פיטום נגד החוק

הפיטום והמאבק המשפטי בו לאחר כניסת איסור בג"ץ לתוקף (אפריל-נובמבר 2005)

לפי פסק-הדין של בג"ץ פסק-הדין של בג"ץ, החל מ-1.4.2005 מהווה פיטום אווזים עברה על חוק צער בעלי-חיים. משרד החקלאות והמפטמים התעלמו מפסיקת בג"ץ ומן החוק. אנו מביאים בשישה חלקים את סיפור ההתעלמות, התירוצים והמאבק המשפטי. אירועים אלה התרחשו במקביל לניסיון שעשה שר החקלאות לחוקק חוק עוקף בג"ץ – ואפילו אחרי החלטת הממשלה באוקטובר לסגור את ענף הפיטום. הסקירות מתוך "זכויות בעלי-חיים השבוע". (פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 196, 202, 205, 215, 221, 231, 1.4.2005, 13.5.2005, 3.6.2005, 12.8.2005, 23.9.2005, 2.12.2005).

מאת אריאל צבל; ייעוץ: עו"ד יוסי וולפסון

תוכן: אפריל: ממשיכים לפטם למרות פסיקת בג"ץ; מאי: בקשה לצו מניעה נגד הפיטום; מאי: משרד החקלאות מנסה לעקוף את החוק; אוגוסט: עתירה לבג"ץ לאכוף את האיסור; ספטמבר: תלונה למבקר המדינה; נובמבר: סחבת למרות החלטת הממשלה 

היום שבו נהפך פיטום האווזים לבלתי חוקי בישראל

החוק המתמהמה

פיטום עופות מים מהווה עבירה על חוק צער בעלי-חיים משנת 1994 על-פי כל פרשנות סבירה. אולם בינואר 2001, בעזרת תחבולות רטוריות, הצליח משרד החקלאות להוציא מוועדת החינוך והתרבות של הכנסת אישור לתקנות המתירות פיטום אווזים תוך הגבלות שוליות בלבד – וזאת במסגרת חוק צער בעלי-חיים(!). התקנות אושרו לשלוש שנים. ב-11.8.2003 פסק בית-המשפט העליון שהתקנות עומדות בסתירה לחוק צער בעלי-חיים ולכן הן בטלות ופיטום האווזים אסור על-פי חוק. אולם בית-המשפט גם הותיר פתח להארכת תוקף התקנות עד 31.3.2005, ועד לתאריך זה הטיל על משרד החקלאות לסייע למפטמים בהסבה מקצועית, וכמו כן הותיר אפשרות שפיטום יהיה חוקי במידה שתימצא שיטת פיטום שמפחיתה את סבל העופות במידה משמעותית.

התעלמות מהחוק

משרד החקלאות התעלם מפסק-הדין של בג"ץ, מחוק צער בעלי-חיים ובדרך-כלל גם מהתקנות שהוא עצמו התקין. התקנות אסרו הרחבה של המפטמות הקיימות, אולם לפי נתוני המשרד עצמו (שהתקבלו באנונימוס בעקבות פנייה לפי חוק חופש המידע) כמה מפטמות חדשות נפתחו. הממונה על חוק צער בעלי-חיים במשרד החקלאות, ד"ר דגנית בן-דוב, טיפלה באכיפת התקנות באופן חלקי בלבד ואף לא טרחה להשיג אלא מידע חלקי על המתרחש במפטמות. גם הטיפול המשטרתי בנושא לוקה בחסר; לא ידוע לנו על תוצאות כלשהן בעניין התלונות שהגישה אנונימוס נגד מפטמים שעברו על התקנות. בכל הנוגע להסבה מקצועית, משרד החקלאות לא פעל לסייע למפטמים, ורק ברגע האחרון (בשלהי חודש דצמבר 2004) לקראת דיון בוועדת החינוך, מונתה ועדה לעניין ההסבה המקצועית, והיא קיימה את ישיבתה הראשונה רק ב-16.2.2005 – כשנה וחצי לאחר שהורה בג"ץ לפעול בנדון.

