עבודה שנתית לקורס בפסיכולוגיה. מרצה: ד"ר מיכה אנקורי. המדרשה להכשרת מורים לאמנות, רמת השרון, 1992.
תוכן
- המוות בא אל סוס העץ מיכאל / נתן זך
- תיאור העלילה בשיר
- משמעות העלילה
- סוס העץ מיכאל
- המוות
- המשורר
- סיכום
1. המוות בא אל סוס העץ מיכאל / נתן זך
ספרו של נתן זך, "שירים שונים", יצא לאור ב-1950. מרבית השירים בספר משרים אווירה של ייאוש, מוות וחשבון נפש. עם זאת, קשה להבינם באופן חד-משמעי. לעתים מתגלים דימויים ברורים, רצף הגיוני או חריזה פשוטה, אך אלה אינם חוזרים בעקביות. עד מהרה מופיעים מילים אחרות ומבנים אחרים הקוטעים את התחושה הרגעית של הבנה.
עקב מורכבותם וריבוי-משמעויותיהם של השירים, קשה לנתח את תוכנם מבלי להסתמך על מרכיבים סובייקטיביים במיוחד – אווירה וסמלים רב-משמעיים. בכך דומה ניתוח שיריו של זך לניתוח חלומות. בעבודה זו, הערוכה עבור קורס בפסיכולוגיה, אנתח את השיר "המוות בא אל סוס העץ מיכאל" מתוך הדגשת הסמליות והערך הפסיכולוגי של מרכיבי השיר. הדגשת היבטים אלה מחייבת ויתור מראש על עיסוק בפרטים קטנים, וכן התעלמות מן ההיבטים הפורמליים של השיר.
2. תיאור העלילה בשיר
בשיר "המוות בא אל סוס העץ מיכאל" יש עלילה מובהקת אם כי כללית מאד – ללא תיאורים ברורים של המקומות ומועדי ההתרחשות, זהות הנפשות הפועלות וכו'. בתיאור ובדברי הפרשנות שלהלן אנסה להבהיר את הסמלים והתהליכים העיקריים. מטבע הדברים, גם אם אמנע מכניסה לפרטים משימה זו עדיין מחייבת לא מעט קביעות שרירותיות.
גרעין העלילה הוא הקשר המתפתח בין סוס העץ מיכאל, המוות, וגורמים נוספים. המוות מנסה לקחת אתו את סוס העץ מיכאל, המתעלם ממנו בהתחלה אך נכנע בסיום.
בתחילת השיר בא המוות אל סוס העץ מיכאל, אך זה אינו מוכן ללכת אתו וממשיך לחיות את חייו ("עלה בהרים וירד בבקעות"). המוות מנסה לשכנע אותו, ודבריו נאמרים על רקע תיאורים מעיקים של מוות וקיפאון. לאחר מכן פוצח המוות בשירה שמשמעותה אינה ברורה – יתכן שזהו איום, ואולי הצהרה על גורלו הבלתי נמנע של סוס העץ מיכאל (יש מי שחומד ומי ששוקל / מי ששוקע ומי שנופל"). סוס העץ מיכאל משיב לו בשיר על תנועה, חופש, אהבה ואמונה ("בלי דעת נוסעת הרכבת / בלי דעת הנערה אוהבת / בלי דעת מרחף סביב האל"). גם דברים אלה אינם חד-משמעיים – יתכן שזוהי התבטאות אופטימית המעידה על דבקות בחיים, ואולי זוהי טענה שהגורל הוא שמניע את כוחות החיים.
