אחד התירוצים הנפוצים לצריכת מוצרים מן החי, ולכאורה אחד המשכנעים ביותר, קובע שהצריכה האישית ממילא מצומצמת מכדי להשפיע על גורל החיות. אריאל צֹבל מנסה להבין את מהות הטענה ולהשיב עליה.
"מה שניצל אחד כבר יכול לשנות?"
"איזו השפעה כבר יש לצמחוני אחד?"
נימוקים אלה ודומיהם לצריכת מוצרים מן החי מוצגים לרוב כשאלות רטוריות. לכאורה התשובה ברורה עד כדי כך שאפשר להסתפק בשאלות הנלעגות, ללא צורך בנימוק של ממש: הרי מובן מאליו שהימנעות מאכילת שניצל אחד לא תציל אף תרנגול. וגם צמחוני אחד לא יעזור. ומדוע? כי ההשפעה של פעולות צריכה מעטות בטלה בשישים; בעולם של ייצור המוני, שיש בו שלבי תיווך רבים בין הייצור לצריכה, שינויי צריכה קטנים נבלעים לחלוטין בין תנודות כלכליות אחרות.
זהו הטיעון שלפנינו, והוא מצטייר כאחד הטיעונים הפחות מופרכים המשמשים צרכני מוצרים מן החי. אין בו התכחשות בוטה למציאות במשקים חקלאיים, וגם אין בו עקרונות מוסריים שרירותיים שהומצאו לצורך העניין – חסרונות מוכרים ברוב התירוצים הנפוצים נגד צמחונות. למעשה, אפשר לזהות ב"מה זה משנה?" הסכמה מובלעת לטענות נפוצות בזכות הצמחונות, כלומר לטענות שייצור מוצרים מן החי פוגע בחיות, ופגיעה זו פסולה מבחינה מוסרית. אפשר אפוא לנסח מחדש את התירוץ שבכותרת באופן שקול ומחייב יותר:
"אילו השתכנעתי בכך שאציל חיות אם אהפוך לצמחוני/ת, זה מה שהייתי עושה."
מסה קריטית
התשובה הניצחת ל"מה זה כבר משנה?" היא הקשר הסיבתי המובהק שקיים בין צריכה לייצור: אין צריכה – אין ייצור; אין אוכלי בשר – אין תרנגולים סובלים בלולים. זה כמובן נכון, אך הטיעון הנגדי מעודן יותר:
"אילו הייתה הצריכה הכללית נפסקת, באמת לא היו נפגעים תרנגולים. אבל אם אני לא אקנה היום שניצל, מישהו אחר יקנה אותו; הקניין של הסופרמרקט לא יזמין פחות שניצלים מהמפעל, והמפעל לא יקנה פחות עופות מהלולים."
דברים אלה היו עשויים להיות נכונים אילו פעולת הצריכה של היחיד התקיימה בחלל ריק. אולם פעולת היחיד מתרחשת בהקשר רחב יותר, כפי שממחישה ההשוואה לבחירות פוליטיות: אם הצבעת בבחירות לכנסת, מן הסתם לא עשית זאת מתוך אמונה שהקול שלך לבדו הוא שיכריע בבחירות. אף-על-פי-כן רובנו טורחים להצביע; אנו יודעים שאם מנדט מורכב מ-50,000 קולות אז אומנם כל אחד מהם בנפרד אינו מכריע, אך כל אחד מ-50,000 הקולות הכרחי באותה מידה להשגת המנדט. במילים אחרות: הקולות אינם מבודדים; הם מצטברים.
חרם צרכנים פועל לפי עיקרון דומה, אך בלי שיש בידינו שיטה לקבוע כמה "קולות" ישיגו "מנדט". פעולת הצריכה הבודדת והחרם הבודד מצטרפים למאות, לרבבות או למיליוני פעולות אחרות. ירידה בהיקף מסוים במספר התרנגולים המתים שנקנו בסופרמרקט הקרוב כדי להיאכל יוצרת את המסה הקריטית (ה"מנדט") שגורמת לצמצום בכמות הבשר שקונה הסופרמרקט; צמצום מסוים בכמות הרכישות ממפעל הבשר מביא לצמצום מספר התרנגולים שהמפעל קונה מהלולים ושוחט – ובעקבות זאת להפחתה ממספר האפרוחים ש"מייצרות" המדגרות מלכתחילה.
אף צמחוני אינו יודע אם דווקא הוא "הקול המכריע" שגורם לצמצום מספר החיות שנולדו לחיי סבל. אך בצרכנות, כמו בבחירות, המטרה אינה להיות הקול הייחודי המכריע, אלא להוות חלק חיוני ממסה קריטית של קולות מצטברים – ומשפיעים. מאות אלפי הצמחונים בישראל מצטברים בהכרח לכדי מסה קריטית כזו.
הד חברתי: הפצת הרעיון
גם המתמטיקה של "קולות מצטברים" מטעה. חיים צמחוניים אינם מתקיימים במרחב מתמטי אלא במרחב חברתי, ובניגוד לבחירות לכנסת – הם אינם חשאיים. הרגלי תזונה נראים לעין והם מעוררים הד חברתי רב-השפעה. ילדים רבים נמשכים לצמחונות, אך בתרבות טורפנית יש שלא פגשו מימיהם צמחוני/ת והם חוששים להיות "הצמחוני היחיד בעולם"; בדומה לכך, מבוגרים הנמשכים לצמחונות חוששים מבידוד חברתי. כך עצם היותך צמחוני/ת מסייע להפצת רעיון הצמחונות ומקל על המהססים לבחור בצמחונות. ההשפעה קיימת גם אם אינך מנסה להשפיע או אף אינך מודע/ת לכך כלל: השמועה על הצמחונות שלך עוברת מפה לאוזן. אחיינית צעירה קולטת שצמחונות היא אפשרות בחירה ממשית, וחבר מבוגר נרגע כי לא יצטרך לעמוד על שלו לבד בארוחות עם חברים.