"תוצאות מדעיות" בהזמנה

המאמץ העיקרי שביצע משרד החקלאות הוא מינוי ועדה – שנשמר בתוכה רוב לעובדי המשרד – שמטרתה לבחון את ניסוייו של ד"ר פנחס מליס ל"פיטום הומאני". פרויקט זה מופרך מיסודו כי הכבד השומני, שהוא המוצר המבוקש, הוא בהכרח תוצר של מחלה סופנית (ויש לזכור שגם אילו קרה נס והומצא פתאום "פיטום הומאני", הוא היה בלתי רלוונטי לשיטות הפיטום הקיימות ולכן לא היה יכול להצדיק את הארכת התקנות אפילו ביום אחד). גם מהלך זה בוצע רק כשנה לאחר פסק-הדין של בג"ץ, לקראת דיון בוועדת החינוך שבו ביקש משרד החקלאות הארכה לתקנות. המצאה מסוג אחד נועדה לגרום לאווזים להשמין תחילה על-ידי הרעבתם וחשיפתם לסירוגין למזון רב, ו"רק" בסוף בהלעטה בכפייה (השיטה נקראת pre-gavage). הניסוי שנערך בשיטה זו הוצנע וניתן ללמוד ממנו רק מנספח שהוגש לבית-המשפט, ובו נאמר שהניסוי הופסק "מאחר שמספר רב של פרטים בניסוי אבד" – כלומר, האווזים מתו טרם סיום הניסוי. ניסוי שני, שנציגי משרד החקלאות ביקשו להציגו בפני ועדת החינוך ובית-המשפט בתור הבטחה גדולה, היה פארסה מבחינה מדעית. אף-על-פי שבניסוי זה נבדק סבלם של האווזים לפי קריטריון פיסיולוגי מפוקפק אחד (ולא שילוב קריטריונים שונים כמקובל) התוצאות שהתקבלו לא היו מובהקות, ולמעשה התוצאות הראו לכאורה שאווזים בלתי מפוטמים סובלים יותר מהמפוטמים… מסקנת הוועדה עצמה הייתה ש"לא ניתן לכתוב תקנות שיסדירו את הלעטת האווזים מחד ויעמדו ברוח פסיקת בג"ץ מאידך".

ברגע האחרון… עוד בקשה להארכה!

בתגובה למחדלים ולטיעונים מופרכים אלה הכריעה ועדת החינוך ב-3.1.2005 באופן חד-משמעי שהתקנות לא יוארכו מעבר ל-31.3.2005. נציגי משרד החקלאות חיכו לרגע האחרון ופנו לבג"ץ בבקשה שיאריך הוא את תוקף התקנות, כשהנימוק העיקרי הוא ה"הבטחה" הגלומה בהרחבת הניסוי הכושל (יש להעיר שיו"ר הוועדה שבחנה את הניסוי, פרופ' נחום סנפיר, נמנע מלייצג את הוועדה שלו מול ועדת החינוך ואף התפטר ממנה באמצע חודש מרץ). אם לוועדת החינוך הודיעו נציגי משרד החקלאות שהם זקוקים לחודשיים-שלושה בלבד להשלמת הניסוי, בפנייה לבג"ץ תפח לפתע הזמן הדרוש לשלוש שנים! בנוסף לכך ביקש משרד החקלאות לשריין לא פחות משבע וחצי שנות "מעבר" (בנוסף לשלוש שנות הניסוי!) במקרה שהנסיינים לא יצליחו להמציא "פיטום הומאני". זאת אף-על-פי שכבר ביוני 1998 קבע הממונה על חוק צער בעלי-חיים דאז, ד"ר חגי אלמגור, שפיטום אווזים מהווה התעללות שאינה עומדת במבחני החוק כפי שפורש בידי בית-המשפט; והתקנות לפיטום אווזים נכנסו לתוקף במרץ 2001 ללא הבטחה שיוארכו ותחת הכרזות חוזרות ונשנות של ועדת החינוך שלא יוארכו. כלומר בפועל המפטמים כבר קיבלו תקופת מעבר נדיבה ביותר, והם אלה שבחרו להימנע מניצולה להסבה מקצועית, מן הסתם בהנחה שבכל מקרה יצליחו להתחמק מן החוק.