בהמשך השיר נאמרים דברים המביאים את סוס העץ מיכאל להשלמה עם גורלו. המוות מנסה לפתות אותו בהבטחה לעתיד טוב יותר ("הרחק על שפת הים יש הרבה מים… צא מן הגלות"). השיר הופך קשה יותר להבנה כאשר למעמד מצטרפת מקהלה מזמרת – מעין קול ניטרלי. היא ממשיכה לשיר על-פי קצב שירו של המוות, אם כי דבריה אינם מתייחסים ישירות לעימות בין המוות לסוס – היא מבטאת הכרה בעושרם של החיים, אך מתוך ייאוש מהם ("…במשרד יש תור אבל אין גואל"). לאחר דברי המקהלה חוזר המוות לשיר, אך לא בדברי שכנוע ישירים אלא בווידוי על מותה של אהובתו. אחריו מצטרף למעמד המשורר, המדבר על קיומם של זיכרונות ושל רגשות אישיים וכמוסים, ככל הנראה כדי לחזק את רושם דבריו של המוות ("באלבום יש תמונות ובלב יש פינה…"). דבריו שלו מקבלים חיזוק כשמלאכים – כל המלאכים – חוזרים בדיוק על כל מילה שלו, בצווחה דתית מטורפת. המלאכים מוסיפים שלבו של המוות מתבלבל מעוצמת הרגשות.
לאחר שחשפו המוות, המשורר והמלאכים את חולשותיו של המוות, משלים סוס העץ מיכאל עם גורלו והוא מוכן ללכת עם המוות. הוא מקונן על כך שחייו היו לשווא, שכן איש אינו עתיד להתעניין בהם וללמוד מהם ("על כל שגיאותיי יחזרו אחרים"). כמשאלה אחרונה לפני מותו הוא מבקש לעלות בהרים, כלומר לצאת בלוויית חבריו על-מנת לבכות על חייו המוחמצים, בדומה לבת יפתח שיצאה לבכות את בתוליה. המשורר מגיב על משאלה זו כאילו רמז סוס העץ מיכאל שהמוות, ויפתח המסמל אותו, הם אכזריים. המשורר ממהר ללמד סנגוריה על המוות, אך לבו נקרע בין תמיכתו הכפייתית במוות ובין אהדתו לסוס ולחיים. הוא טוען שהיכולת להבחין בשני צדי המטבע בו-זמנית תעיק עליו לנצח ("בשקט… החנוכיה דולקת / בזוית… שוכב הרעל הממית. / אם ראית מה שראית מה שראית – / אין לך תקנה עולמית").
השיר מסתיים בתהלוכת המוות הכנועה של סוס העץ מיכאל. כאשר הוא הולך אחר המוות, צופות בהם נשים ידעוניות המאיצות במישהו – קשה לדעת בדיוק במי – לספר כאגדה את עלילת המפגש בין סוס העץ מיכאל ובין המוות.
3. משמעות העלילה
במבט ראשון נראה השיר כסיפור התנגדותו וכניעתו של מישהו למוות הבלתי נמנע. ואולם "המוות בא אל סוס העץ מיכאל" מותיר את הקורא בתחושה של מורכבות רבה יותר, כאילו אין לקבל את ה"מוות" ואת ה"גיבור" כפשוטם. זהותן של הדמויות המרכזיות איננה חד-משמעית, ואופיים ומחשבותיהם מורכבים ומלאי סתירות.
למעמד שהעלילה מתרחשת בו יש אופי מיתולוגי. השיר נפתח בתמציתיות "תנכ"ית", ללא הקדמה אודות הגיבור או אודות מקום וזמן ההתרחשות, כאילו מדובר בסיפור המוכר ממילא. בהמשך השיר מופיעות מעין כותרות מעל הטקסט העיקרי, הדומות לכותרות במחזה. נוכחותם של המוות ושל ה"גיבור המוכר מראש" מעלה אסוציאציה של תיאטרון עתיק. התיאטרליות מתחזקת עם הופעת המקהלה – אזכור למקהלה מן הטרגדיה היוונית. אל המקהלה מצטרפים גם המלאכים, שקולם צווחה דתית מטורפת. נוכחותם נותנת לסיפור ממד דתי נוצרי. סממני הדת ורמזים על מקום וזמן ההתרחשות אינם מצטרפים לכלל תיאור ספציפי אחיד, ולא נובעת מהם אלא תחושה של טקס דתי רב רושם.
דרך הפרשנות הכללית, השומרת על ריבוי המשמעויות של מרכיבי השיר, אינה הדרך היחידה. אם נוותר על כמה מן המשמעויות האפשריות, נוכל לצרף את מרכיבי השיר השונים למסגרות ספציפיות ומדויקות.
