בין נפילות למלכודת גריז
סנוניות הרפתות מקננות בקינים שהן בונות מבוץ בגובה מטרים אחדים מעל הקרקע. הקן נראה מבחוץ כמו גביע, אך רובו מלא בבוץ ובחומר ריפוד, והגוזלים שוכנים אפוא פחות בתוך גביע ויותר על גבי מדף זעיר. הצפיפות על המדף הזה גדלה ככל שהגוזלים גדלים, ולכן לא מפתיע שלעתים הם נופלים לקרקע, שם הם מתים מוות אלים ומהיר או גוועים לאטם.
בעונת הקינון 2021 הייתי מעורב בניסיונות הצלת גוזלים משלושה קינים ביבנה, בשלב מתקדם בעונה. הכלים להצלה התגבשו בשלב מוקדם יותר, לאחר שמנהל הקניון שהסנוניות לנות בו שכר עבריין ("מרחיק יונים") שכיסה בגריז חלק ממקומות הלינה של הסנוניות בחניון הקניון. כשסנונית נוגעת בגריז היא מאבדת את יכולתה לעוף ונופלת אל מותה המיוסר. הנושא העגום הזה נמצא עדיין בטיפול וראוי לדון בו בנפרד. אני מזכיר זאת כאן רק כדי להסביר מדוע במפגש עם הגוזלים שנפלו מקיניהם בסוף העונה כבר התגבשו הליכים מסודרים למדי להצלת סנוניות ביבנה: קורבנות גריז רבים נפלו ועדיין נופלים על רצפת החניון, ופעולה מהירה עשויה להצילם ממוות.
הצלת הסנוניות היא מאמץ משותף שלי ושל שותפתי למיזם הארצי להגנה על סנוניות, דרורה ברוק. מושיקו גז הוא כוח החיזוק המכריע שהצטרף אלינו. מושיקו גר ביבנה ומתמחה בשיקום ציפורים ממינים שאינם מטופלים בידי גופי שמירת טבע, וביתו משמש כמרפאה וכמרכז שיקום לציפורים מהמינים האלה. במקביל לכך הוא מחלץ חיות בר פגועות מכל מין, וכשמדובר במינים שמעמדם מובטח בחוק להגנת חיית הבר, מושיקו מעביר אותם לבית-החולים לחיות בר ברמת-גן. תהליך ההעברה של חיה ממקום חילוצה ועד לבית-החולים עלול להתמשך עד כדי כך שלציפור אוכלת חרקים קטנה אין סיכוי לשרוד ללא טיפול ראשוני בתחנת הביניים. ממילא הפתרון הטוב ביותר לציפור כזו הוא טיפול זריז קרוב לבית – לקראת שחרור מהיר ובטוח בסביבה המוכרת לה, כלומר לא במקום זר וללא טלטול במשך שעות בתוך קופסה קטנה במכונית.
משפחת הקן הנמוך: הצלה בקושי
את מקרה הנפילה הראשון איתרנו ב-26 ביוני, באחד הקינונים האחרונים שבאתר הלינה מוכה הגריז. דרורה ואני הגענו לשם ביום שבת כדי להצטרף אל מושיקו בשחרור פרחון סנונית מטופל שמצאתי שם מוקדם יותר, משותק מגריז על רצפת החניון. כשהגענו למקום השחרור ראינו על רצפת החניון גוזל סנונית מנוּצֶה. על גופו לא היו סימני פגיעה נראים לעין. הוריו התרוצצו מעליו וגילו בו עניין רב, ואחד ההורים אפילו נחת לידו, אך ההורים לא האכילו אותו אלא רק את שני אחיו שבקן. היינו שם בסביבות 17:30, ואני מנחש שבשעה כזו ביום הגוזל כבר עבר שעות של צמא ורעב על הקרקע.