בג"ץ: קץ להארכות

שופטי בית-המשפט העליון, דורית בייניש, מרים נאור ואשר גרוניס, דחו על הסף את בקשת משרד החקלאות (ובאופן רשמי: היועץ המשפטי לממשלה ושר החקלאות) לדחות את מועד בטלותן של התקנות לפיטום אווזים. אלה הם עיקרי ההחלטה, כפי שניתנו ב-31.3.2005:

"התקנות – והכוונה לתקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (הלעטת אווזים), תשס"א-2001 – עמדו לפקוע ביום 11.3.04. מן הבקשה עולה כי ועדת החינוך והתרבות של הכנסת אישרה את הארכת תוקפן של התקנות פעמיים, לראשונה עד ליום 10.9.04 ולאחר מכן, עד ליום 31.1.05. משמע, אין כיום תוקף לתקנות, שהרי תוקפן לא הוארך. יתרה מזו, ביום 3.1.05 סירבה הוועדה להאריך את תוקפן של התקנות. משאין עוד תוקף לתקנות, ברי כי אין בידו של בית המשפט להאריך את מועד תחולתו של פסק הדין לתקופה כלשהי. בפסק הדין הושעתה ההחלטה הקובעת כי התקנות בטלות. עתה, משאין התקנות בתוקף, עקב אי-הארכת תוקפן על ידי ועדה של הכנסת, נוצר מצב משפטי שבגדרו אין ניתן להאריך את התקופה שננקבה בפסק הדין."

השופטים לא נדרשו אפוא לעסוק בפלפולים המדעיים הקלושים שהוגשו להם או בהערכות המנופחות לנזק שנגרם למפטמים שסירבו לפעול לטובת עצמם בהתאם לחוק. הנימוק לדחייה הוא משפטי: הבקשה להארכה אינה אלא ניסיון לעקוף את החלטת ועדת החינוך של הכנסת, דהיינו להשיג מהרשות השופטת את מה שלא הצליחו להשיג מהרשות המחוקקת.

והתוצאות בשטח?

האווזים והמולארדים החיים בישראל לא הרגישו את המעבר מ-31 במרץ ל-1 באפריל. לאור התנהלות הממסד האחראי על המפטמים, זו תהיה תמימות לצפות מהמפטמים עצמם לכבד את החוק. אולם עד 31 במרץ פעלו המפטמים בחסות ועדת החינוך ובית-המשפט, ואילו החל מ-1 באפריל הם עבריינים. המאבק נגד הפיטום עבר עתה מתחום החקיקה לתחום האכיפה. כבר ביום הראשון לכניסת פסק-הדין של בג"ץ לתוקפו ערכה אנונימוס מבצע תיעוד נרחב: פעילי זכויות בעלי-חיים ביקרו במפטמות אווזים ברחבי הארץ ותיעדו את הפיטום המתבצע בניגוד לחוק. תלונות נגד ארבעה משקים הוגשו במשטרת רמלה ובמשטרת יבנה. השוטרים סירבו לפעול והודיעו שזה אינו תחום האכיפה שלהם אלא של משרד החקלאות, שאליו הם מעבירים את התלונות. בכך נקבע השלב הבא במאבק: פנייה לבית-המשפט להוצאת צווי-מניעה.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 196, 1.4.2005.