הסיפור "הספציפי ביותר" שניתן להעלות מתוך השיר, הוא סיפור מותו של חייל במלחמה. הסמלים וההתרחשויות אינם מספקים, אמנם, תמונה של קרב ממשי, אך בתחילתו של השיר מופיעים דימויים כ"הריסות" ו"חפירות" הלקוחים משדה-הקרב. כמו-כן, שירים אחרים בספר, שיצא לאור זמן לא רב לאחר מלחמת העצמאות, עוסקים מפורשות במלחמה. השיר הקודם בספר ("פתח לשיר", עמ' 118) מסתיים במילים: "אלה הם שירים על מלחמה ונכתבו בעיצומה ועל שולחן כתיבה ובלי נחמה".
בנוסף על פירוש זה, ממנו נובע כי העלילה מתרחשת במקום מסוים בעולם, יתכנו פירושים סמליים יותר כמו, למשל, התרחשות בגבולות גופו ונפשו של הגיבור. ניתן לראות בשיר משל על ההתבגרות או על ההזדקנות: חיי האדם מתוארים מתחילתם ("השכמת הבוקר"), ובהדרגה משתלט עליהם המוות, שתפקידו לגרום לוויתור על הנעורים (או על כל תקופת חיים אחרת שאין רוצים להתבגר ממנה). דימויים "נוסטלגיים" בולטים מופיעים בתהליך ה"שכנוע" שמבצע המוות ("במכתב נגעו הרבה ידיים", "ועכשיו שאיננה וצר לי עד מות", "באלבום יש תמונות"). מכאן נובע שקיימת זהות מסוימת בין מוות ובין התבגרות והזדקנות. המוות מסמל, למעשה, את תהליכי החיים הבלתי הפיכים, ומאבקו של סוס העץ מיכאל מסמל את המאבק בתהליכים אלו.
משמעות אפשרית נוספת לשיר ממקדת אף היא את העלילה כולה בנפשו של כותב השיר, והסיפור הופך לתיאור סמלי של המאבק הפנימי על כוח היצירה שלו. כל דמות בשיר מסמלת כוח פנימי בנפשו: סוס העץ מיכאל מסמל גרעין רוחני טבעי של אומץ ותום, בעוד המוות מסמל כוחות הפוגעים בחיי היצירה. הפגיעה נובעת מן הרגשנות היתרה, שיש בה רחמים עצמיים, בלבול וכפייתיות. גם האהבה מזוהה ככוח עקר. "מן העץ יוצא הפרח. מן הלב נשאר רק קרח", כך מסכמות את השיר הנשים הידעוניות המסמלות גורם תת-מודע באישיות, שתפקידו לפקח על חיי הנפש – אולי בדומה לחלומות. המשורר מסמל את הצד המוחצן של האישיות, הדובר שלה והמתעד של קורותיה. הוא נסחף אחר הסנטימנטליות, כמעין השלמה לסמל המוות. גורלו של המאבק נחרץ מראש בגלל הקירבה בין שני הגורמים הסנטימנטליים באישיותו של כותב השיר. כך נוצר ריכוז כוחות מכריע נגד האומץ והתום החיוניים ליצירה.
המאבק הפנימי שתואר לעיל איננו תהליך פיזי חד-כיווני כדוגמת הזדקנות, ולכן הוא יוכל לפעול בהצלחה גם אם נחליף את הסמלים המרכזיים זה בזה: סוס העץ מיכאל יכול לסמל קו אופי מעשי ותכליתי, המתעקש להתמודד עם מציאות קשה ("אבל סוס העץ מיכאל עלה בהרים וירד בבקעות"), ואילו המוות יכול לסמל את הדחף היצירתי המשבש את החיים הנורמליים ומכור לרומנטיקה דקדנטית ("ועכשיו שאיננה וצר לי עד מות / ירחמו עלי השמים"). גם במערכת סמלים זו נותר המשורר בתפקיד דובר האישיות, שנוטה הפעם לברוח מן המציאות לטובת עולם היצירה ההזייתי.
