הטקסט הבא לא נועד לפרסום אלא הוא סיכום ביניים של תחקיר שערכתי עבור עמותת אנונימוס. התחקיר לא הושלם, והסיכום שלהלן נלקח מהתכתבות דואל עם צוות עמותת אנונימוס.
(דואל 11.2.2014)
לגבי חומר שאספתי בשבועות האחרונים:
לא התמקדתי עדיין בשאלה "כמה מכרסמים הורגים במהלך הייצור של מזון מן החי לעומת מספר המכרסמים שהורגים לאחר שהמזון מן החי הוחלף במזון טבעוני?" אנסה לקבל מושג ברור יותר בימים הקרובים.
באופן כללי, התרחקתי מהשאלה הזו כי היא ככל הנראה פחות חשובה מכפי שנדמה. התרשמתי שמספר המכרסמים שהורגים ליחידת שטח חקלאי תלוי במצב המכרסמים שם ובמדיניות בכל הנוגע ל"ניהול" מכרסמים, ואלה משתנים באופן ניכר ממקרה למקרה, בפערים הרבה יותר גדולים מהפערים שבין שימושי הקרקע השונים שמוגדרים לפי גידול מזון טבעוני / גידול מזון מן החי. בכל מקרה השינויים ביחס למכרסמים ממינים שונים, בשנים שונות, בגידולים שונים ובאזורים שונים הם שינויים גדולים מאוד, שלא מאפשרים הכללות נוחות. עם זאת כמה נקודות חשובות ביותר עולות מתוך ים הנתונים:
- במגוון גדול של גידולים ומקומות, לנזקי מכרסמים יש משמעות כלכלית גדולה (נאמר 10% בימים כתיקונם, ורבע מהגידולים או יותר בימים של עלייה באוכלוסיית המכרסמים). לכן לא ריאלי לצפות שיניחו למכרסמים לחיות בשקט.
- למרות זאת הרעלות מקובלות רק בקנה-מידה קטן בגידולים רבים, בגלל שיקולי עלות ו/או שיקולים של בריאות הצרכנים ואקולוגיה.
- בכמה מיני מכרסמים יש התפרצויות מחזוריות של אוכלוסיות ענקיות, בעיקר כתוצאה מתנאים אקלימיים מסוימים. בחודשי ההתפרצות נהוגות הרעלות של אוכלוסיות-ענק (אולי אפילו מיליארדים, לא מצאתי בינתיים הערכות שיטתיות).
- מניעת התפרצות היא אפוא אחת המשימות החשובות ביותר מבחינת מניעת פגיעה במכרסמים, ובו-בזמן היא צפויה להשתלם גם מבחינה כלכלית. באופן מפתיע, משרדי חקלאות נוטים להזניח את המניעה. הרעלות המוניות נהוגות אחרי שנזק חקלאי רב כבר נגרם. יש עבודה על חיזוי התפרצויות מכרסמים, והיא רחוקה מלקבל את המשקל הראוי לה בקביעת מדיניות, לדעת מפתחי מודלים לחיזוי.
- יתכן שהרעלות רציפות בקנה-מידה קטן יכולות למנוע התפרצויות, ולכן בחשבון הסופי להרוג פחות מכרסמים.
- שיטות הרג ללא רעלים הן מלכודות, ועידוד טורפים כגון תנשמות. הרג במלכודת עלול להיות קשה — למשל הטבעת המלכודת המלאה בחולדות חיות; הרג בטפרים של תנשמת אמור להיות מהיר מאוד.
- קיימות טכניקות רבות ל"ניהול" מכרסמים ללא הרעלה וללא הרג. הן פותחו בגלל היעילות המוגבלת של הרעלים, סכנת הרעלים לבני-אדם (תחום שמקבל דגש מיוחד בחקלאות האורגנית) והרג לוואי של חיות אחרות. למשל:
- השמדת עשבים ויצירת שטח חשוף סביב החלקה;
- חריש עמוק להרס מחילות;
- הצפה לפגיעה ביכולת האוורור של הקרקע;
- זריעה עמוקה;
- הספגת זרעים בחומרים מרתיעים ומריחת חומרים כאלה על עצים;
- שימוש בטורפים כגון שועלים וחתולים להרתעה (נוכחות קרובה שלהם מעכבת התרבות במכרסמים);
- גידור מיוחד של חלקות;
- מעין-גידור של עצים או עטיפה של חלקי צמחים;
- הרתעה באמצעות גירויים חזותיים וקוליים;
- עיקור.
