בשר: נקמת האלים

הקרבת קורבנות סיפקה חלק משמעותי מהבשר שאכלו בני-אדם בעת העתיקה. ההצדקות להקרבת חיות היוו אפוא חלק בלתי נפרד ממשק הבשר, ושיטת הקורבנות תרמה לעיצוב הרגלי צריכת הבשר ששרדו לאחר היעלמות הקורבנות.

כמה מן הנימוקים להקרבת חיות בחברה הרומאית, הציג המשורר אובידיוס בשנת 8 לספירה. אובידיוס כתב אודות לוח-השנה הרומאי (Fasti), ובכרך הראשון, במסגרת תיאור של חג שנערך ב-9 בינואר, פירט בשיטתיות את הנימוקים.

הנושא הראשון הוא הקרבת חזירים ועזים. כאשר קוראים דיון זה בנפרד, נדמה כאילו מדובר בגרסה פואטית להסבר כלכלי. אובידיוס פותח את תיאורי ההקרבה שלו בהתייחסות אל קרס (Ceres), אלת החקלאות ובפרט יבולי התבואה:

"קרס הייתה הראשונה שהתענגה על דמה של החזירה החמדנית. יבוליה זכו לנקמה במותה הצודק של היצורה האשמה. קרס גילתה שבאביב התבואה, חלבית ומלאה עסיס מתוק, נעקרה משורשיה על-ידי חרטומם השעיר של חזירים. החזירים נענשו: נחרד מהדוגמה הזו, היית צריך לחוס על שורשי הגפן, העז-הזכר! לנוכח עז המכרסמת גפן, היו פעם מי שהביעו את זעמם במילים אלה: 'כרסם את הגפן, עז! אבל כשתעמוד ליד המזבח, משהו ממנו [יין] יותז על קרניך [כחלק מטקס ההקרבה].'"

בקטע זה, קל לזהות את השיקול הכלכלי לטובת הקרבתם של חזירים ועזים: שני מינים אלה מתחרים עם החקלאים על גידולים מסוימים ולכן כדאי לחקלאים לצמצם את אוכלוסיות החזירים והעזים, לפחות בעונה שבה התחרות קשה. זהו סוג ההסבר שמספק האנתרופולוג מרווין האריס (פרת קדושות וחזירים משוקצים, 1987) לאמונות הנלוות להרגלי צריכת בשר מסוימים. האשמת הקורבן עד כדי נקמה בו ושמחה לאדו, מצטיירת, במסגרת פרשנות כזו, כעיטור סיפורי גרידא למציאות כלכלית מסוימת.

אולם, אובידיוס לא עוצר את הסבריו בהקרבת חזירים ועזים. הוא עובר על מינים שונים של חיות, שגם אותן נהוג להקריב. שוב החיות אשמות בפשע שדינו מיתה ושוב האלים הם שהתחילו את מעשה הקורבן, אך הפעם הסברי המנהגים תלושים מרקע כלכלי כלשהו. מצב זה בולט במיוחד בדיון על הקרבת עופות, שבו מסיים אובידיוס את רשימת נימוקיו:

"אתן הציפורים, נחמת המחוזות הכפריים, אתן המשוטטות ביערות, גזע בלתי מזיק שכמותכן, שבונות את קניכן ומחממות את הביצים תחת נוצותיכן, ובצלילים קלילים הוגות נעימות מתוקות, הייתן טהורות פעם. אך הדבר אינו מועיל לכן, כי אתן נאשמות בפטפטת, והאלים סבורים שאתן חושפות את מחשבותיהם. האשמה זו אינה כוזבת, כי בהיותכן קרובות לאלים [כמעופפות בשמים], האותות שאתן מפיקות בכנפיים או בקול מדויקים יותר. לאחר תקופת חסינות ממושכת, לבסוף נשחטו גם להקות הציפורים, והאלים שמחו לאד לנוכח מעיהם של העופות הרכלנים."

רשימת הקורבנות שמציג אובידיוס התרחקה אפוא מכל הסבר כלכלי סביר. נדמה שאף תכונה אינה יכולה להגן על חיות מפני הקרבתן. תמיד אפשר להמציא פשע שמצדיק את הוצאתן להורג, ולייחס לאלים את המוטיבציה הנקמנית, הרצחנית והטורפנית.


פורסם במקור: החברה הרב-מינית: אנשים, חיות אחרות ומה שביניהם (דף פייסבוק), 23.2.2016.

Share