הקן שהגוזל נפל ממנו הוא הקן הבולט ביותר לעין אדם בחניון כולו. מתוך הקן הציצו שני גוזלים מנוצים לגמרי, מקדימים בהתפתחותם את הגוזל שנפל בשלושה-ארבעה ימים לפחות. כעת עמדנו בפני דילמה. השבת גוזל סנונית לקן היא נושא שהיכרתי רק מניסיונם של אחרים – מהנחיות שמספקים ארגונים שונים לטיפול בחיות בר ומאנקדוטות מתועדות, ממקומות שונים בעולם וגם מכמה מקרים בארץ. כולם תיארו התערבות רצויה ומוצלחת, הן במקרה שהמחלץ צריך להחזיר גוזל אחד אל בין אחיו בקן והן במקרה שקן נפל בשלמותו, והמחלץ צריך להרים לאזור הקן המקורי מבנה חלופי שלם ולהכניס לשם את כל המשפחה יחד. כל עוד ההורים בסביבה, כל המקורות שנתקלתי בהם מתארים מבצע השבה עם סוף טוב. למרות זאת חששתי לגשת לקן, כי אי אפשר לדעת מראש מה יעשו גוזלים מפותחים למדי כשנוגעים בקן בניסיון להשיב את האח הנופל למקומו (בנעוריי הייתי עד לגוזלים שזינקו מקן כשצפר טיפש נגע באחד מהם מתוך סקרנות). לבסוף החלטנו להמר על השבת הגוזל לקינו: הערכנו שבחניון הריק ממכוניות לא נשקפת סכנה גדולה לגוזלים העלולים ליפול בגלל התערבותנו, והנחנו גם שאנו ערוכים לטפל במקרה כזה. מדובר בקן נמוך במיוחד. הרמתי אפוא את מושיקו מהקרקע ב"סולם גנבים", דרורה הושיטה לו את הגוזל – ויד ארוכה נשלחה לרגע קט אל הקן והשיבה את הגוזל הביתה.
כפי שחששתי, האירוע לא התנהל בהתאם להמלצות. ברגע שמושיקו הניח את הגוזל בקן, אחד האחים המבוהלים ברח משם בטיסת התאבדות. אברות התעופה שלו טרם הגיעו למלוא התפתחותן, והוא לא היה אמור לפרוח אלא ארבעה ימים לפחות מאוחר יותר. כך מצא את עצמו הגוזל הנמלט באוויר, בתעופה מאוד לא יציבה, מתרחק עשרות מטרים מהקן ונעלם מעינינו. בשלב זה ההורים לא התעניינו עוד בגוזל שנפל, ובקושי שבו לבקר בקן. התרחקנו כדי לתת לכולם מרחב, ואחרי חצי שעה(!) איתרנו את הפרחון-בטרם-עת מעופף בקושי במרחק כמה עשרות מטרים מהקן, מחוץ לחניון הקינון, מלווה בפמליה של 10-8 סנוניות נרגשות. באחד מניסיונות התעופה שלו הוא נחת על המדרגות הנעות שלמרבה המזל אינן פועלות בשבת, ולא הצליח להמריא ולעבור את המעקה שבצדי המדרגות. ביום חול היה מבצע כזה מסתיים באסון, אך הסביבה השקטה בשבת אפשרה לגוזל לנסות להמריא שוב ושוב – ולהצליח. ומסתבר שהוא ידע בדיוק מה הוא עושה. 40 דקות לאחר מבצע ההצלה המפוקפק שלנו, שלושת הגוזלים עמדו בקן זה לצד זה, והם נשארו כך גם בלילה.
משפחת הקן הנמוך: שמחה מוקדמת
למחרת שבתי לבקר בחניון. זה היה ביום א', ופחות משני מטרים מתחת לקן רחשה תנועה כמעט בלתי פוסקת של הולכי רגל וכלי רכב. אנשים הבחינו בקן בקלות, והיו שנעמדו כמעט מתחת לו כדי לצלם את הציפורים החמודות. שלושת הגוזלים היו בקן. פער הגדלים בין שני הגדולים לקטן שנפל אתמול נראה בולט מאוד. כשהגדולים נופפו בכנפיהם כמחווה של בקשת אוכל או לשם התמתחות – נדמה שהתגלתה הסיבה לכך שהקטן מצא את עצמו על הקרקע. תנועת כלי הרכב הבטיחה שנפילה נוספת תסתיים במוות מהיר.