עיקור הוא השיטה המבטיחה ביותר מבחינות רבות: פגיעה מינימלית בחיות, מניעת התפרצויות (יש לכך פוטנציאל כלכלי עצום), וספציפיות למין הביולוגי שעל הכוונת (יתרון אקולוגי עצום). עיקור מכרסמים יעיל לא פותח עדיין. פרויקט של רשות המחקר האוסטרלית לעיקור עכברי בית (מין שהובא בטעות לאוסטרליה מאירופה ומחסל בשנים מסוימות רבע מהיבולים) נפסק ב-2008 ולא קיבל בינתיים מימון נוסף. העיקור מתבצע באמצעות וירוס מהונדס-גנטית, שמחדיר למערכת הרבייה של העכברה חלבון שמותאם ספציפית למערכת הרבייה של מין זה. עיקור בשיטה זו הצליח בעכברים במעבדה, אבל החוקרים לא הצליחו לגרום להעברת וירוס ספונטנית בין עכברי בר. הם פרסמו דיעות סותרות לגבי עתיד הטכנולוגיה הזו, ושווה לברר מה באמת חסר כדי לממש אותה.
אני חושד שפיתוח אמצעים לעיקור המוני של מכרסמים עשוי להיות אחד הפרויקטים החשובים ביותר בהיסטוריה של מניעת פגיעה בחיות. נכון שזה לא מעניין כיום איש מלבד כמה חקלאים ומדענים, אבל זוהי תולדה של בורות, שלא תישאר הרבה זמן בשטח. עד תחילת שנות ה-90 איש לא קישר ברירה מלאכותית ל"רווחת בעלי-חיים" או ל"זכויות בעלי-חיים", והנה ב-1998 נכנסו הגבלות על ברירה מלאכותית פוגענית לחקיקת הרווחה באיחוד האירופי. אני מאמין שהנושא של השמדת מכרסמים ייכנס לתודעה של ארגוני הגנה על בעלי-חיים בעתיד הלא כל-כך רחוק, והצירוף של לחץ מצד הארגונים עם לחצים מכיוונים אחרים (כדאיות כלכלית, קיימות אקולוגית, בריאות הצרכן) יביא לשינויים מרחיקי-לכת בשטח.
(דואל 25.2.2014)
הסוגייה של השמדת חיות בחקלאות צמחית מתגלה כאחד הנושאים הקשים ביותר שעסקתי בהם אי-פעם. אילו זה היה חלק מעבודתי הסדירה לשבועון, הייתי יוצר איזושהי כתבה אחת לשבועיים, אמנם מבלי שכתבה כזו תציג תוצאה נחרצת וכללית. מטרת השבועון היא בראש ובראשונה להגיש לקהל חומר מעניין שמעורר מחשבה על זכויות בעלי-חיים — לא לענות על שאלות ספציפיות. לכן בכתיבה לשבועון הייתי יכול לגעת בנקודה פה, נקודה שם, ולקפוץ על נושאים שבהם מצאתי חומר מעניין, גם אם למעשה מדובר בסטייה גדולה משאלת המחקר המקורית. אני לא טוען שזה בלתי אפשרי לייצר טקסטים חד-משמעיים וכלליים בתחום הזה. אבל עובדה היא שאחרי עבודה רבה אני עדיין חש שאין בידי נתונים שיכולים להפריך או לאשש שום טענה בנושא. כאילו לא מדובר בכלל בתחום מדעי!
