האם שם פרטי מספק הגנה?

לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואמו, כתבה זלדה. אפשר להתווכח אם יש אלוהים המעניק שמות גם לחיות, ואם חיות מזהות זו בזו אינדיבידואליות השקולה לכינוי בשם. אולם איש ודאי לא יתווכח על כך שמתן שם פרטי לחיה הוא אחת הדרכים שבני-אדם מפגינים בהן את הכרתם בייחוד האינדיבידואלי שלה. כשחיית בר נתפסת בתור מקרה פרטי של המין הביולוגי שלה, ללא שם פרטי, מקובל גם להתעלם מערכה ומייחודה כאינדיבידואל. הענקת שם לחיית בר היא צעד דרמטי של מעבר מתחומו המנוכר והאנונימי של "הטבע" לתחומה המחייב של "החברה". בדומה לכך, הענקת שם לחיה מבויתת מחלצת אותה ממעמד של משאב אנונימי והופכת אותה מ"משהו" ל"מישהו". אך האם המהלך הזה מספק גם הגנה מעשית?

החברה הרומאית העתיקה קטלה המוני בני-אדם באלף מיתות משונות, אף-על-פי ששמם היה ידוע לא רק לאלוהים ולהורים אלא גם לקהל המריע סביב זירת ההרג. מובן מאליו ששם פרטי לא העניק הגנה של ממש בחברה הזו, גם לא לחיות, ולמעשה ידוע שניתנו שמות פרטיים לפחות לכמה מהחיות שנלחמו בזירה. אפשר רק לנחש שאת החיות חסרות השם הרגו בזירה בקלות-ראש רבה עוד יותר. עם זאת, בזירות מסוג אחר היה לשמות משקל מתועד יותר. לרומאים הייתה חיבה עזה במיוחד למירוצי מרכבות, וסוסים מנצחים היו מפורסמים מאוד בשמם (לפי מחקר אחד, ידועים כ-480 שמות פרטיים של סוסי מירוץ מתקופת האימפריה, עוד 47 שמות של כלבים ועוד כ-42 שמות של חיות מכ-15 מינים נוספים). ההערצה הציבורית לסוסים המנצחים לא סיפקה להם הגנה משלל הפגיעות הנפוצות במירוצים, אך מחוץ למירוצים הם כנראה היו מוגנים יותר מסוסים חסרי שם.

אחד הסוסים המפורסמים ביותר בתולדות רומא היה אינסיטטוס של הקיסר קליגולה, שחי במחצית הראשונה של המאה הראשונה לספירה. 80 שנה לאחר מות קליגולה כתב ההיסטוריון סווטוניוס שקליגולה "נהג לשלוח את חייליו ביום שלפני המשחקים [המירוצים] ולצוות על שקט בשכונה, כדי למנוע כל הפרעה למנוחתו של סוסו אינסיטטוס. מלבד אורווה משיש, אבוס משנהב, שמיכות סגולות וקישוט ראש מאבנים יקרות, הוא אפילו העניק לסוס הזה בית, צוות עבדים ורהיטים טובים, עבור האורחים שהוזמנו בשמו להתארח. אומרים אפילו שהוא התכוון למנותו כקונסול." (חיי שנים-עשר הקיסרים, חיי קליגולה, סעיף 55)

בין אם מדובר בהגזמות שנועדו להשחיר את זיכרו של קליגולה ובין יש בסיפור הזה אמת, סביר להניח שאינסיטטוס לא הפיק כל תועלת מאורוות משיש ומאבוס שנהב. בו-בזמן, הוא ודאי היה מוגן הרבה יותר מסוסים אנונימיים. הרמזים להגנה כזו מגיעים לשיאם בפסיפס רצפה המוקדש לפורטרטים של "סוסי מירוץ" מסוימים, בעיר רומאית בצפון אפריקה (סיטרה/קונסטנטין). מעל לדימוי של אחד הסוסים (בתמונה, משמאל למטה) מופיע הכיתוב: "בין אם תנצח ובין אם תפסיד, אנו אוהבים אותך, פולידוקסוס."

סוגיית השמות הרומאיים של חיות עדיין מהדהדת בימינו. לסוסים המנוצלים במירוצים יש שמות פרטיים גם כיום, וכך גם לפרים המנוצלים בתחרויות רודיאו. אמנם, לעתים קרובות מדובר בכינויים משונים, שלא היינו מקבלים בתור שמות של אנשים או של חיות מחמד. עם זאת, אפשר לקשר אפילו בין שמות כאלה ובין מידה מסוימת של הגנה. למשל, פר שנקרא בשם "לטפל בעסקים" (בתרגום מילולי) חי במשך עשר שנים לאחר שהרג את רוכבו בתחרות רודיאו ב-1989. ב"מלחמות שוורים" בספרד, שדומות למדי ל"ציד" של חיות בזירה הרומאית, פרים לא מגיעים לגיל כזה, ובדרך-כלל גם לא מעניקים להם שמות.

בין המקורות

J. M. C. Toynbee, "Beasts and Their Names in the Roman Empire," Papers of the British School at Rome, Vol. 16, 1948, pp. 24-37.


פורסם במקור: החברה הרב-מינית: אנשים, חיות אחרות ומה שביניהם (דף פייסבוק), 12.2.2016.

מקורות שלא פורטו בפוסט

Cassius Dio, Roman History, Book LIX, sec. 14.

C. Suetonius Tranquillus, The Lives of the Twelve Caesars, To which are Added, His Lives of the Grammarians, Rhetoricians, and Poets, translated by Alexander Thomson, revised and corrected by T. Forester (Loeb Classical Library, 1913 / Gutenberg.org, EBook #6400), Caius Caesar Caligula, LV.

 
 

Share