הגוזל הצעיר שרד בקן יומיים נוספים לאחר ההצלה, אך בצהרי היום השלישי הוא כבר לא היה שם. גופתו נעלמה; מכיוון שהוא היה פחות מפותח בעליל מאחיו שעדיין בקן, אין לי ספק שהוא לא פרח לפניהם. גם איני מאמין שסיבת היעלמותו היא טריפה, כי מעולם לא ראיתי בחניון ציפור העלולה לטרוף סנוניות. מן הסתם הגוזל נשמט מהקן, התרחק קצת בתעופה עקומה, צנח לקרקע ונהרג בקרבת מקום.
אילו הסתיים הסיפור כאן, הייתי מניח שמדובר בגוזל חלש שנדחק החוצה מהקן בידי גוזלים חזקים, ולכן אולי לא כדאי להשיב לקן סנוניות מאוכלס גוזל פחות מפותח. אך למחרת, 30 ביוני, דרורה ביקרה במקום ומצאה גופה של גוזל/פרחון תחת הקן. גם הגוזל השלישי לא היה עוד בקן. אולי הוא פרח בהצלחה, אך מאחר שאחיו בן-גילו נפל ונהרג תחת הקן, אולי שניהם ניסו לפרוח בטרם עת וגם הגוזל החסר נהרג בקרבת מקום. הסיום העצוב של המקרה הזה מספק רמז ראשון לכך שנפילת גוזל איננה תאונה מקרית אלא סימן לבעיה מהותית בקן.
המשפחה בקן המוסתר: נופלים בזה אחר זה
באותה תקופה בסוף יוני נשאר קן פעיל אחד בחניון המשמש כאתר לינה, באחד המקומות הטובים יותר בחניון: לא חשוף על הקיר הלבן אלא מוצב על צינור רחב ושחור, גבוה יותר מהקן הראשון בפער של מטר לפחות. במילים אחרות, קן שאמור לספוג פחות הפרעות מבני-אדם, ועם זאת קרוב מאוד לתקרת החניון; אולי קרוב מדי?
בקן הזה היו שלושה גוזלים דומים בגודלם זה לזה, והם התפתחו יפה. עד שב-1 ביולי, יום אחרי קיצה הטראגי של המשפחה הקודמת, דרורה עברה בצהרים בחניון ומצאה תחת הקן גוזל אחד שכבר נדרס ומת, וגוזל שני הפוך על גבו. הגוזלים האלה היו רחוקים ממועד פריחתם: נוצות הגב שלהם עדיין היו סגורות למחצה בתוך הקולמוסים. רגלו של הניצול הייתה פגועה עד כדי כך שלא עמד עליה, והוא עצם את עיניו וסירב לאכול. מן הסתם, כשדרורה הרימה אותו מרצפת החניון הוא כבר עבר שעות של צום. אולי הלעטה מיידית בכפייה הייתה מצילה אותו, אך הגוזל התשוש מת בידיו של מושיקו רגע אחרי שהובא לטיפול חירום.
לאחר האסון הזה חשדנו שמשהו לא בסדר בקן הפולט את גוזליו, ודרורה ואני חזרנו לחניון. השעה כבר הייתה 21:00, והגוזל השלישי רבץ על רצפת החניון כ-6 מטרים מהקן, בגומחה מוגנת מעט שלא ברור איך הצליח להגיע אליה. הגוזל הזה היה חיוני וצייץ כל הדרך אל מושיקו. הוא אכל בקלות, וטפילים שנשרו ממנו אולי מרמזים על הבעיה שגרמה לנפילת מחזור הקינון הזה כולו. נפילת כל הגוזלים ביום אחד, למעלה משבוע לפני כל מועד פריחה סביר, הכריעה שלא ננסה הפעם להשיב את הגוזל לקינו; וממילא לא הייתה לנו גישה למקום כה גבוה. הגוזל הועבר אפוא לטיפול, אך עד מהרה מת גם הוא.
