סביב יבנה יש אוכלוסייה של דאות שחורות-כתף – דורסים קטנים שהתאזרחו בישראל ככל הנראה בשנת 2011. הדאות הן בין המינים היפים ביותר עלי אדמות (ואלמלא חסך הקבלן בחומר כשהגיע לבניית הזנב, אפשר היה לומר שמדובר ביצור מושלם מבחינה חזותית).
הדאות לא סובלות את יבנה עצמה. הן מעדיפות לעקוף את העיר בלי לראות אפילו מעט שטח בנוי מתחת, ורק לעתים נדירות דאה מקצרת דרך מעל קצה העיר כשהיא עוקפת את יבנה במהירות (תופעה כזו ראיתי פעם אחת בלבד).
סביב העיר אפשר לראות את הדאות בכל שעה משעות היום כשהן עסוקות בפעילות מתונה למדי. הן הרבה יותר פעילות בדמדומים. בדרך-כלל אני צופה בהן מתוך העיר במבט החוצה, ומדי פעם מאתר כך דאה אחר-הצהרים (את הצילום המצורף כאן צילמתי מחוץ לעיר אתמול, 5.3.2021, דקות אחדות לאחר השקיעה). במאות תצפיות מאומצות מתוך יבנה החוצה איתרתי רק 15 פעמים דאות אחר-הצהריים, ובשלושה מקרים בלבד התצפית הסתיימה לאחר השקיעה (עד 15 דקות לאחר השקיעה).
בבוקר הדאות מתנהגות אחרת. אני ממעט לצפות בציפורים בסביבות הזריחה, ולמרות זאת איתרתי דאות ב-28 בקרים בין 1.3.2021-13.5.2019: בדרך-כלל דאה אחת ולעתים יותר (עד 4 יחד, 19.11.2019). בתצפיות האלה ראיתי דאות בסביבות הזריחה ב-26 מקרים, ובכלל זה 24 הופעות של דאות דואות ומרפרפות לפני הזריחה. את הדאה המוקדמת ביותר איתרתי 31 דקות לפני שקצה השמש בצבץ מעל קו האופק. נתונים אלה מרמזים כי השכמת הדאות שאיתרתי היא קצה קרחון: צריך להביא בחשבון שככל שהשעה מוקדמת יותר כך קשה יותר לאתר ציפורים רחוקות, ובעצם כמעט שלא טרחתי לסרוק את קו האופק בדמדומים המוקדמים; ממילא אפשר לאתר דאות רחוקות בדמדומים רק אם הן עפות גבוה, על רקע השמים, ואיני מוצא סיבה הגיונית לעלות גבוה בתאורה עמומה מאוד.
פעילות שיא בדמדומים (מינים כאלה מכונים crepuscular) מוכרת היטב בדאות שחורות-כתף. דאות מהמין האוסטרלי Elanus scriptus, הקרוב לדאה שלנו, אפילו מעדיפות לצוד בלילה. במאמר קצר "אבולוציה מתכנסת של דאות Elanus ודורסי הלילה" (2006) סיכם צוות של ביולוגים אירופיים שאף-על-פי שארבעת מיני הדאות מהסוג Elanus הם צאצאים של משפחת הנציים (Accipitridae), במובנים רבים המינים האלה דומים יותר לדורסי לילה. הנה קווי הדמיון:
מלבד (א) פעילותן המוגברת בדמדומים;
(ב) לאברות התעופה של הדאות יש שוליים דמויי מסרק המונעים מהכנפיים הטופחות להרעיש (תכונה חיונית לעוף דורס שקורבנותיו עלולים לשמוע אותו מקרוב);
(ג) דאות מסוגלות לסובב את האצבע החיצונית ברגל כך ששתי אצבעות ניצבות מול שתי אצבעות (יכולת המופיעה בשלך בלבד מבין דורסי היום);
(ד) יש להן זיפי חישה סביב המקור (כלומר חוש מישוש משופר);
(ה) יש להן עיניים ענקיות וחזיתיות יותר משל שאר דורסי היום;
(ו) הצנפות (גושי אוכל לא מעוכל שנפלטים דרך הפה) שלהן דומות בתוכן ובצורה לצנפות של דורסי לילה והן כוללות עצמות לא-מעוכלות – ביטוי לחומציות נמוכה במערכת העיכול;
(ז) לעתים קרובות הן בולעות בשלמותם את היונקים הקטנים שטרפו;
(ח) למין הדאה הלילי יש אוזניים לא סימטריות (תכונה המסייעת באיתור מדויק של מקור קולות, כלומר באיתור טרף לפי שמיעה);
(ט) הדאות מסוגלות להתאים את עצמן למחזורי התפוצה הבלתי סדירים של טרפן העיקרי, מכרסמים, על-ידי תנועה למרחקים ארוכים וגמישות רבה ברבייה, כלומר יכולת לקיים כמה מחזורי קינון בשנה.
בקיצור, מוצאן של הדאות משותף עם שאר דורסי היום והן דומות לקרוביהן האבולוציוניים בכמה תכונות, כגון שורשכף ודונגית צהובים ויכולת לבנות קן בכוחות עצמן, אך במכלול תכונותיהן הדאות הן מעין יצורי-כלאיים, ספק דורסי יום, ספק דורסי לילה. דברים אלה מעוררים תהייה שמא הדאות ליליות יותר מכפי ששמנו לב. אז אם תיתקלו בשעת חשיכה מוחלטת בדמות אדם חשודה בשדות של בן זכאי, בית גמליאל או כפר הנגיד, או סתם על תל יבנה – אל תירו! זה רק אני, מנסה להוכיח שדאות שחורות-כתף צדות לאור הירח.
המקור שהוזכר
Negro, Juan J. et al. "Convergent Evolution of Elanus Kites and the Owls." Journal of Raptor Research 40, no. 3 (September 2006): 222-225.
פורסם במקור: חיות בר יבנה, 6.3.2021.