עד כה עסקנו בעיקר במשמעות הכוללת של העלילה. במסגרת זו קיבלה כל אחת מן הדמויות בשיר את תפקידה בהקשר של שאר הדמויות. ואולם כל אחת משלוש החשובות שבהן – סוס העץ מיכאל, המוות והמשורר – עוברת התפתחות מורכבת בפני עצמה. כל דמות נחשפת בהדרגה במהלך השיר ומתגלה כישות מרובת סתירות פנימיות, שונה ממה שתיארנו לעצמנו בתחילת השיר.
4. סוס העץ מיכאל
סוסי-עץ מופיעים בתרבות בהקשרים שונים – סוס טרויאני, סוס השחמט, סוס נדנדה לילדים, מטאטא שבקצהו ראש סוס מגולף, ועוד. הדימויים הללו שונים זה מזה, ועם זאת קיימת משמעות המשותפת לכולם – סוס העץ הוא גרסה מלאכותית, קפואה וחסרת חיים, ליצור חי, פראי, אצילי ורב-כוח.
אך סוס העץ שבשיר איננו "סוס עץ" בלבד אלא סוס העץ מיכאל, כלומר מישהו פרטי, חי, וכפי שעולה מן השיר – בעל אופי וכושר החלטה לא מבוטלים. הוא נקרא בשמו של מלאך חשוב המזוהה בעיקר כשר צבאות ה'. מתוך שמו המורכב עולה שסוס העץ מיכאל הוא יצור חי ומת כאחד, סביל ופעיל כאחד. ואולם למרות הסתירות הללו, אופיו נראה יציב והחלטי יותר מאופיין של שתי הדמויות החשובות האחרות שבשיר – המוות והמשורר. אופיו החזק נשמר גם לאחר כניעתו.
בתחילת השיר מצטייר סוס העץ מיכאל כגיבור העומד על שלו ומתעלם מן המוות. רק לאחר שעלו דמעות בעיני המוות מגיב סוס העץ מיכאל לראשונה, ודבריו סתומים במקצת: "בלי דעת נוסעת הרכבת, / בלי דעת הנערה אוהבת, / בלי דעת מרחף סביב האל". נושא דבריו הוא חיים דינאמיים וחופשיים, אך קשה להבין למה כוונתו במילים "בלי דעת": האם הוא מהלל את אי-הידיעה המעניקה חופש? האם הוא מביע תקווה כי הגורל יחזיר אותו לעולם החיים (מכיוון שהדברים הטובים קורים בלי דעת – בכוח הגורל)? ואולי הוא רומז דווקא על צדקתו של המוות בטענה שהתנועה, האהבה והאלוהות פועלות בעולם בלי דעת – ללא מחשבה?
בין אם דבריו הראשונים אופטימיים לחלוטין ובין אם לאו, אין ספק כי דבריו הבאים והאחרונים בשיר פסימיים הרבה יותר. כעת הוא אינו שר עוד אלא נוהם "נהימה נוראה של עצבות". הוא כבר לא מתייחס בדבריו לעולם אלא לעצמו בלבד, מתוך נוקשות והשלמה עם גורל אכזר. הגישה שלו למצבו השתנתה, אם כי השיר לא חשף את תהליך השינוי, רק את התוצאות: השלמה עם גורלו, בצער רב אם כי במבט מפוקח. למרות השינוי בגישתו, אופיו לא השתנה. הוא אינו מייבב כדרך המוות. הוא עדיין גיבור אפייני, ה"אני" החזק והמגובש, העומד בכל הגזירות מבלי להתמוטט.
חריגה משמעותית מדמותו הקבועה של סוס העץ מיכאל בשיר חלה בשני מקרים: בכותרת לשיר התשובה הראשון שלו, ובכותרת של הקטע האחרון, לאחר הכניעה למוות. החריגה מתבטאת בפירוק הצירוף "סוס העץ מיכאל" ל"הסוס היפה" ול"מיכאל". כלומר, במקום דמות אחת מתקבלות שתי ישויות נפרדות – האחת היא סוס העץ הקפוא, המוחשי, המלאכותי והמת, והשנייה היא השם הפרטי האנושי, המלאכי, המרגיש. הניגודים התהומיים הללו, שחברו בכל העלילה ליצור ישות אחת, נפרדים בנקודות אלו. האם החיבור ביניהם היה מלאכותי מלכתחילה? מה משמעותו של החיבור הזה – האם אלו הגוף (הסוס היפה) והנפש (מיכאל האוהב)? או שמא ניגודים פנימיים בתוך האישיות?