הקן הגבוה: האח הקטן
שני הקינונים שתיארתי התקיימו בתקופת מחזור הקינון השלישי בעונת 2021, ואילו הקינון האחרון חריג ממש – המאוחר ביותר שנתקלנו בו העונה. ב-16 באוגוסט, בסביבות 09:00 בבוקר, נמסר לעמותת משפחה על ארבע דיווח בהול על גוזל סנונית שנפל מקן הממוקם במבנה ענק. המבנה הוא כנראה אתר הקינון הגדול הידידותי ביותר לסנוניות בעיר: שילוב של חנויות גדולות ומחסנים, ללא מערכת אחזקה עצבנית השולחת עובדים לפגוע בקינים, וממילא התקרה הגבוהה (כ-6 מטרים מהקרקע) מגוננת על הקינים בהשוואה לקינים שבחניונים.
ערן, בעל חנות במקום, הוא שמצא את הגוזל והציל אותו רגע לפני שחתולים המתגוררים ליד החנות הגיעו אליו. הגוזל לא נפגע, ודרורה הספיקה להעביר אותו במהירות להאכלת חירום בידי מושיקו. מכיוון שהגוזל נראה במצב מצוין והוריו עדיין האכילו את אחיו בקן, החלטנו לנסות להחזירו מיד לאתר הקינון. בהיעדר אפשרות להגיע לקן המקורי הכנתי קן חלופי, בתקווה שההורים יאכילו את הגוזלים בשני קינים סמוכים. היכרתי מהאינטרנט עשרות מקרים של קינים חלופיים והנחיות להכנתם, אם כי טרם נתקלתי בדיווח ברור על פיצול משפחת סנוניות בין הקן המקורי לקן מלאכותי נוסף. אם כן, מיהרתי לבנות קופסת פוליגל פתוחה באורך ורוחב 12 ס"מ (הקוטר הפנימי של קן טבעי גדול במיוחד), ובעומק 9 ס"מ – עומק מופרז שנועד לאפשר משטח הצמדה גדול לקיר. את פנים הקן המלאכותי ריפדתי כך שעומקו לא יעלה על 5 ס"מ (מעט יותר מעומק קן טבעי) ועיביתי וריפדתי בנייר את שפת הקופסה כדי לאפשר עמידה נוחה עליה. את המבנה המדויק הזה הדבקתי בעזרת סיליקון ונייר דבק חזק בגובה המרבי שהגעתי אליו, כ-4.5 מ' מהקרקע, קרוב ככל האפשר לקן המקורי.
ההורים היו חדורי-משימה עד כדי כך שהאכילו את הגוזלים מעל ראשי בעודי עומד על הסולם ועוסק בהתקנת הקן המלאכותי. הגוזל הועלה לקן ללא תקלה ומיהר לעמוד בנוחות על שפתו המרופדת. התרחקנו במהירות, וההורים הגיעו מיד והתעופפו סביבו וסביב הקן המקורי. למרות התעניינותם הקרובה בו ועל אף תחינות בלתי פוסקות לאוכל מצדו, במשך כ-85 הדקות הקרובות לא האכילו ההורים את הגוזל האבוד שלהם אפילו פעם אחת – וזאת בשעה שהאכילו את שני אחיו שבקן המקורי 17 פעמים. מדובר בפרק זמן משמעותי ללא אוכל, ותכננתי אפוא להוריד את הגוזל ולהביאו להאכלה בשבי אם הוריו ימשיכו להזניחו. אלא שהמבצע הזה נתקל במכשול דחוף עוד יותר.
כ-40 דקות לאחר הצבת הגוזל בקן המלאכותי התחולל משבר. אם עד כה רק ההורים הם שעופפו ליד הקן, פתאום התמלא אזור הקן בסנוניות צעירות. היו שם כארבע מהן, מעופפות היטב, ואני מנחש שמדובר בבוגרי מחזור הקינון הקודם שקפצו לביקור בביתם הישן. הסנוניות הצעירות עופפו קרוב מאוד לשני הקינים ומדי פעם נעמדו על הקיר האנכי הצמוד לקן המקורי, בתוך הקן המקורי וגם על הקן המלאכותי. שלוש פעמים נעמדה סנונית ליד הגוזל בקן המלאכותי; בפעם הראשונה לא הבחנתי בגיל הסנונית האורחת ובשתי האחרות זיהיתי שמדובר בסנונית צעירה (וגם הגוזל מיהר להבחין בכך – ברגע הראשון הוא ביקש ממנה אוכל, ומיד איבד עניין ועבר להתרכז בהורים). הסנוניות האורחות שהו על הקן המלאכותי עד דקה אחת, והסתובבו באוויר במשך דקות רבות בהמולה קולנית. בתוך ההמולה הזו התעורר גם הגוזל הקטן, נופף במרץ בכנפיו לקראת האורחות ולבסוף ניסה להמריא איתן באוויר. הוא הצליח לדאות כ-18 מטרים אל גג מכונית חונה, ומיד מצא את עצמו על הכביש. ערן היה שם גם הפעם לפני החתולים ולפני המכוניות. בחשש רב השבנו את הגוזל לניסיון נוסף בקן המלאכותי.