לגבי חלופות להרעלה:
בטווח הקרוב אני יכול לפרסם רשימה של חלופות כאלה עם השוואה להרעלות. זו תהיה רשימה בלתי שיטתית ואנקדוטלית, לא ניתן יהיה להסיק ממנה ישירות שום דרכי פעולה שיש לדרוש מחקלאים (או להציע להם) בשטח. אפשר לפרסם רשימה כזו כשלב מוקדם מאוד של בניית תודעה ציבורית בנושא, תוך חשיפת הרעיון ה"בעייתי", כפי שהגדירה זאת רעות, שחיות מתות גם כתוצאה מצריכת מוצרים צמחיים. לטווח הארוך יותר, תודעה ציבורית תוכל להיות מתורגמת ללחץ צרכני ולכוח קנייה. נניח, לחם עם תווית "ידידותי למכרסמים" (לא נראה לכם ריאלי? לפני עשור גם התווית "ידידותי לטבעונים" נראתה כמו בדיחה מבחינה כלכלית!).
לטווח הארוך השתכנעתי שיש חשיבות עצומה לדון בנושא עם חקלאים ואקולוגים. יש המון עניין בחלופות להרעלה בשני התחומים האלה (נוסף על תחום הבריאות) ולא נדירה בטקסטים המקצועיים מחו"ל התייחסות ל"רווחת" החיות שעוברות הרעלה או לכידה — התייחסות קצרה ואינטואיטיבית, המושפעת מאווירה ציבורית ולא מחשיפה משמעותית למחאה חברתית ספציפית. התנועה להגנה על בעלי-חיים חסרה שם מאוד, בתור שותף שעוזר לנסח את סדר-היום של "בקרת מזיקים" בחקלאות. זה לא אומר שאפשר לבוא לחקלאים עם הצעות מגובשות — "בקרת מזיקים" יעילה מחייבת רמה גבוהה של ספציפיות לפי ניסיון מקומי. מה שנחוץ זה להכניס לשיח של "בקרת מזיקים" עמדות רהוטות של מזעור פגיעה בחיות, כדי שכמה חקלאים חדשנים וחוקרים צעירים ייתפסו לזה ויציעו שיטות קונקרטיות.
איך מנהלים שיח עם חקלאים ואקולוגים? אפשר להכין עלונים כלליים מאוד, לגבש רשימת תפוצה, לשלוח ולקוות שחלק יטרחו לקרוא (מעט השקעה, מעט תפוקה). אפשר לפתוח אתר "מדבירים את ההדברה" שמציע מאגר מידע לחלופות להרעלה, לרכז בו כל חומר רלוונטי (כמו מאמרים שאני קורא כעת) ולהזמין מחקלאים (למשל בארגון לחקלאות אורגנית) לתרום חומרים בנושא, תחת קריטריונים מסוימים. אתר כזה אפשר לפרסם בקרב חקלאים וסטודנטים. ושום דבר לא יכול להחליף כנסים, שזה ככל הנראה יותר קל לארגן מכפי שנדמה. כל זה לא מהיום למחר, אבל זה תחום שצריך לחשוב עליו ברצינות.
כאן דרושה תשובה להצעה של חגי, להתמקד בחלופות להדברת מכרסמים בשטח עירוני: זהו נושא אחר מזה שבדקתי. התמקדתי במכרסמים שאוכלים יבולים כדי להתעמת עם הטיעון לטובת אכילת בשר. בשטח עירוני הבעיות אחרות וגם הפתרונות אחרים, ולמדתי רק מעט חומר רלוונטי לזה.
לגבי הטיעון לטובת צריכת בשר:
ביליתי את כל הימים האחרונים במאמצים קדחתניים למצוא לפחות משהו קטן שאפשר יהיה להציג כ"הוכחה שצמחונים פוגעים בפחות חיות מאוכלי בשר." בשלב זה כבר עזבתי את הניסיון לחקור את הנושא לפי שאלות שאני מנסח, ובמקום זה התחלתי לעבור על המקורות שאליהם מפנה מייק ארצ'ר (מחבר המאמר האוסטרלי שטוען שעדיף — לטובת החיות — לאכול בקר אוסטרלי, והכי טוב לאכול קנגרו — זהו המאמר המצוטט ביותר בעניין זה, כולל תרגום עילג לעברית).