המאבק נגד פיטום האווזים חוזר לזירה המשפטית

חזרה לבית-המשפט

פסיקת בג"ץ האוסרת פיטום אווזים ניתנה ב-11.8.2003 ונכנסה לתוקפה ב-1.4.2005. אולם בפועל המפטמים המשיכו לפטם כרגיל לאחר תאריך זה. למשטרה הוגשו תלונות נגד כמה בעלי משקים, בצירוף עדויות והוכחות מצולמות לפיטום. לתלונות אין בינתיים תוצאות בשטח. במשטרה טענו שרשות האכיפה לצורך זה אינה המשטרה אלא יחידת הפיצו"ח (יחידת הפיקוח על הצומח והחי) של משרד החקלאות, המסרבת לאכוף את הפסיקה כמתחייב. אולם יש לזכור שתפקיד המשטרה אינו לחקור עבירות בלבד אלא גם למנוע אותן, ובקשות חוזרות מן המשטרה להחרים את מכונות הפיטום – מהלך שהוא בתחום סמכותה החוקית – לא נענו. למשרד החקלאות, מצידו, הייתה אפשרות למנוע העברת אווזים חדשים למפטמות, והשירותים הווטרינרים אף הורו כך בתחילה, אבל הוראה זו בוטלה בעקבות הנחיה מגבוה. היות שהחוק כבר איתנו, והרשות המבצעת (משרד החקלאות והמשטרה, במקרה זה) מסרבת לאכוף את החוק, לא נותר אלא לפנות לרשות השופטת. ואכן, לאור סירוב משרד החקלאות לאכוף את פסיקת בג"ץ הגישו אנונימוס ותנו לחיות לחיות (להלן: "המבקשות") בקשה לצו מניעה נגד אחד ממשקי הפיטום, אשר נגדו היו ראיות ברורות שאספו פעילי אנונימוס.

מהו צו מניעה?

סעיף 17א בחוק צער בעלי-חיים מאפשר לארגון מוכר למען בעלי-חיים, שיש לו יסוד סביר להניח כי מתבצעת עבירה על סעיף 2 או 4 בחוק צער בעלי-חיים (סעיף 2 אוסר התעללות) לפנות לבית-משפט השלום בבקשה כי יוציא צו שיאסור על ביצוע המעשים – צו מניעה. בהליך של הוצאת צו מניעה נאסרו מופעי "קרבות אדם-תנין" בחמת-גדר, ולאחרונה גם נאסר בהליך זה, אומנם באופן זמני, גירוש גורי הכלבים הגוססים לאוזבקיסטן.

תגובת המפטם

המפטם שנגדו הוגשה הבקשה לצו מניעה (להלן: "המשיב") באמצעות בא-כוחו, עו"ד יעקב נאמן, נקט בתשובתו טון מתלהם המכסה על היעדר טיעון משפטי. הוא ביקש מבית-המשפט לדחות את הבקשה על הסף, משום שלטענתו הבקשה קנטרנית והוגשה בחוסר ניקיון כפיים. את טענתו זו הוא תלה בכך שבבקשה שהגישה אנונימוס לבית-המשפט לא מוזכרות שתי טענות שהוזכרו באתר האינטרנט של העמותה, בעקבות פרסומן בעיתונות: טענה אחת היא שהפיטום אינו נערך עוד לפי התקנות שבג"ץ פסל אלא לפי אמנה חדשה; והשנייה – ששר החקלאות מעוניין לקדם הצעת חוק שתתיר פיטום אווזים.

חובת התקנת תקנות

בתגובתן לתגובת המשיב הצביעו המבקשות על כך שהמשיב אינו מנסה אלא להסיט את תשומת-ליבו של בית-המשפט מהעובדה שבג"ץ פסק באופן חד-משמעי כי הפיטום בלא תקנות – אסור. דעת הרוב בפסיקת בג"ץ מאוגוסט 2003 קובעת במפורש:

"אשר על כן, מציעה אני לקבל את העתירה ולקבוע כי הוראות התקנות לעניין הליך הפיטום בטלות ופרקטיקת הלעטת האווזים על פי התקנות, אסורה… במידה ויוחלט להמשיך בקיום הענף לייצור כבד אווז, יהיה על המחוקק להתקין תקנות שתבטחנה שימוש באמצעים באופן שהסבל הנגרם לאווזים על ידי הפרקטיקה הקבועה בתקנות, יופחת במידה משמעותית."