בחשבון הכולל את ההפסקה הקצרה הזו, הגוזל שהה בקן המלאכותי קרוב לשעה וחצי. הוא צייץ, פער מקור ונופף בכנפיים ככל יכולתו, וכך התיש את עצמו. כשאחיו הפעלתנים מהמחזור הקודם(?) עוררו בו רצון לנסות להמריא בשנית, הוא כבר לא היה מסוגל אפילו לדאות וצנח לארץ כמו עלה. מבצע ההשבה המיידית לטבע נכשל. הקדמתי בקושי את החתול הסמוך, והגוזל שב איתנו לטיפול בידי אדם.
הקן הגבוה: האח הגדול
למחרת, 17 באוגוסט, הבהיל ערן שוב את דרורה אל המרכז המסחרי כדי לאסוף גוזל שני שנפל – הפעם כ-20 מטרים מהקן. לגוזל השלישי לא היה זכר: אולי הוא פרח מהקן ואולי נפל ונטרף; מכיוון שנראה ברמת התפתחות זהה לאחיו, האפשרות העגומה נראית סבירה יותר.
הפעם כבר לא רצינו להסתבך בניסיונות השבה לקן המלאכותי, מעל חתולים מצפים ומכוניות נוסעות. הגוזל צורף אחר כבוד אל אחיו הממתין להעברה לבית-החולים. האורח החדש היה הרבה יותר פעיל, מבוהל בעליל, ורק לאחר כ-45 דקות החלו השניים לצייץ זה אל זה עד שנעמדו צמודים. פער הגדלים וההתפתחות ביניהם ניכר היטב, כמו הפער שראינו בקן הראשון העונה: בגוזל שנפל אברות התעופה עדיין לא הגיעו לשיא אורכן, ומעט פלומה הציצה בין נוצות ראשו; לעומתו, הגוזל הגדול כבר הגיע לגודל מלא ולאורך כנפיים מלא, ללא סימני פלומה.
בעודנו תוהים על עתיד הגוזלים – לשחרור בנחלת הוריהם או לבית-החולים לחיות בר – הגוזל הגדול פתר את ההתלבטות לעצמו. ביום חילוצו הוא עדיין שיתף פעולה עם האכלות, אמנם בפחות מחויבות ודיוק לעומת אחיו הקטן והרעבתן, אך למחרת הוא סירב לאכול והחל לשוטט בחדר. כשעשה שני סיבובים רצופים סביב תקרת החדר – תמרון הדורש כוח משמעותי וכושר תמרון טוב – החלטנו לשחרר אותו בדחיפות לקן המלאכותי, בתקווה שהארוחות שקיבל אחר-הצהרים יחזיקו אותו עד שהוריו ימצאו אותו, וכמובן בתקווה שהם עדיין שם.