תהא התשובה אשר תהא, "סוס העץ מיכאל" בשלמותו נותר גיבור השיר. זאת קובע לא אופיו בלבד אלא גם תפקידו בעלילה, תפקיד הגיבור האפי, העובר תלאות שונות ומשונות ונלחם בכוחות על-טבעיים. הוא לא בחר להשתתף במעמד של מוות, משורר, מקהלה ומלאכים – זהו גורלו, החזק ממנו. אך לא לפיתויי המוות ולאיומיו הוא נכנע, וגם לא לתחושת הרחמים על המוות המסכן והמבולבל, כפי שמעיד פיקחון דבריו כאשר הוא "מרגיש כי את הנעשה אין להשיב". הכוח שהכניע את סוס העץ מיכאל חזק מן המוות עצמו – הגורל הבלתי נמנע וההכרה בגורל זה.
5. המוות
דמות המוות בשיר אנושית למדי. היא משתנה בהדרגה ממשהו מאיים ליצור נוירוטי הראוי לרחמים. הופעתו הראשונה, כאשר הוא קורא לסוס העץ מיכאל לבוא אתו, אינה מגלה דבר על אופיו, ורק הסיטואציה מרמזת על הקשר בינו לבין הרס ואבדון ("מאפק אל אפק לא יכולת לראות שום סימן חיים", וכו').
לאחר שקרא שלוש פעמים לסוס לבוא אתו וזה אינו מגיב, המוות מכונה "מר המוות" ודמעות עולות בעיניו. הוא עובר לאמצעי שכנוע אינטנסיביים יותר – מעין שירי שכנוע – החושפים בהדרגה פנים שונות באישיותו. בתחילה הוא שר על הגורל, במעין תוכחה או איום סמוי כלפי סוס העץ מיכאל הסרבן. לאחר מכן הוא ישיר יותר, מנסה לפתות, ודרך אגב חושף את כוחו המיוחד, הכוח להעביר ממקום רע למקום טוב יותר. דבריו האחרונים בשיר חושפים את רגשותיו באופן הבוטה ביותר, ובמקום ישות מאיימת האורבת בין הריסות וחפירות מתגלה המוות כיצור מוגבל ובעל רגשות – גילוי אנושי ונוגע ללב לא פחות מזה של סוס העץ מיכאל הנכנע לגורלו. לאחר החשיפה לא חוזר עוד המוות לדבר, ועל מעשיו נודע רק מדברי אחרים – המשורר והמלאכים המציינים כי למרות ניצחונו נותר המוות מבולבל והוא איננו אשם באכזריותו.
דמותו של המוות בשיר מוזרה למדי. המסגרת העלילתית מעוררת ציפייה למוות "רגיל", כמקובל בסיפורים: כוח גורלי וכל-יכול. אנו מצפים שניצחונו על סוס העץ מיכאל ינבע מכוח זה. אך המוות מתגלה כדמות שונה לחלוטין. בהתחלה, כשעדיין לא ידוע עליו דבר ומתוארת רק הסביבה שהוא מופיע בה, עדיין הוא נראה כמוות "רגיל" – אנונימי וכל-יכול. אך כאשר מבוקשו לא ניתן לו, הוא מתחיל לבכות. טכניקות השכנוע שלו אינן מעוררות כבוד: בתחילה הוא רומז רמזים, ואחר-כך מנסה לפתות. כאשר גם זה לא מצליח, משתלטת הבכיינות גם על תוכנם של דבריו, וקשה לדעת אם הוא חדל לבקש מסוס העץ מיכאל לבוא אתו מכיוון שהתייאש מכך, או שהוא עבר להפעיל טכניקת שכנוע ערמומית – ניסיון לעורר רחמים. הוא מספר סיפור אהבה טראגי מוזר, כשזהות האהובה אינה ברורה.
