תקציר

רוב המושגים שנועדו לציין קבוצות חברתיות ומצבים חברתיים מבטאים שותפות של קבוצות אלה בחיים החברתיים תוך השפעה כלשהי על מהלכם. מושגים המציינים היעדר כל שותפות והשפעה עקב ריחוק גיאוגרפי ממרכז הכוח, כיבוש, שבי וכדומה, הם נדירים. למשל, המושגים "מוכפפוּת" ו"מוות חברתי" מציינים מצבים שבהם קבוצה מצויה במצב של חולשה מוחלטת: אומנם היא מקיימת קשרים עם קבוצות במרכז החברה, אך השפעתה היזומה עליהן ועל גורלה שלה היא מעטה עד כדי כך שהיא מצויה כביכול מחוץ לחברה.

יחסי אדם-חיה יכולים להיחשב ליחסים חברתיים לכל דבר רק אם ניקח בחשבון את חולשתן המוחלטת של החיות בקשריהן עם בני-אדם. למרות זאת, במחשבה החברתית אין כמעט שימוש במושגים המציינים את חולשתן המיוחדת של חיות. בדרך-כלל, פשוט מתעלמים מנוכחותן כישויות חברתיות, וכאשר מתייחסים לנוכחות זו, שואלים לשם כך מושגים מתחומי היחסים שבין אדם לאדם, שעניינם קבוצות הנחשבות לשותפות משפיעות בחיים החברתיים.

למעשה, יש בשפה מגוון גדול של מושגים העשויים לציין את חולשתן המוחלטת של חיות: "פטם", "משקל חי" וכיוצא באלה מושגים טכניים, ואפילו "חיית מחמד". אולם אם השימוש במושגים המציינים חולשה אנושית נערך תמיד תוך ערנות רבה כלפי המעמד החברתי שנגזל מהקבוצה החלשה, השימוש במושגים המציינים חולשה חייתית נערך בדרך-כלל ללא ערנות כזו, ולכן מושגים אלה נתפסים לא כמציינים חולשה אלא כמונחים טכניים המתייחסים לאובייקטים לא-חברתיים.

ההרצאה התקיימה בכנס ה-46 של האגודה הסוציולוגית הישראלית, מכללת כנרת, 25.2.2015.