הד חברתי: תרבות צמחונית
כשהכול יודעים שיש צמחוני/ת במשפחה או בין החברים, טורחים להכין לאירועים משותפים מנה צמחית במקום מנה מהחי (אומנם נוער בתחילת דרכו הצמחונית מתלונן לא פעם כי המשפחה או החברים עורכים בהתרסה ארוחות בשריות, אך בפרספקטיבה של שנות צמחונות רבות מקרים כאלה זניחים). כאשר הוחלפה מנה מן החי במנה צמחית "בשביל הצמחונית", לעיתים קרובות יבחרו בה גם סועדים אחרים – במקום לאכול מנה מן החי.
כשמדובר בצרכנות בקנה מידה גדול יותר, הצמחונים יוצרים יחד מסה קריטית המשפיעה על ייצור מזון מן הצומח ולא רק על אי-ייצור מזון מן החי. כשקהל הלקוחות למוצרים צמחיים גדול – מייצרים יותר מהם ויוצרים עולם של מוצרים חדשים ומקוריים. כך התהוותה בעשורים האחרונים תרבות צמחונית חדשה, ומוצרים רבים נקלטו כתוספת מקורית לתפריט או כתחליף מספק למוצרים מן החי גם בקרב האוכלוסייה הלא-צמחונית. ציבור גדול של לא-צמחונים צורך כיום מוצרי סויה מעובדים במקום בשר ומוצרי חלב. אומנם במקרים אלה החלפת הבשר והחלב בסויה אינה מלאה, אך מכיוון שחלק ניכר מהאוכלוסייה צורך "תחליפים", יש לכך השלכה כלכלית ישירה על משקי החי.
ביטוי של חולשה
לא לכל אדם קל לקבל את רעיון המסה הקריטית:
"אני גם לא מצביע בבחירות כי זה לא משפיע, אז למה שאהיה צמחוני?"
לפעמים זהו לא יותר מתירוץ אדיש או עצל כדי להתנער מאחריות – וקשה לענות לתירוץ כזה (גישה זו גם מניבה תירוצים מסוג "התרנגול כבר מת ממילא" – עדות לחוסר הבנה וחוסר עניין בדינמיקה המתמשכת של הייצור והצריכה). אולם לעיתים לא מדובר בניסיון התחמקות אלא בביטוי אותנטי של רגשי ניכור, חולשה וחוסר-אונים מול עוצמתם הכול-יכולה לכאורה של תעשיות ענק וכוחות השוק. השותפות לדרך עם המוני צמחונים אנונימיים אינה מקלה על תחושת הניכור – בדיוק משום שהם אנונימיים.
במקרה כזה, ההיגיון של טיעוני המסה הקריטית וההד החברתי נאלץ להיאבק ברגש עמוק. בהתמודדות כזו נסוג ההיגיון מפני הרגש. אולם יש דרך לגעת ברגש עצמו: מפגש עם חבורת צמחונים חיה ונושמת עשוי לחולל פלאים בסילוק ההרגשה שאין ליחיד יכולת להשפיע. תופעה זו מוכרת, למשל, בקרב משתתפים חדשים באירועי אנונימוס, המגלים פתאום את ההרגשה שיש בכוחם להשפיע.
עניין של הרגשה
לסיום, הטיעונים שלעיל אולי הותירו ספק שמא צריכת מוצרים מן החי לעיתים נדירות, בבית, משפיעה על הייצור;
"נכון, צריכה יומיומית משפיעה, אבל כשחוטפים בשר פה ושם, זה באמת בטל בשישים."
אפשר להשיב על כך שגם פעולות נדירות מצטברות, ושאם אין דרך לקבוע מתי פעולה משפיעה, הספק עצמו הוא סיבה טובה להתמיד בחרם מלא. כאן נכנס לתמונה גם היבט נפשי: תזונה היא עניין של הרגל. התלבטות בנוגע להרגלים ושינוי ההרגלים הם מבצעים מתישים, אך כשמתרגלים לתפריט מסוים – קל לדבוק בו. קל יותר להגדיר את עצמך כצמחוני לחלוטין מאשר לראות בעצמך "אוכל בשר מצפוני" המתלבט לפני כל ארוחה אם הבחירה לאכול רגל של תרנגול תשפיע הפעם או לא. אם האפשרות לאכול תרנגולים "כמו כולם" קיימת בעולם שלך כל הזמן, קשה להתעלם ממנה. קשה גם שלא ללכת שולל אחר תירוצים המשכיחים ממך את העובדה שה"פולקע" הוא למעשה איבר מגופו של תרנגול שחי בייסורים ומת באלימות. הצמחונות ה"טהרנית" נדרשת לשם גיבוש זהות ברורה וגישה כנה, הפותרות את הלבטים ומאפשרות לך לראות ב"מוצר" את מה שהוא באמת.
פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 159, 16.7.2004, עריכה: 23.7.2023. שועתק בגרסה קודמת באתר הצמחונות הישראלי (אנונימוס/אנימלס).
