אירועי קצרין
ב-10.2.2005 נלכד בקצרין כלב הנגוע בכלבת, והשירותים הווטרינריים והמועצה המקומית ביקשו לבצע הרג המוני של כלבים וחתולים באזור. בעקבות מחאה ציבורית, התערבות פוליטיקאים וצעדים משפטיים נמנע ההרג, ותחת זאת הודיעו הרשויות שיבצעו בקביעות חיסונים ועיקורים של חתולי קצרין. במקביל לחיסון החיות העירוניות נדרש חיסון חיות בר, הנערך בשיטה אחרת – פיזור פיתיונות מהאוויר. בהנחה שהכלבת עלולה לחדור מעבר לגבול, יצירת חגורה של חיות מחוסנות סביב היישובים בארץ היא צעד המניעה החשוב ביותר.
לפי נתוני השירותים הווטרינריים, בשנת 2005 עד כה (15 באפריל) אושרו בבדיקות מעבדה 5 מקרי כלבת בגולן, כולם בכלבים. בשנת 2004, מתוך 28 מקרי כלבת שאושרו בישראל נמצאו 20 בשועלים; מתוך 69 מקרים בשנת 2003 נמצאו 45 בשועלים; ובשנת 2002, מתוך 64 מקרים נמצאו 40 בשועלים. השועלים נחשבים אפוא לנשאים העיקריים של המחלה בשנים האחרונות, ויותר מכך – הם הקורבנות העיקריים שלה.
מבצע חיסון 2005
ב-26.3.2005 פרסמו מנהל המכון הווטרינרי, ד"ר בוריס יעקובסון, ווטרינר רשות שמורות הטבע והגנים, ד"ר רוני קניג, הודעה תחת הכותרת "חיסון שועלים ותנים כנגד כלבת – אביב 2005". מתוך ההודעה:
"במסגרת פעולות המטה למלחמה בכלבת, יתבצע בתקופה שבין ה-25 למרץ ועד לסוף אפריל שלב נוסף בפרויקט החיסון האוראלי של חיות הבר, המשותף לשירותים הווטרינריים ולרשות הטבע והגנים. השועלים והתנים יתחסנו כנגד הכלבת על ידי אכילת פיתיונות המכילים תרכיבים שיפוזרו ממטוסים קלים. שיטת העבודה והשימוש בתרכיב בו אנו משתמשים, מקובלים בצפון אמריקה ובחלק מאירופה ונמצאו בטוחים ויעילים למטרה זו.
"החל משנת 1998 ועד עתה פוזרו בשטחי מדינת ישראל כ-2,400,000 פיתיונות מסוג זה. מעקב אחר רמות ההתחסנות באוכלוסיות התנים והשועלים, ושכיחות אירועי הכלבת באזורים השונים, מצביעים על כך שהשיטה מתאימה לשימוש אף בישראל.
"גודל וצורת הפיתיונות הם כקופסת גפרורים, צבעם חום והם יפוזרו מן האוויר באמצעות כלי טיס שונים. כאמור, הפיתיונות מכילים תרכיב כנגד כלבת. למרות שאין בפיתיונות אלה סכנה כל שהיא, אין לגעת בהם. בעיקר חשוב להקפיד על כך שילדים קטנים לא יאספו אותם. במקרה של מגע ישיר בפיתיון, יש לרחוץ היטב את הידיים, תוך שימוש בסבון, ולהתקשר לאחד משני מספרי הטלפונים הבאים – 057-7762229 ו-050-6241352."
החיסונים מפוזרים ברוב שטח ישראל וביהודה ושומרון (ראו מפה; אזורי הפיזור מסומנים בסגול).
מהו חיסון אוראלי?
ניסויים בחיסון אוראלי החלו באירופה ב-1980. ההיסטוריה של החיסונים האוראליים בישראל החלה ב-1993, בניסויי מעבדה בחיות. ב-1998 החלו ניסויי שדה בחיסון בגליל (אזור כרמיאל) על פני 2% משטח מדינת ישראל, בצפיפות של 20 פיתיונות לקמ"ר. תוצאות 1988-9: 60% מהשועלים והתנים חוסנו, "שיעור חיסון הנחשב בדרך-כלל כמספק כדי לקטוע את מעגל הזיהום", כדברי ד"ר יעקובסון. להערכתו נדרשו לפחות חמש שנות חיסון כדי להפחית באופן משמעותי את תפוצת המחלה בישראל. בשנים הבאות הורחב שטח החיסונים לכל חלקי המדינה.
החיסון נקרא Raboral-V-RG. הוא אינו יכול לגרום למחלה כי הוא כולל רק את החלבון החיצוני של וירוס הכלבת, הגורם תגובה חיסונית אך אינו משכפל את עצמו וגורם זיהום. לכן הוא גם בלתי מזיק לכלבים ולחתולים, במקרה שהם מצאו פיתיון (עם זאת, מזהירים בני-אדם שלא לגעת בחיסון). מעטפת הפיתיון כוללת מרכיב בשרי, בדומה למזון כלבים, ובפנים נמצא תרכיב החיסון, מקובע למקומו בשעווה כדי לעמוד בטלטולי הפיזור ממטוס. מעטפת החיסון נקרעת כשהשועל או התן אוכלים את הפיתיון, והחומר הפעיל נכנס לפה. גוף החיה מפתח חסינות למחלה כשבועיים-שלושה מאוחר יותר.
מקורות
יעקובסון א. בוריס, מחלת הכלבת בישראל, המכון הווטרינרי ע"ש קימרון, בית דגן (המידע נאסף ב-15.4.2005).
Boris Yakobson, "Rabies in Israel", updated 2001, accessed 15.4.2005.
"Oral Rabies Vaccine, ORV-Related Research", Wildlife Services: Rabies Management, U.S. Department of Agriculture’s (USDA) and Animal and Plant Health Inspection Service (APHIS), accessed 15.4.2005.
פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 198, 15.4.2005.