מה שקורה כאן זה מיסטיקה צרופה. ארצ'ר מפנה למקורות שכבר לא קיימים ברשת או למקורות שאני לא מצליח למצוא כי מדובר באתר כללי בלי מראה מקום ספציפי. וכשאני מצליח סוף סוף למצוא מקור ומנסה לבדוק אם הוא תקף, התוצאה היא שאם ארצ'ר לא זייף, אין למקור הזה חשיבות מספקת. וכשאני מנסה להשוות נתון ממקור של ארצ'ר לנתון מקביל ממקור אחר, קורה משהו משונה: מקורות אחרים מראים ערכים מספריים אחרים, אבל מבלי שזה מצטבר לסתירה. כל מה שמתקבל זה בלגן גדול וחסר משמעות חותכת.
כך למשל ביליתי כמה ימים מול טענה כאילו קלה להפליא לאישוש או להפרכה: שבשר בקר שמשווק לצרכן תופס 67% מה-carcass (גופת החיה ללא עור, ראש, רגליים ואיברים פנימיים) וחישוב המתבסס על זה, שלפיו מפיקים 100 גרם חלבון מ-2.2 חיות מתות. (את זה ארצ'ר מעמת עם חישוב של כמות החיות שממיתים במהלך הפקת 100 גרם חלבון מחיטה). אם ארצ'ר מזייף באחד הנתונים האלה ויסתבר, למשל, שהבשר שמשווק לצרכן מתוך ה-carcass תופס רק חצי מה-67% שטען ארצ'ר, משמעו שהורגים 4.4 חיות כדי להפיק 100 גרם חלבון ובשר בקר אינו כה "חסכוני" בחיים. פשוט לאללה, לא?
לא. כי ככל שמצאתי יותר מקורות על חישוב אחוז הבשר המשווק מתוך כל carcass, הסתבר שארצ'ר לא צודק אבל גם לא טועה. יש מקורות שטוענים שמדובר ב-50%, לעומת מקורות שמגיעים אפילו ל-80%, ומקור אחד (אוסטרלי!!!) שמזהיר שכל טענה בסביבות 60% ומעלה מתבססת על מדידות שנערכו אחרי שנוזלים רבים הספיקו להתאדות מהגופה (לא תאמינו באיזו מהירות הנוזלים עוזבים את הגופה בתוך המקרר, בעיקר בבשר של חיות רזות. יש טבלאות. ומן הסתם יש גם טבלאות עם נתונים אחרים לגמרי). אז מהי האמת?
שמא אומרים אתם שההבדל בין 67% ל-55%, נאמר, אינו גדול מספיק כדי להצדיק מאמץ נוסף? אבל בדרך עולים נושאים נוספים שהופכים את המשחק באחוזים לפרוע יותר, ולאו דווקא נגד ארצ'ר. למשל, ארצ'ר מתבסס על משקל carcass ממוצע של 288 ק"ג, לפי מקור שכבר אינו קיים. והנה מסתבר שיש בקר קל יותר, אבל יש גם בקר כבד הרבה יותר — ואם יותר כבד, הרי שוחטים דווקא פחות חיות כדי להפיק 100 גרם חלבון. אז ארצ'ר אולי מזייף כאן ואולי לא. רוצים תשובה ברורה יותר? לא תקבלו, כי carcass אינו חיה מתה אלא רק חלק ממנה, ומקורות שונים קובעים שמדובר בחלק גדול או קטן יותר ממנה, וכך אנו מתרחקים עוד יותר מיצירת קשר מספרי ברור בין מספר החיות הנשחטות לבין כמות החלבון שמופקת מהן.
וזה עוד לא הכל. לא נכנסתי בכלל לשאלה למה לחשב דווקא 100 גרם חלבון, ולא 100 גרם של מרכיבים תזונתיים אחרים. מבקר אחד של ארצ'ר פוטר את עצמו בקלות בטענה אימפרסיוניסטית, שלמעשה הערך התזונתי היחסי של חיטה כפול מזה שציין ארצ'ר כי תזונה זה לא רק חלבון, אבל לתת גיבוי מדעי לטענה הזו — קריעת ים סוף.
