"רק דבר אחד יפה יותר מלראות ציפורים נודדות בסרט: לראות אותן במציאות. לטובת אלה מבינינו שאינם דואים בשחקים בעקבות ציפורים ואפילו אינם טורחים להוציא את הראש מהבית עם משקפת, הסרט "ציפורים נודדות" עשוי לספק הצצה לעולם בלתי מוכר ועשיר במידה מדהימה. הסופרלטיבים של המפרסמים ("אחד הסרטים המדהימים מבחינה ויזואלית בתולדות הקולנוע") אינם מוגזמים. כל-כך יפה, באמת כל-כך יפה… עד שלעתים היופי דומיננטי מדי, כפי שנראה בהמשך הדברים. […]

"הסרט עשוי כמקבץ של תמונות וסצינות קצרצרות המנותקות זו מזו, ומרוב קיטוע קשה להבין מה רואים. לא נמסר לצופים רמז אפילו ביחס לפרטים אלמנטריים: באיזה שלב של המסע נמצאות כעת הציפורים? כמה מחברות הלהקה המקורית הצליחו לשרוד? כמה זמן הן כבר שוהות באוויר? האם הן אכלו לאחרונה? בהיעדר מעקב מתמשך אחרי להקה אחת ובהיעדר טקסט הסברי (הקריינות ב"ציפורים נודדות" נדירה ואקראית) קשה מאוד להבין את משמעות התנהגותן, כפי שמעידות תגובות הקהל באולם הקולנוע בעת הקרנתו של הסרט: מאבקים בין הציפורים, מפגני חיזור והחלפת קריאות בתעופה – כל אלה עוררו גלי צחוק. אילו הוצג בפני הקהל סיפור של ממש במקום תמונות מקוטעות של יצורים זרים ומוזרים (ולכן "מגוחכים") מן הסתם לא היה איש מגיב בצחוק. תחת זאת היה הקהל מגלה עניין במשמעותן של המחוות הבלתי מוכרות עבור אותם יצורים זרים – עניין שמהווה תנאי להתפתחותם של הבנה וכבוד.

"לא רק ה"תסריט" הבעייתי של פרין מעורר גישה זו של חוסר כבוד כלפי הציפורים אלא גם בחירתו להציגן כקישוטים חיים. רבות מאוד מבין התמונות נבחרו בזכות יופיין בלבד – יופי שמקורו בציפורים עצמן וגם במשחקי סימטרייה, ברקע מרשים, בתאורה וכדומה. ומה רע בהתפעלות מיופי? כמו התפעלות מיופיים של בני-אדם, כך גם התפעלות מיופיין של חיות עלולה לבוא על חשבון התעניינות באישיותן. במקום להיות "מישהו" שמבינים אותו, מזדהים איתו ומכבדים אותו, הציפור היפה נותרת כ"משהו" מענג, חפץ יפה. ה"וואאוו!" והצחוקים הולכים יד ביד."

למאמר המלא: אריאל צבל, ציפורים נודדות: תיעוד, קישוט ותכונות על-אנושיות בסרטו של ז'אק פרין, זכויות בעלי-חיים השבוע 67, 12.10.2002.

פורסם במקור: החברה הרב-מינית: אנשים, חיות אחרות ומה שביניהם (דף פייסבוק), 2.3.2017.