כל אדם הפועל למען זכויות בעלי-חיים שמע לא פעם משפט כזה:
זכויות? אילו זכויות כבר יכולות להיות לתרנגולת?
ברי-המזל זכו לשמוע גם גרסה משעשעת יותר:
זכויות לתרנגולת? למה לא! למה שלא ניתן להן זכויות סוציאליות? או זכות לקבל חינוך חינם? ואולי צריך לתת להן זכות הצבעה?!
מאחורי הדברים הללו עומד לעתים זלזול מוחלט בצרכיו ובסבלו של כל מי שלא התמזל מזלו להיוולד אדם. מנסים להראות לנו שהכרה בזכויותיהן של חיות כאלה היא אבסורד, כי אותן חיות כלל אינן ראויות ליחס רציני. גישה כזו אינה יכולה לעורר תשובה רצינית. עם זאת, לעתים מדובר בתהייה פילוסופית כנה:
בסדר, צריך לקחת את הסבל של החיות ברצינות; כן, הן ראויות להתחשבות מוסרית; אבל איך אפשר לדבר עליהן במונחים שמתאימים לבני-אדם? הרי זה מוביל מיד להנחות אבסורדיות!
מה מטריד אותנו?
נכון, אם מנסים לבחון באיזו מידה אפשר להעניק לתרנגולות, לכלבים או לקרפיונים זכויות המטרידות אותנו כבני-אדם, לא נגיע רחוק. אנו רגילים לחשוב על זכויות מסוימות שסכנת הפרתן מטרידה אותנו: הזכות לבחור באורח-החיים המתאים לי, הזכות לחשוב ולהתבטא באופן חופשי, וכדומה. חלק מהזכויות הללו מתורגמות לשפת החוקים המתירים לי לבחור לכנסת, להתבטא באופן פומבי לפי השקפותיי ולקבל תמורה ראויה לכסף ששילמתי. כל זאת כשאני חי בתנאים של חופש יחסי.
אם אנו מרגישים מאוימים יותר, אז נבקש לכבד את זכותנו על רכושנו ואולי אף על גופנו. ההגנה על הגוף ממכות, מפציעה ומכליאה מציבה אותנו בקרבה רבה לחיות שגופן מכוסה פרווה, נוצות או קשקשים. ועדיין השימוש במושג "זכויות" ביחס לחיות עלול להישמע באוזנינו זר ומוזר, כי רוב הזכויות שאנו מוטרדים בהן בחיי היום-יום שלנו אינן משותפות לנו ולמינים ביולוגיים אחרים.
זכויות שונות לאנשים שונים
כאן נדרש בירור: האם כשאנו דנים בזכויות אדם ברור לנו שמדובר בזכויות המשותפות לכולנו, כלומר לכל בני-האדם? התשובה היא "כן", אבל גם "לא".
רובנו לא מוטרדים ביותר מסכנות כגון עינויים, רעב ושוד ממוסד. אף-על-פי-כן, במקומות מסוימים מבקשות אוכלוסיות שלמות של בני-אדם הגנה מפני התעמרות ופגעים בסיסיים כאלה. אילו היינו במצבן של אותן אוכלוסיות זרות, קרוב לוודאי שהיינו אף אנו מגלים בעצמנו צרכים דומים לצורכיהן. ואולם איננו נתונים במצבן; ובמקרים מסוימים וכלל לא נדירים גם איננו יכולים להיות במצבן.
גברים, למשל, אינם יכולים להימצא במצבים שנשים נתונות בהם לעתים קרובות: אם לנשים בהריון יש צרכים מסוימים, אין לכך מקבילה בקרב גברים. וכשמגיעים לילדים גדל הפער עוד יותר בינינו ובינם: אנו מניחים שזכותו של הילד שיפרנסו אותו (זכות שלמרבה הצער איבדנו עם התבגרותנו), ובו-בזמן נראה שהענת זכות הצבעה לילד היא אבסורד (זכות שנראית מובנת מאליה כשמדובר באדם בוגר). אם כן, אין ספק שיש זכויות מסוימות המשותפות לכולנו, אך לא כל זכות המוענקת לבני-אדם משותפות לכל בני-האדם.