ולא הזכרתי כאן עדיין את הסוגייה המרתקת של הדברת מכרסמים בתוך שטחי מרעה (לא שבקר אוסטרלי אוכל רק במרעה! ולא שבדקתי את התוקף של טענת ארצ'ר שרק 2% מהתזונה של בקר באוסטרליה היא גרעינים! אז עזוב את אוסטרליה, אתם אומרים? מה קורה בישראל, שואלים? על הזנת בקר במוצרי לוואי של חקלאות צמחית שמעתם? יש לכם מושג כמה הרבה מוצרי לוואי כאלה מגיעים למפטמות? ואיך לעזאזל מחשבים את משקל ההדברה במהלך הגידול של המוצר הצמחי?!). יש עניין עצום בהדברה בתוך שטחי מרעה, מכיוון שגם אם ארצ'ר צודק ו-2.2 פרות ופרים נשחטו בשביל להפיק 100 גרם חלבון, יתכן שבמרעה מתו עוד הרבה חיות אחרות שהוא לא לקח בחשבון, והחישוב שלו ייפול אפוא בסעיף הזה. ובכן?
לא ייאומן כמה קשה למצוא מידע על הדברה במרעה. כאן נודדים מאוסטרליה לקליפורניה, שהיא כנראה בירת רישום חומרי ההדברה בעולם. יש להם אתר הדברות רשותי, לקליפורנים, שגיליתי מוקדם יותר היום, ועדיין אין לי מושג איך מוציאים ממנו מידע ששווה משהו (זה ניסוח קצת אופטימי, לא בטוח שאצליח להוציא את המידע בכלל). כדי לסבר את האוזן כדאי להזכיר נתון על הדברה ב-1983, אם אני זוכר נכון, משהו אקראי להחריד, מחוז אחד בקליפורניה, שזכה להתמקדות אקראית במאמר. הסטטיסטיקה שם קובעת ש-2% משטחי החיטה באותו מחוז עברו הדברת מכרסמים, לעומת 13% משטחי המרעה! (ולמעלה מ-60% מהאבוקדו והקיווי…) מרתק, לא? אז האם יתכן שבשטחי מרעה בכלל הורגים יותר מכרסמים מאשר בשטחי חיטה? לא הייתי בונה על זה. הטענה שמבצעים הדברה בשטח מסוים (טענה שממילא נדיר מאוד למצוא ביטויים סטטיסטיים שלה) אינה מגלה לנו ולא כלום על מספר המכרסמים שנהרגו באותו שטח. כאן פונים לסטטיסטיקות אחרות, נדירות כשלעצמן: לא סתם סטטיסטיקות, אלא יש כאן הכרח למצוא הערכות בדבר מידת הצפיפות של מכרסמים בשטחים מסוימים, ולחשבן במשולב עם הערכות בדבר שיעור התמותה של המכרסמים במבצע הדברה סטנדרטי (אילו היה דבר כזה, כמובן. אין) ברעל מסוים.
השורה התחתונה: יש כאן כל-כך הרבה פרמטרים מתועדים-בקושי, שלא הצלחתי להגיע אפילו לחישוב של מספר קורבנות ההדברה בשטח מרעה אקראי לגמרי מול שדה חיטה אקראי לגמרי. אני לא אומר שבלתי אפשרי לחשב דבר כזה, אבל גם אם אמצא נתונים, אני חושד שהם יהיו אקראיים וממקומות שונים, והחיבור ביניהם יהיה ספקולטיבי לחלוטין.