משמעותם הברורה של דברים אלה היא שבהיעדר תקנות – אסור לפטם אווזים, יהיה אופן הפיטום אשר יהיה. כדי לפטם בשיטה כלשהי דרושה תחילה הכרה של החוק בשיטה זו. יתרה מכך, ימים ספורים לפני כניסת פסיקת בג"ץ לתוקף פנו משרד החקלאות והמפטמים לבג"ץ וביקשו הארכה לתקופה ההשהיה (התקופה שבה יש היתר מיוחד לפטם אווזים, אף-על-פי שהפיטום עומד בסתירה לחוק צער בעלי-חיים). בבקשת ההארכה הכריזו משרד החקלאות והמפטמים שאם לא תתקבל ההארכה יאבדו המפטמים את פרנסתם. בג"ץ דחה בקשה זו (31.3.2005) והתייחס לכך שוועדת החינוך של הכנסת כבר סירבה להאריך את תקנות הפיטום. לדברי בג"ץ:

"פסק הדין [מאוגוסט 2003] כרך יחדיו את ההחלטה באשר לבטלות התקנות ואת איסור השימוש בפרקטיקה של פיטום אווזים. לא ניתן להפריד בין הדברים. משנמצא כי לא ניתן להאריך את מועד ההשעיה בכל הנוגע לבטלות התקנות, אף לא ניתן לעשות כן בכל הנוגע לאיסור השימוש בפרקטיקה."

חוסר הרלוונטיות של "האמנה"

המבקשות הצביעו על כך שמעבר לעובדה שאין ל"אמנת" המפטמים כל תוקף משפטי, היא גם חסרת כל תוקף מדעי ואינה מפחיתה את סבלם של האווזים. ימים ספורים לאחר שהצהירו המשיבים בפני בג"ץ שלא מצאו שיטת פיטום חדשה שתפחית מסבלם של האווזים באופן משמעותי, ושדרוש מחקר ממושך בניסיון למצוא שיטה כזו – הם חתמו על "אמנה" המהווה כביכול פרקטיקה חדשה המפחיתה את סבלם של האווזים במידה משמעותית. אין מנוס מהמסקנה כי הפרקטיקה "החדשה" הומצאה על-ידי המפטמים בן-יום, בלי שנבחנה בכלים מקצועיים, במטרה להכשיר את המשך הפיטום הבלתי חוקי. תגובת המבקשות כללה השוואה בין התקנות שבוטלו על-ידי בג"ץ ובין הכללים שנקבעו ב"אמנה". ההשוואה מבהירה שההבדלים בין התקנות ל"אמנה" זניחים. מסתבר שאין בכללים שנקבעו באמנה כדי להפחית את סבלם של האווזים, ובעניינים מסוימים אף מוחרף הלחץ עליהם. עוד צוין בתגובת המבקשות שמדובר ב"אמנה" וולונטרית לחלוטין, נעדרת מנגנוני אכיפה כלשהם, ויישומה תלוי ברצונם הטוב של המפטמים בלבד.

