ניק פידס אחראי לטיעון המשכנע ביותר שנכתב עד כה, לרעיון שאנשים צורכים בשר בעיקר כאקט סמלי של הפגנת שליטה בטבע. לפי פידס, האלימות שכרוכה בהשגת בשר איננה מחיר מקרי ומצער של התיאבון לבשר, אלא הסיבה החשובה ביותר שלו. בחברה שבה הפגנת אלימות בוטה איננה מקובלת עוד, הערך הכוחני של צריכת בשר לא השתנה כלל, אך הוא מודחק ומוסתר מאחורי ערכים אחרים, כגון טעם, בריאות ומסורת.
פידס הגיש את התזה הזו ב-1989 כעבודת דוקטורט באנתרופולוגיה חברתית, עיבוד אותה לספר "בשר: סמל טבעי," ונעלם מהעולם האינטלקטואלי. חבל, כי אף על-פי שהתזה שלו חזקה מאוד, יש בה לא מעט פערים שכדאי היה לעבוד עליהם. לפניכם קטע קצר מתוך ספרו:
"האמונה בעליונות האדם לא רק מספקת לגיטימציה לאכילת בשר – גם ההפך נכון: בשר מקנה תוקף להנחה זו. הרג, בישול ואכילה של בשר חיות אחרות מספק אולי את הביטוי האולטימטיבי לעליונות האנושית על פני שאר הטבע, כששפיכת דמן מהווה מוטיב נמרץ. לכן, עבור אינדיבידואלים וחברות שעבורם שליטה סביבתית היא ערך חשוב, צריכת בשר היא באופן טיפוסי סמל מפתח. בשר שימש מקדמת דנא להפגנת 'השרירים' האנושיים כלפי העולם הטבעי.
"[…] אפילו כיום, שחיטתם של יצורים בעלי יכולת חישה היא לא רק צורך (מצער אולי) כדי לספק חומר בעל ערך למאכל. שפיכות דמים היא מרכזית לערכו של הבשר. אכן, השליטה הנראית ביצורים אחרים היא חשובה עד כדי כך, שאכזריות מקובלת באופן נרחב כהכרחית לייצורו של בשר באיכות גבוהה – בשר עגל הוא אחת מן הדוגמאות לכך."
Nick Fiddes, Meat: Anatural Symbol, (London and New York: Routledge, 1991), pp. 65.
הקטע תורגם על-ידי אריאל צבל עבור זכויות בעלי-חיים השבוע 3, 20.7.2001. עמודים אחדים מספרו של פידס תורגמו בתוך הקטלוג: בשר ודם, (ירושלים: מוזיאון על התפר, 2013).
פורסם במקור: החברה הרב-מינית: אנשים, חיות אחרות ומה שביניהם (דף פייסבוק), 27.11.2015.