בצר לי (הרבה צר, עד כדי דמעות) פניתי למצוא לפחות נתון אחד ששווה משהו, גם אם לא תצמח מזה שום מסקנה כוללת. משהו קטן בשביל הכבוד. הנתון הכי חשוב לבדיקה נראה הטענה של ארצ'ר בדבר מספר העכברים שהורגים באוסטרליה כדי לייצר 100 גרם חיטה. ארצ'ר טען שאחת לארבע שנים יש באזורי החיטה של אוסטרליה מכת עכברים שבה עולה הצפיפות ל-500 עד 1,000 עכברים להקטאר (שזה 100 מטר על 100 מטר, או מאית קמ"ר, או 10 דונם) ואז מרעילים אותם ביעילות של 80%. מכאן נובע, לטענתו, שאפשר להעריך את מספר העכברים המורעלים ב-500 חלקי ארבע כפול 80%, ואת זה להכפיל במספר ההקטארים שבהם מגדלים חיטה. קלי קלות, והוא אפילו נדיב ומשתמש בהערכות נמוכות לצפיפות במכת עכברים. אבל מנין לקוחה הטענה שיעילות ההרעלות היא 80%? כמובן נערכו ניסויים בתחום הזה. ניחשתם נכון, יש פערים דרמטיים בין אחוזי ה"הצלחה" של מבצעי הרעלה שונים. אז למה דווקא 80%? האם יש אפילו סיבה קלושה להניח שההרעלות ההמוניות נערכו בשיטה דומה להרעלות שבניסויים? לא מצאתי סיבה כזו. ואם לא די בזה, לא מצאתי שום סיבה להניח שכל חלקת חיטה במכת עכברים עוברת הדברה. זה כנראה לא נכון כלל (למשל, אינספור תלונות ב-2011 על מחסור בפיתיונות מורעלים בכל אוסטרליה, וממילא חקלאים רבים — השד יודע כמה — מעדיפים שלא לבזבז כסף על הרעלה) אבל "כנראה" זה לא נתון סטטיסטי. רגע נדיר של סיפוק היה כשמצאתי טענה מוסמכת על כך שאמנם מכות עכברים מתרחשות אחת לארבע שנים, אך למעשה, מכיוון שמכת העכברים לא שוטפת את כל אזורי החיטה של אוסטרליה, בכל שטח נתון מתרחשת מכת עכברים אחת לשבע שנים. כמעט נתון חשוב ביד; הצרה היא ששינוי האקלים הפך את מכות העכברים לתכופות יותר בשנים האחרונות, כך שאפילו כאן אין בידי סטטיסטיקה מסעירה במיוחד.
"מה יש לך מאוסטרליה?" אני שומע ברקע. "מה קורה בישראל ובספקית החיטה שלה, ארה"ב?" כמה נברני שדה הורגים בשדות חיטה בארץ, וכמה מכרסמים הורגים בשדות האמריקניים? זה בדיוק מה שאני שואל. לא מיציתי עדיין את המקורות, אבל אם באוסטרליה מרבים לכתוב על עכברים בגלל מכות עכברים ועבודה שיטתית של סוכנות המחקר הלאומית, הרי כאן ובארה"ב הנושא פחות מתועד, ובינתיים לא מצאתי שום נתון שאפשר אפילו להתחיל לנחש מתוכו כמה קורבנות מורעלים בהקטאר חיטה. לא אומר שאין מקורות, אבל זה לא נראה מבטיח. אין ספק שמכות העכברים באוסטרליה בולטות יותר מהתפרצויות נברנים בארץ, או מהתפרצויות נברנים/סנאי קרקע/gophers בארה"ב (עכבר הבית הובא לאוסטרליה על-ידי המתיישבים באירופה ואין לו טורפים או מתחרים טבעיים). אז בטח מרעילים פחות. אבל מהי המשמעות המספרית של "בטח מרעילים פחות"?!
ולאפילוג מרגש:
במשך השנים שבהן עבדתי בתחקירים לאנונימוס ובמחקר אקדמי, לא הרמתי ידיים אפילו פעם אחת מול תחקיר. תמיד הצלחתי לשרטט תמונה משמעותית, גם כשהנושא היה כל-כך זר לי, עד שבתחילת העבודה הבנתי רק את מילות הקישור. אני בטוח שגם בנושא הזה אצליח להגיע למסקנות משמעותיות עם עבודה מספקת, אבל המונה דופק, ואני לא בטוח עוד שהתקווה לתוצאה שווה את ההשקעה.
מה שאני יכול לספק כרגע זה לא "כתבה שעונה לטיעון הקרניסטי" כפי שביקשו חגי והילה באופטימיות תמימה, אלא דיון בחוסר האמינות של טענות נחרצות בנושא. פילוסופיה-של-המדע-סטייל. למרבה היגון, ערעור על יסודות הדיון מעצבן את רוב האנשים; הסברה משכנעת מבוססת על סתירה נחרצת של טיעוני היריב, ואת זה איני יכול לספק כרגע.