למרות שברון לבו, המוות אינו שובת ממלאכתו. כאן ניתן לראות בו מעין פסיכופת, רוצח כפייתי – בכייני, ערמומי, שקוע בעצמו ומתעלם מרגשות הקורבן. יתכן שהרצח, בעיניו החולניות, הוא נקמה על מות האהובה. באומרו "ירחמו עלי השמים", יתכן שהוא מנסה להשיג מחילה מראש על מעשה הרצח.
המוות מתואר כדמות אנושית. תכונה זו אינה ניכרת באופיו בלבד אלא גם במגבלותיו. הוא רחוק מדמות המוות הכל-יכול שהיינו מצפים לפגוש באגדה: ראשית, הוא אינו מסוגל להשיג את מבוקשו בכוחות עצמו, וכדי לקחת אתו את סוס העץ מיכאל הוא חייב לבקש, "לנדנד" ולהיעזר באחרים. בנוסף על כך, נראה שאין הוא נמנה עם הכוחות העליונים: כמו סוס העץ מיכאל והמשורר, גם המוות נתון לחסדי הגורל, החזק ממנו. אהובתו, שזהותה אמנם אינה ברורה, מתה. יתכן שזהו גורלו: כאשר הוא מתאהב ולוקח אליו את אהובתו, היא מתה. הוא נידון להרוג את אהובתו. יתכן שלכך הוא מתייחס באומרו: "ירחמו עלי השמים", כלומר, הוא קטן וחלש מן השמים, וזקוק לרחמיהם.
מורכבותה של דמות המוות מקשה על גילוי זהותה הסמלית המדויקת. עם זאת, בין אם היא מסמלת את כוחות היצירה הפוגעים בחיי המעשה ובין אם את הרגשנות היתירה הפוגעת ביצירה, אין ספק שהמוות בשיר יצרי הרבה יותר מסוס העץ מיכאל, ולכן, לכאורה, הוא סמל כללי ליצר המוות. אך היצריות שלו חזקה גם באהבה. למעשה, הוא אינו שר מפורשות על הרג אלא על אהבה בלבד, ולכן ניתן לראות בו "מוות אוהב", מוות בעל יצר חיים. מכך משתמע שהמוות בשיר מסמל את היצריות בכללותה, העומדת בניגוד לרציונליות של סוס העץ מיכאל: הפער בין יצר ליצר קטן יותר מן הפער שבין היצר ל"אני" המפוקח והאחראי.
6. המשורר
מעמדה של דמות המשורר איננו ברור. סביר להניח שמדובר באותו משורר הכותב את השיר כולו, ועם זאת משתתף בו ככל דמות אחרת פרי דמיונו. תפקידו בשיר עובר שינוי קיצוני: מדמות המספר הסבילה לדמות מורכבת בפני עצמה.
בתחילת השיר סמויה נוכחותו של המשורר מן העין, וכל תפקידו לתעד מאורע שהיה בעבר. על-פי המתכונת המקובלת בסיפורי אגדות, הסיפור מתרחש לפני זמנו של המספר. בהמשך השיר מצטמצם הזמן המפריד בין ההווה ובין זמן העלילה, עד שהמשורר נכנס לתוכה כמשתתף פעיל. התהליך הדרגתי: כאשר מופיעה המקהלה, משתנה הזמן מעבר להווה. לאחר זמרת המקהלה מופיע המשורר לראשונה בשם "המשורר". מעורבותו בעלילה אינה ברורה עדיין: הוא מזדהה כמי שנאלץ להוסיף דברים משלו על דברי המוות, ויותר משנראים דבריו כחלק מן העלילה הם נראים כדברי פרשנות שנכתבו בדיעבד. רק לאחר מכן, כאשר סוס העץ מיכאל נכנע למוות, ברור שהמשורר התערב בעלילה בזמן התרחשותה, מכיוון שדבריו השפיעו על סוס העץ מיכאל. לקראת סוף השיר כבר תופש לעצמו המשורר מקום מרכזי – הוא ממהר להגיב על דברי סוס העץ מיכאל מבלי שתתרום תגובתו לעלילה עצמה, ולאחר מכן אף סוטה מסיפור העלילה כדי לתאר את רגשותיו האישיים.