בשעת בוקר מוקדמת העלינו את הגוזל הנמרץ לקן המלאכותי. הוא לא המתין בקן אפילו שנייה אחת אלא פרש כנפיים והתרחק במעוף מתנודד. הגוזל/הפרחון נעלם באוויר עשרות מטרים משם, ואחרי 8 דקות ראיתי אותו שוב בחצר הפנימית הגדולה של הבניין, נוחת להרף עין במקום גבוה ובטוח בבניין, ושב לעופף במרץ אגב קריאות בקול. לאחר 20 דקות נוספות הוא התגלה שוב בתעופה – ספק בוטחת ספק מתנודדת – מעל החצר הפנימית בגובה 3 קומות ויותר. לא ראינו אותו שוב. עם זאת, ליד צדו האחר של הבניין עסקו כמה סנוניות בציד חרקים, וסנונית בוגרת אחת אפילו עברה ליד הקן בקריאות אזהרה. אולי אלה היו ההורים בסביבה? אולי בהמשך היום המשפחה התאחדה? לאחר עשרה ימים, בעקבות כתיבת הדברים האלה, עלה בדעתי לשוב למקום בלילה כדי לבדוק אם סנוניות צעירות לנות בקן. הקן היה ריק ותחתיו הרעישו אנשים, אך בקרבת מקום שמחנו לגלות ריכוז לינה קטן של סנוניות – חברה שהגוזל/הפרחון היה יכול למצוא בקלות אם נשאר בסביבת הבניין ביום שחרורו. עד מהרה הסתבר גם שערן ראה במשך כמה ימים הורים עם סנונית צעירה ליד הקן – רמז נוסף המעורר תקווה שהמבצע הזה הסתיים בהצלחה.
הקן הגבוה: בחזרה לאח הקטן
האח הקטן טרם התפתח במידה מספיקה לפריחה, והשבתו לקן המלאכותי נראתה כעת כהימור גרוע. לקראת העברתו לבית-החולים לחיות בר הוא נשאר לבד, אכל בשיתוף פעולה יוצא מן הכלל – אך סירב לגמרי לזוז. בפרק זמן קצר הספקנו לראותו היטב בשלושה מצבים שונים: ליד הקן שלו, עם אחיו בשבי ולבד בשבי. כך למדנו להכיר אותו באופן אישי ולא כמקרה פרטי של ידע כללי על סנוניות הרפתות. במשפט אחד, ראינו שהוא לא יוכל להשתחרר לטבע אם יעבור את הימים הקרובים לבד.
כשהגוזל היה בסביבת הוריו ומשפחתו המורחבת, הוא זז בתדירות גבוהה מאוד ובמרץ רב. לא עברו עליו יותר מדקה-שתיים של מנוחה רצופה, ושאר זמנו עבר בהתבוננות סביב, בהליכה, בציוץ, בפעירת מקור ובנפנוף כנפיים נמרץ. הנפנוף אמנם לא נועד לאימוני תעופה אלא לבקשת אוכל מההורים, אך התוצאה היא שהגוזל הזה חיזק בהתמדה את שרירי כנפיו. גם בחברת אחיו הוא נפנף בכנפיו לא מעט – לא לצורך בקשת מזון אלא כתגובה לתזזיתיות ולדחיפות מצד האח הגדול. הגוזל הקטן נאלץ להיטיב את אחיזתו במקל העמידה, ניקר מדי פעם את האח הנמרץ יותר, ולא פעם הגיב בנפנוף כנפיים לפעילות האח גם בלי שנדחף. לעומת זאת, לבד הוא רק מתח כנפיים והתנקה מוקדם בבוקר. בקיצור, הוא לא הכין את עצמו לתעופה.
כך נאלצנו לוותר על התקווה להשיב את הגוזל במהירות לנחלת הוריו, והעברנו אותו הרחק לבית-החולים לחיות בר ברמת-גן, לחברת סנוניות אחרות בנות גילו. כשהגוזל הגיע לבית-החולים הוא הפתיע בהתעופפות מבוהלת בחלל המרפאה, ואחר-כך הובל לכלוב הסנוניות והשתלב בקרבתן במהירות. כל החבורה הזו נועדה לשחרור מהיר במקום. ללא תקשורת ישירה עם צוות השיקום, נותר לי רק לקוות שהוא חזר לפעילות נמרצת, הוכיח את יכולתו לעופף היטב, שוחרר במועד הנכון – והסתגל היטב לסביבה הרחוקה והלא-מוכרת.
מסקנות על התערבות
שלוש משפחות הסנוניות שניסינו להציל בעונה הזו ממחישות שורה ארוכה של בעיות בהצלת גוזלים שנפלו מהקן. אמנם המדגם הזעיר אינו יכול להוביל למסקנות נחרצות, ובכל זאת לא מדובר בקן יחיד. יש אפוא טעם להציע מסקנות מהוססות. בספרות המדעית ובפורומים מקצועיים מצאתי רק חומר מועט על סיבות לכישלון הקינון בסנונית הרפתות, ללא דין וחשבון משמעותי על נפילת גוזלים מהקן; לכן מסקנותיי המהוססות ראויות לתשומת-לב מיוחדת.
