ב-16.12.2021 פרסם משרד החקלאות אישור שתמותה חריגה של עשרות עגורים באגמון החולה היא תוצאת הדבקה בנגיף שפעת העופות H5N1. אחד-עשר ימים לאחר מכן מציינת העיתונות כ-5,000 עגורים מתים בחולה (ודאי המספר כבר גדול יותר), וכבדרך אגב מוזכרים כ-600 אלף עופות שכבר נהרגו או שהוצאתם להורג נבחרה כאמצעי זול לעצירת המגיפה (שאפשר למנוע אותה בחיסון).
בינתיים, עגורים מפתיעים בהופעת אורח עצובה ביבנה. זהו החורף השלישי שלי בעיר, וב-21 בדצמבר ראיתי לראשונה עגורים בחורף באזור יבנה – כ-27 ענקים מלכותיים באוויר לקראת השקיעה. היום ראיתי שוב עגורים ביבנה לקראת השקיעה, והפעם היו אלה שתי להקות שעברו מעל העיר, 83 עגורים בסך הכל (בתמונות המצורפות). אולי זהו צירוף מקרים סתמי שדווקא עכשיו הם מגיעים לכאן, ואולי עגורי צפון הארץ נמלטים מאזור האסון.
בשלב זה של המגפה ברור שעופות בר אינם עמידים לגרסה הנוכחית של H5N1, ותנועת ציפורים מאזור החולה לאזורים אחרים מעוררת חשש מפני הפצת המחלה. אך חשוב שלא לנפח את החשש הזה. למרבה הצער, כ-15 שנים לאחר שסיכם משרד החקלאות את הגורמים להתפרצות שפעת העופות ב-2006 באופן המצביע בעיקרו על הפצה מתוך התעשייה החקלאית ובידי התעשייה החקלאית, "העופות הנודדים" עדיין ממשיכים לככב בהודעות המשרד לעיתונות כגורם להפצת המחלה. האבחנה הזו מאוד לא סבירה (אילו נדידה הייתה הגורם להפצה, המחלה הייתה אמורה להופיע בתאריך הרבה יותר מוקדם). עופות בר ועופות במשקים פתוחים הם קורבנות משניים, "שעירים לעזאזל" של התעשייה החקלאית האחראית למגפה. צרכני מוצרים מן החי נהנים מההשערה הזו, הפוטרת גם אותם מאחריותם למגפה.
הלכה למעשה, מוסר ההשכל העיקרי מהתפרצות המחלה בעופות בר הוא שהאכלת עופות במקום מרוכז אחד (כמו עגורים בחולה) מסכנת את האוכלוסייה, במיוחד כשהאוכלוסייה הזו קרובה למתקנים חקלאיים. ובכל הנוגע לחשש מהפצת המחלה בין עופות בר, סביר להניח שהתרחקות מאזורים של מגע צפוף בין המוני ציפורים תעצור את ההתפשטות. אנשים, כלי רכב ופריטים אחרים שעוברים בין מתקנים חקלאיים מהווים סכנה הרבה יותר גדולה.
מצורף קישור לסיכום שכתבתי ב-2006 לשאלת שורשי מגפת שפעת העופות, ולצערי נותר רלוונטי מאוד גם להתפרצות הזו.