במהלך השיר נחשף בהדרגה אופיו של המשורר. בתחילת השיר הוא מספר ניטרלי. בדבריו הראשונים בתור "המשורר" ניכר יחסו האוהד למוות, ויחס זה מתחזק בדבריו הבאים, המלמדים סנגוריה על המוות. הדברים תמוהים, מכיוון שהמשורר טוען ש"אם האב הוא אכזר אשמה בת יפתח", כלומר אם המוות הוא אכזר, אשם סוס העץ מיכאל – אך אין בשיר כל סימן לאכזריותו של סוס העץ מיכאל. אמנם, הוא ציער את המוות כשלא בא אתו, אך הרי חייו שלו הם שהיו מוטלים על הכף. הטיעון של המשורר מעלה תמיהה נוספת – הוא מרמז על קשר של אב ובן בין המוות לסוס, וקשר כזה לא משתמע משאר השיר. האם המשורר רומז לכך שסוס העץ מיכאל, סמל האני, חב את קיומו ליצר ואסור לו להתעלם מתביעותיו?
הדיון בהופעתו האחרונה של המשורר בשיר ("ומשהוא מרגיש כי לבו נקרע לשנים… וכו'") כרוך בקוריוז: בגרסתו המוקדמת של השיר (מהדורה ראשונה, הדפסה רביעית, תש"ל) מופיע הקטע "אם ראית מה שראית מה שראית – / אין לך תקנה עולמית" בלשון נקבה, ואילו בגרסה החדשה יותר (מהדורה שנייה, הדפסה עשירית מחודשת, תש"ן) מופיע אותו קטע בלשון זכר. הסיבה לשינוי אינה ידועה לי. הגרסה הראשונה זורמת יותר מבחינה מוסיקלית – היא קצרה יותר, ושלוש מן המילים מתחרזות (זוית, ראית, עולמית). אך השינוי החשוב לענייננו הוא השינוי במשמעות: בגרסה המוקדמת נראה שהמשורר פונה אל דמות נשית, אולי הדמות אליה מתייחסות הנשים הידעוניות באומרן "ספר לה עכשו. מה תחכה?". אם כן, יתכן שהשיר כולו הושר-סופר לדמות הזו. בגרסה המאוחרת מאבדת הדמות הנשית מחשיבותה, ונראה שאת הפנייה "אם ראית" מכוון המשורר אל עצמו.
האפשרות השנייה הולמת יותר את רוח הקטע – המשורר שקוע בעצמו ובסבלו, והוא מדבר אל עצמו. הוא אינו מסביר במפורש, אך נראה שלבו נקרע בין "החנוכיה דולקת" ובין "הרעל הממית" השוכב בזוית בלבו של המוות (בהתאם לקטע "באלבום יש תמונות ובלב יש פינה / וזוית יש בה ובה מנגינה"). החנוכיה מסמלת נס אלוהי, אור, חיים, ואילו הרעל – ממית. כלומר, המשורר טוען ששני הכוחות פועלים בו גם יחד, ונראה שהאחד רוצה בטובת סוס העץ מיכאל בעוד השני מצדד במוות.
למרות שלבו "נקרע לשניים" מצדד המשורר בכל דבריו במוות בלבד. בינו ובין המוות יש גם דמיון באופי – שניהם נוירוטיים, שקועים ברחמים עצמיים. המשורר מעיד על עצמו שלבו קרוע ושאין לו תקנה, ועצם בחירתו לעמוד לצד המוות מעידה על חולשת אופיו. טיעוניו לטובת המוות, המפנים את האשם באכזריותו כלפי סוס העץ מיכאל, נראים צבועים ושקריים. באומרו "אין לך אוהב גדול מן הצל", הוא משמש כמעין תועמלן של המוות. ולאחר שנקט בעמדה הרסנית כל-כך, הוא פונה לרחם על עצמו מבלי לרמוז אפילו על יחס כלשהו לקורבן, סוס העץ מיכאל.