המדגם הקטנטן שלנו מראה שנפילה מקן עלולה להיות לא-מקרית אלא עדות לבעיה מהותית באותו קן; כך ראינו בשלושה מתוך שלושה קינים. אמנם כל אחד מהקינים עורר חשד לסיבה אחרת לנפילה: בקן הנמוך ייתכן שהפער בין הגוזלים הביא להפלת הקטן שביניהם, אך גם ייתכן שאנשים קרובים ומכוניות קרובות הבהילו גוזלים שקפצו אל מותם; בקן המוסתר נפל החשד על טפילים שגרמו לגוזלים אי-נוחות ונפילה, או שבחירת ההורים בצינור כבסיס לקן הותירה רווח צר מדי בין הצינור לתקרה – ללא מקום מספיק לגוזלים לעמידה יציבה, וגם כאן אפשר שטריקת דלתות של מכוניות הבהילה גוזלים עד כדי קפיצת התאבדות; ובקן הגבוה שוב ייתכן שהגדולים הפילו את הקטן, וייתכן גם שביקור צעירים ממחזור הקינון הקודם עודד את הגוזלים להצטרף לתעופה בטרם-עת (ואם ההסבר האחרון נכון, הוא עשוי לרמז על סכנה גוברת במהלך העונה, כשמדובר במחזור קינון שני או שלישי).
בעניין אחר, הסתבר שהשבת גוזל שנפל בחזרה לקן – כביכול הפתרון המושלם – עלולה לגרום אסון. הכנסת יד עם גוזל לקן מאוכלס עלולה לגרום לגוזלים הנותרים לזנק זינוק נואש, ואם לא נגרם אסון מיידי אז צפוי אסון בימים הקרובים. אולי אסור לוותר על הניסיון להשיב גוזל להוריו כשאפשר לעשות זאת מבחינה טכנית, אך כשעושים זאת צריך להשגיח על המתרחש במשך שעות, ולשמור על ערנות גם בימים הקרובים.
הניסיון שעשינו להשיב גוזל לקן מלאכותי לא עלה יפה. ייתכן שהבעיה לא הייתה עצם השימוש בקן מלאכותי אלא פיצול תשומת-הלב שנדרשה מההורים בין הקן המקורי לקן המלאכותי במרחק כמטר וחצי ממנו (אולי משפחה שלמה שנפלה והורמה לקן מלאכותי הייתה זוכה לתשומת-לב הורית מלאה, כפי שדיווחו כמה מצילים?). כך או כך, משפחה שפוצלה מחייבת השגחה צמודה וממושכת.
אם יש התערבות שהוכיחה את עצמה, הרי זו היערכות חירום: הצטיידות בקופסה מחוררת ומרופדת בכל ביקור במושבת קינון במהלך עונת הקינון, הכנת מקום מנוחה מיוחד לסנוניות כתחנת מעבר בבית, והאכלת הסנוניות במזון מיוחד בידי מטפל מיומן בדחיפות המרבית, עוד בטרם הועברו לבית-החולים המרוחק. אלמלא עשינו כל זאת, רוב הסנוניות שדרורה ואני אספנו היו מתות עוד בטרם הגיעו לידי המומחים המוסמכים לטיפול, או שהיו מגיעות גוססות ואז מתמוטטות אצלם. באמצע הקיץ הישראלי, ציפור אוכלת חרקים קטנה שנפלה לקרקע מתייבשת במהירות ואינה יכולה להמתין להתארגנות המבורכת של חיבולנס, וגם לא לתהליך הקליטה האטי למדי בבית-החולים לחיות בר (אילו הייתה לנו אפשרות להגיע לשם בעצמנו).