זכויות משותפות?!
במידת-מה, נראה כי הזכויות המשותפות לכולנו קשורות בצרכים בסיסיים. חלק מצרכים אלה משותפים גם לחיות ממינים שונים. כולנו עלולים להיפגע ממכות, מפציעה או מכפייה לעשות פעולות המנוגדות לטבענו. במובן זה, חיות ממינים רבים ושונים דומות לנו. אנו מאמינים כי זוהי זכותנו לפעול לפי טבענו, ואין סיבה להניח, שזכות זו אינה משותפת לכל מי שיש לו רצון ויכולת לסבול או ליהנות ממה שעובר עליו.
כאן צריך לזכור שטבעו של האחד אינו טבעו של האחר. אם נשלול מאדם מבוגר את הזכות לנהל את חייו בעצמו, נפגע בו; אך אם נשלול זאת מתינוק ותחת זאת נציע לו טיפול ופיקוח מלא, ודאי שנפעל לטובתו. באותה מידה, אדם זקוק לאוויר לנשימה, וכך גם הקרפיון – צורך בסיסי שלנו וגם שלו! אך אם נספק לקרפיון אוויר חופשי, כמו האוויר שאנו רוצים להעניק לאדם – נהרוג אותו בחנק; כשם שסביבה שהקרפיון ינשום בה לרווחה תחנוק למוות את האדם.
התחשבות דומה, יחס שונה
המסקנה הפשוטה של דיון זה היא שיצורים שונים אינם זכאים ליחס זהה. להפך – זכותם לקבל יחס שונה. אם נתייחס באופן זהה ליצורים ממינים שונים, ואפילו לבני-אדם הדומים זה לזה – ברור שנפגע בהם. אפילו כשאנו מדברים על זכות זהה, לכאורה – הזכות לנשום, או הזכות לאכול לשובע – אפילו אז נדרש בדרך-כלל יחס שונה לפרטים שונים. ואם הפרטים השונים שייכים למינים ביולוגיים שונים, היחס הרצוי אליהם עשוי להיות הפוך ממש, אף-על-פי שמידת ההתחשבות בכל אחד מהיצורים השונים זהה לחלוטין.
התביעה ליחס מעשי שונה נובעת דווקא מכך שיצורים שונים זכאים למידה דומה של התחשבות בצרכים, ברצונות ובמצוקות שלהם. לכן זכות הצבעה לתרנגולות היא אכן אבסורד, אך אין זה אבסורד גדול יותר מהטענה שמגיעה לי זכות לאמבטיות חול – מנהג שתרנגולות כרוכות אחריו במיוחד, ושמניעתו מהן גורמת להן מצוקה.
אילו זכויות? שאלה רצינית!
זכויות בעלי-חיים הן אפוא עניין מסובך. לא די בזה שנחפש את המכנה המשותף הבסיסי ביותר בינינו ובין יצורים השונים מאתנו מאוד. אולי המכנה המשותף הזה הוא היכולת לסבול וליהנות, אך הצבעה על מכנה משותף כללי עד כדי כך אינה מגלה הרבה, כי לא אמרנו בכך אלא שהחיות הללו ראויות להתחשבות, בלי שהגדרנו מה בדיוק יש לעשות כדי לממש את התביעה להתחשבות.
זכויות בעלי-חיים משמען שיש ללמוד ולהבין למה בדיוק זקוק הזולת – בין אם הוא הולך על שתיים ובין אם הוא הולך על ארבע, בין אם הוא מתעופף ובין אם או שוחה. זכויות בעלי-חיים משמען גם ללמוד ולהבין מה עלול לפגוע בו. איננו יכולים לבוא עם תשובה מוכנה מראש על השאלות האלה. מענה עליהן מחייב היכרות עם החיות עצמן.
פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 27, 4.1.2002. עריכה קלה ושעתוק מאתר אנונימוס: 25.1.2022.