לכאורה, נהנה המשורר ממעמד מיוחד בשיר. אם הוא כותב את השיר ומשתתף בו-זמנית כדמות בעלילה, הרי בכוחו להחליט כל החלטה שהיא לטובת עצמו. ואולם, כמו שתי הדמויות החשובות האחרות בשיר, נראה שגם המשורר נתון לחסדו של הגורל. הוא מוצא עצמו נאלץ להתערב בעלילה ונתון לדחפים פנימיים בלתי נשלטים. מפנים ומחוץ הוא נשלט בידי כוחות חזקים ממנו. עובדה זו מעלה תמיהה לגבי זהותו – יתכן שהמשורר שבעלילה הוא, ככלות הכל, "סתם" דמות בדיונית של משורר הנוכח בעלילה ככל דמות אחרת, ואין כל קשר בינו לבין כותב השיר.
בין אם "המשורר" הוא כותב השיר ובין אם לאו, די בקווי האופי שלו לרמז על משמעותו הסמלית. ידוע לנו שהוא נאלץ להוסיף דברים משלו לשיר כאשר דברי המוות אינם מספיקים; הוא נחלץ להצדיק את המוות; הוא מטיף מוסר לסוס, ובסופו של דבר, הוא שקוע בעצמו. בקיצור – הורה אפייני למדי, או קולה המבולבל של השגחה מוסרית פנימית.
עקב השפעתו המשוערת על החלטתו של סוס העץ מיכאל ללכת עם המוות, נראה שתפקידו של המשורר הוא להפר את האיזון בין הכוחות הפועלים בשיר. בכל פירוש שיינתן לשיר, ובעיקר אם נראה בו תיאור של התרחשות בתוך הנפש – מצליח המשורר למלא את תפקידו כראוי ולהביא לנפילת סוס העץ מיכאל.
7. סיכום
"המוות בא אל סוס העץ מיכאל" איננו שיר מינורי. הנושא רב-חשיבות, חיים ומוות. המעמד רב-משתתפים, בעל אופי טקסי. את רצינותו מסכמות הנשים הידעוניות בסוף השיר: "ספר את אגדת סוס העץ מיכאל. / ואיך, אבוי לכולנו, יכול לו הצל."
"אבוי לכולנו", משמע, תבוסתו של סוס העץ מיכאל נוגעת לכולנו. הדבר נובע מכך שהדמויות הסמליות מבטאות חוויה קיומית בסיסית:
ראשית – מאבק בכוח קטלני.
המשך – כוחות רבים מצטרפים לכוח הקטלני ברגע המכריע.
אחרית – המפלה בלתי נמנעת, ואין ברירה אלא להשלים איתה.
המסר העולה מן השיר הוא טראגי, אך אינו פשוט. הכוחות הפועלים מורכבים וקשים לזיהוי. גם הסיבה למפלה אינה ברורה, ולמרבה ההפתעה אין זו מכת המוות עצמה: הסיבה היא עצם ההכרה בהכרחיותה של המפלה. ואם זו הסיבה, האם ניתן להינצל על-ידי התעלמות מן המפלה המתקרבת?
השיר טוען שאי-אפשר להינצל. לא מכיוון שהמכה המכריעה תגיע גם אם נתעלם ממנה, אלא בגלל משהו מהותי יותר: הגורל. מן השיר עולה שזהו הכוח בעל העוצמה הגדולה ביותר. לא המוות, לא המשורר ולא סוס העץ מיכאל מסוגלים לפעול כרצונם ולקבל את מבוקשם. גורלם נקבע מלמעלה והם אינם יכולים אלא לעכב אותו, אך לבסוף פועלים כולם כפי שנקבע להם. ואם ינסה מישהו לקרוא תגר על גורלו, כפי שעשה סוס העץ מיכאל – יתעוררו הכול ויעמדו לצדו של הגורל. אין סיכוי לניצחון אישי.
עריכה: דצמבר 2017.