מסקנה אחרת מתמקדת בצורך של גוזל הסנונית בחברת בני-מינו. הצורך הזה מחייב החלטה מהירה. אמנם אי אפשר לקבוע מראש את התנאים המחייבים לוותר על שחרור פרחון או גוזל על סף פריחה בחזרה לסביבה המוכרת לו ואולי אף לחברת משפחתו, וצריך להביא בחשבון גם שהמסע למרכז השיקום הארצי המרוחק עלול להכביד מאוד על הציפור. אך מרגע שהוחלט שהשבה למקום הנפילה של גוזל אינה בטוחה עוד, יש להביאו מהר ככל האפשר לחברת סנוניות אחרות בבית-החולים לחיות בר, בידי אדם המורשה להיכנס בעצמו למרכז השיקום ולמסור את הציפור באופן אישי לטיפול מיידי.
לקראת סיום, חשוב להעיר שאם מישהו העלה בדעתו שאולי כדאי להימנע מסיוע לגוזלים שנפלו מהקן כי זוהי דרכו של הטבע, אני דוחה את העמדה הזו מכל וכל ורואה בה תירוץ עלוב לברוח ממעורבות. הכתרת אסון כ"טבעי" אינה אלא דרך להתחמק מאחריות כלפי קורבנות רחוקים; איש אינו נוהג לפי דרכו של הטבע כשהטבע עלול לפגוע בו עצמו ובמקורביו (האם לא תתחסן מפני קורונה כי המגיפה היא "דרכו של הטבע" לדלל אותך ואותי?). ממילא אין לי מושג מהו "הטבע": אולי כל הגוזלים קפצו מהקן בבהלה בגלל טריקת דלת של מכונית? אולי הגוזלים החלשים יותר הם תולדה של פגיעה בבית-הגידול של הסנוניות, או של הצטברות כימיקלים רעילים בחרקים? אין הצדקה להתניית ההצלה בחקירה בלתי מעשית של הסיבות למצוקת החיה. פשוט צריך להציל אותה.
כמות הסנוניות הפגועות שמצאנו ביבנה בעונת הקינון הזו תפסה אותנו לא מוכנים. אני מקווה שבשנה הבאה ניערך טוב יותר, עם סיורי מתנדבים באזורי הקינון, תנאי טיפול חירום משופרים וקו תקשורת ישיר עם אשת הצוות הרלוונטית בבית-החולים לחיות בר. ביבנה מקננים מעל 200 זוגות של סנוניות משלושה מינים (ובקינים רבים ראינו 3-2 מחזורי קינון), וגוזלים נוספים יפלו מקינים. מעבר לכך, לא מעט תושבים נוהגים באלימות כלפי הסנוניות, ומקומות העמידה של הסנוניות באתר הלינה עדיין מרוחים בגריז. גם בעונה הבאה חייהן של סנוניות רבות יהיו תלויים בהתערבות לטובתם.
מקורות (שלא נעשה בהם שימוש במאמר): נפילת גוזלי סנונית הרפתות מקינם וסיבות אחרות למותם
Dead Swallow Babies (Wildlife Questions), The Royal Society for the Protection of Birds (RSPB), 19.6.2020.
Sarah CB, Swallow Keeps Falling Out of the Nest – wwyd? (General Education Discussion Board), Well-Trained Mind, 14.7.2009.
Nancy Castillo, Saving a Baby Barn Swallow, The Zen Birdfeeder (Blog, NY), 15.8.2015.
Paweł Czechowski, "Breeding Ecology of the Barn Swallow Hirundo rustica in Poland – Nest Record Card Analysis," Ornis Polonica 3 (2010): 171-181. (Polish article, English abstract).
Noman Shah, Shabir Ahmed, Sajid Mahmood, Muhammad Awais, Shaukat Ali, and Imad-Ul-Din Zangi, "Breeding Biology of Barn Swallow (Hirundo rustica) at Tehsil Balakot, Pakistan," Journal of Biodiversity and Environmental Sciences 7, no. 6 (December 2015): 32-40. Especially p. 36.
Patrick Smiddy and John O'Halloran, "Breeding Biology of Barn Swallows Hirundo rustica in Counties Cork and Waterford, Ireland," Bird Study 57, no. 2 (2010): 256-260. Especially pp. 259-260.
לציטוט: אריאל צבל, "גוזל של סנונית על הכביש: סיפורן של שלוש משפחות," האתר של ד"ר אריאל צבל, 10.9.2021.
