רעיונות. אנלוגיות הן אפוא כלי חיוני לפיתוח המחשבה. ובעצם לא רק כלי חיוני, אלא גם כלי בלתי נמנע: איננו מסוגלים לגשת לתחום חדש ומורכב מבלי להיעזר באופן ספונטני במושגים, במידע ובהשקפות שכבר רכשנו בהקשרים אחרים.
כל זה טוב ויפה, אך בפועל השימוש באנלוגיות כגון אלה שברשימה לעיל גורם לא פעם בלבול יותר משהוא תורם לארגון המחשבה ולהעשרתה. שורש הבעיה הוא הערבוב הנפוץ בין השימוש באנלוגיות למטרה זו והשימוש בהן למטרות שכנוע. כאשר מגייסים אנלוגיה בתור אמצעי לשכנוע אחרים (למשל: לשכנעם להפסיק לצרוך בשר) מחפשים ומדגישים כל נקודת דמיון בין שני התחומים תוך התעלמות מופגנת מכל ההבדלים. הכרזה שמצורפת כאן מתוך אתר Occupy for Animals ממחישה את המגמה הזו. כצפוי, גישה כזו נוטה לעורר את מתנגדי האנלוגיה לחבר רשימה חד-צדדית משלהם (ראו פוסט על הבדלים בין התחומים).
השימוש הרטורי באנלוגיות חותר אפוא תחת השימוש בהן כאמצעי לארגון המחשבה ולהעשרתה. התובנה המתבקשת כאן עשויה להיראות בנאלית, ובכל זאת היא נדירה מאוד בשיח הביקורתי על יחסי אדם-חיה: כדי שאנלוגיות יתרמו לארגון מחשבתנו ולהעשרתה, יש לטפל בהן מתוך שאיפה לאזן בין נקודות הדמיון להבדלים. אפשר למצוא אינספור נקודות דמיון בין סקסיזם לספישיסיזם, למשל, ואפשר למצוא גם אינספור הבדלים בין שני התחומים; כשלעצמה, כל רשימה נפרדת שכזו אינה תורמת דבר להבנת הנושא. רק כאשר נקודות הדמיון וההבדלים זוכים לתשומת-לב דומה, תוך הערכה מתמדת של משקלם היחסי, יתקבלו תובנות משמעותיות. תובנות כאלה ודאי לא היו עולות על הדעת ללא ההסתייעות באנלוגיה, ולכן השימוש המושכל באנלוגיות חיוני למחשבה הביקורתית על יחסי אדם-חיה.
פורסם במקור: החברה הרב-מינית: אנשים, חיות אחרות ומה שביניהם (דף פייסבוק), 3.5.2016.
מתוך תגובה לפוסט (דרורה ברוק):
"הביטוי העברי השגור, גם בפי מתגדי האנלוגיה המשווה רצח בני אדם בשואה להרג חיות, הוא ״הליכה כצאן לטבח״. בעצם, מה ההבדל בין האנלוגיה הזאת שלא מעוררת התנגדות לאחרת שכן?"
תשובתי:
"כצאן לטבח," "סוס עבודה במשרד," "זרקו אותו כמו כלב," "רועד מפניו כמו עכבר" וכו' — כל אלה הם אכן דימויים שבהם תחום המקור הוא יחסי אדם-חיה, ותחום היעד הוא יחסי אדם-אדם. הדימויים האלה בנויים כמו האנלוגיות המקובלות בביקורת החייתית, אלא שכיוון ההשוואה מהופך, והפוכה גם הנחת-היסוד בדבר הערך המוסרי של חיות לעומת הערך המוסרי של בני-אדם. אבל, למרות הדמיון לאנלוגיות שלעיל, התפקוד של דימויים כגון "כצאן לטבח" שונה מזה של האנלוגיות. כפי שניסיתי להראות בפוסט קודם, אנלוגיות (כדוגמת השואה – החקלאות) מצליחות לשכנע רק את מי שמסכימים מראש עם הנחת-יסוד מסוימת, בנסיבות שבהן רוב הציבור שנתקל באנלוגיה אינו מסכים עם הנחת-היסוד הזו (כלומר, שמעמדו המוסרי של צאן דומה למעמד המוסרי של בני-אדם). גם דימויים כדוגמת "כצאן לטבח" יתקבלו רק על דעתם של מי שמסכימים מראש עם הנחת-יסוד מסוימת, אבל הפעם רוב-רובו של הציבור מסכים עם הנחת-היסוד הזו (כלומר, שמעמדם המוסרי של בני-אדם גבוה לאין שיעור מזה של צאן). השימוש בדימוי "כצאן לטבח" נערך אפוא באווירה כללית של הסכמה המאפשרת למשתמשים בו להימנע מהתעמקות במשמעותו.
לא במקרה השתמשתי כאן במושג "דימוי" ולא "אנלוגיה" ביחס ל"כצאן לטבח." יתכן שיש חפיפה נרחבת בין אנלוגיות לדימויים, אך בצורתם המובהקת, הם מתפקדים אחרת. האנלוגיה מצביעה על דמיון מקיף בין שני תחומים, תוך התיימרות לשמור על דיוק תיאורי, והיא מוצגת בהנחה שאחד התחומים מוכר ומוסכם יותר ממשנהו ולכן ההשוואה עשויה לספק תובנות חדשות בתחום הפחות מוכר. לעומתה, הדימוי נקודתי ואינו מחויב לדיוק תיאורי. התיאור האמפירי מעורב בתיאור סמלי גרידא, דהיינו בסטריאוטיפ שאינו מחדש לנו דבר. שני התחומים מוכרים ומוסכמים במידה דומה, ואין כאן ניסיון לאתגר אותנו בתובנה חדשה על תחום פחות מוכר ומוסכם. באופן עקרוני, יתכן שיחסי אדם-חיה מסוימים מוכרים לנו טוב יותר ומוסכמים על רובנו יותר מהיחסים המקבילים בין בני-אדם, והם יכולים לשמש אפוא כתחום מקור לאנלוגיה עשירה. אך בפועל הדוגמאות לכך נדירות. עולה על דעתי רק אחת כזו, שראויה לדיון נפרד.