בשבת יצאתי לסביבת יבנה ופגשתי 17 חוחיות לפחות. החוחיות עמדו יחד על צמרות כמה עצים סמוכים ושרו במקהלה. ליד אזורים מיושבים יותר בגוש דן לא ראיתי שנים רבות להקה בגודל כזה, ולא שמעתי שירת מקהלה שלהן. עדיין נתקלתי לעתים קרובות בחוחיות אך הן היו מעטות ושרו לבדן. כך במרוצת השנים למדתי לחשוב על חוחיות כעל ציפורים יחידאיות; שירת המקהלה שלהן נשכחה מאוזניי מזמן. (מדוע הן שרות במקהלה בחורף – איני יודע, והניסיון לבדוק את מצב המחקר בתחום זה מדכא מאוד: חוקרי שירת חוחיות מתמקדים בעיקר בציפורים שבויות שהוכלאו במתכוון עם מינים אחרים).
כשהתחלתי להכיר ציפורים, בשנות ה-80 של המאה הקודמת, להקות בנות עשרות חוחיות היו חלק מובן מאליו מנוף גוש דן. מאז הכריזו מחלקות הגינון העירוניות מלחמה על כל הקוצים והעשבים שבעולם וחיסלו אזורי מחיה גדולים של חוחיות. ציידים עבריינים חיסלו את רוב האוכלוסייה הנותרת. שארית הפליטה חיה תחת איום מתמיד. בתחילת חודש יוני האחרון שוחחתי עם פקח רשות הטבע והגנים שביקש כי אגלה ערנות לציד חוחיות ליד יבנה; לדבריו, יש תופעה חמורה כזו ליד מערב העיר, לא רחוק מאתרי הבנייה החדשים, והאחראים לפשע הם פועלים המועסקים בבנייה. הודעה שפרסמתי על כך בפייסבוק עוררה כעס ישראלי מקיר לקיר, אך עובדים זרים אינם האשמים הבלעדיים. לפני כשנתיים נפגשתי ביבנה עם שורה של בעלי מלאכה לקראת שיפוץ דירה. כשעמדתי במרפסת עם אחד מהם – יהודי תושב האזור – הרמתי ראש להביט בנחליאלים שעברו מעלינו, ועיני השיפוצניק ניצתו כשבירר אם אני מסתכל על חוחיות. הוא אמר שבעבר "היינו תופסים" חוחיות באזור, והוסיף בפליאה שהן נעלמו. לא הצלחתי להבין אם הציד התקיים רק בעבר הרחוק; ההתלהבות הדורסנית של האיש נראתה עכשווית מאוד.
בפרסום תצפיות ברשת חברתית חשוב להימנע מחשיפת מיקומן המדויק של חיות בסיכון. במקרה של חוחיות אני חושש לחשוף אפילו את אזור התצפית, והמיקום "אי-שם בסביבת יבנה" מספיק בהחלט. התמקדות הצילום בצמרות העצים נועדה לנתק את החוחיות מכל נוף שאפשר לזהות (לאיכות הצילום הנמוכה שלי יש כמובן סיבות אחרות…).
נדמה לי שקשה מאוד לאדם הסביר לפגוש חוחיות בלי להתפעל מצבעיהן ומצליליהן. גם אני, כשראיתי את להקת החוחיות אי-שם, דימיתי שהעצים הצמיחו עשרות פעמונים קטנים המצלצלים בעדינות ברוח; וכשמדי פעם השתררה דממה והלהקה התפזרה, דימיתי גזרי נייר צבעוני פורחים באוויר, עד שהחוחיות תפסו מקום אחר והעצים חזרו לצלצל. וגם לא שכחתי לזכור שכל החיזיון הזה מרהיב ומעניין מאה מונים משירתה של ציפור בכלוב.
כל זה טוב ויפה, אבל הצבעוניות של חוחיות לא נועדה לעינינו ושירתן לא נועדה לאוזנינו. החזקת "ציפורי נוי" היא עוול עצום, בין אם הן "ציפורי בר" מוגנות לפי חוק ובין אם הן קורבנות חוקיים של ברירה מלאכותית והרבעה בשבי. ההיכרות עם חוחיות בישראל ממחישה מקרוב את נפילתה של ציפור: איך תקשורת להקתית מורכבת בתנועה מתמדת נהפכה לקולות שבר של אסיר בודד בין סורגי ברזל. ציפור בשבי אינה אלא צל עגום של עצמה, גם אם היא "חיית בר מטופחת", כלשונו הדרקונית של החוק להגנת חיית הבר. מצבה של "ציפור הנוי" השבויה עגום עד כדי כך שאפילו ניכוס יופיין של חוחיות בצילום בלתי מזיק לכאורה צריך לעורר בנו אי-נוחות.
פורסם במקור: חיות בר יבנה (דף פייסבוק), 15.12.2020.