הדיון

בדיון שנערך בבית-משפט השלום ברמלה ביום ג', 10.5.2005, אמרה השופטת נאוה קפלינסקי שאינה מוצאת ממש בטענות המשיב לפסול על הסף את הבקשה לצו מניעה. המשיב ניסה למשוך זמן ולא הציג טענות ענייניות. הוא חזר על כך שצפויה חקיקה שתהפוך את הדיון למיותר. לדבריו, נמסר מהלשכה המשפטית של משרד החקלאות שתוך כמה ימים תהיה מוכנה הצעת החוק המתיר פיטום אווזים, וההצעה תנוסח כ"הוראת שעה". עוד ביקש המשיב שהיועץ המשפטי לממשלה יצורף כצד לדיון – בקשה שאפשר היה למסור בכתב מראש ולא בדיון עצמו. עם זאת, לאור מהות הנושא, ומאחר שממילא אי אפשר היה לסיים את הדיון בו ביום, השופטת הורתה שפרוטוקול הדיון יועבר ליועץ המשפטי לממשלה ולמשרד החקלאות כדי שיודיעו על עמדתם בנוגע לצירופם כצד לדיון.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 202, 13.5.2005.

חוק עוקף בג"ץ: עוד ניסיון של משרד החקלאות לעקוף את איסור הפיטום

תזכיר החוק

פיטום אווזים אסור בישראל החל מ-1.4.2005, אולם בפועל הפיטום ממשיך בניגוד לחוק ובגיבוי משרד החקלאות, שאינו מבצע את המוטל עליו, דהיינו אינו אוכף את האיסור. השבוע (תחילת יוני 2005) היו אמורים להתקיים בבית-משפט השלום ברמלה דיונים בשתי בקשות נפרדות לצווי מניעה (כלומר, צווים מטעם בית-המשפט להפסקת הפיטום) שהוגשו נגד מפטמים שונים. הדיונים נדחו לאור בקשת המפטמים, ולאחר שהוגשה בקשה לאיחוד הדיון בשתי הבקשות.

בעוד המאבק המשפטי להוצאת צווי מניעה נגד המפטמים נמצא בעיצומו, הכין משרד החקלאות תזכיר חוק לפיטום אווזים, הכולל הצעת חוק: חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (הלעטת בעלי-חיים) (הוראת שעה), התשס"ה-2005. מטרתו של תזכיר זה, שהוגש ב-25.5.2005, לעקוף את פסיקת בג"ץ (מ-11.8.2003) אשר הבהירה שפיטום האווזים אינו חוקי. התזכיר מבקש לעגן בחקיקה את ההתעללות באווזים, וכל זאת במסגרת חוק הגנה על בעלי-חיים: הוא קובע שסעיף 2(א) בחוק צער בעלי-חיים, האוסר על התעללות בבעלי-חיים, לא יחול על פיטום אווזים לתקופה של שלוש שנים. במילים אחרות – החוק המוצע מאשר שפיטום אווזים הוא "עינוי, התאכזרות והתעללות בבעלי-חיים" (כלשון חוק צער בעלי-חיים), אך מציע שתעשיית הפיטום תעמוד מעל החוק, ושהמפטמים יזכו לחסינות מפני העמדה לדין על העבירה שימשיכו לבצע.

ללא מראית עין של חמלה

אומנם בתזכיר נכתב שהפיטום חייב להתבצע בהתאם להוראות המפורטות בחוק, אולם בניגוד לתקנות שבג"ץ פסל, הפעם משרד החקלאות אינו מתיימר ליצור מראית עין של הפחתת סבלם של האווזים. בשנים האחרונות הורגלנו למצוא במסמכי משרד החקלאות מראית עין של דאגה לרווחת האווזים, בתוך הוראות קונקרטיות בדבר שיטות הפיטום: סוג מכונת הפיטום, אורך הצינור, הכמויות היומיות המרביות של מזון שיולעט, מניעת ניפוח הכבד מעל גודל מרבי וכיוצא באלו. הוראות כאלה אינן מופיעות בהצעת החוק החדשה, וככל הנראה בכוונת משרד החקלאות אף להימנע מלקבוע הוראות פרטניות כאלה במסגרת תקנות. הסמכות לעניין זה מועברת כולה למנהל השירותים הווטרינריים ולמדריך של שירות ההדרכה והמקצוע (ככל הנראה פנחס מליס, שבעבר התעקש שהאווזים אינם סובלים כלל מהפיטום). אנשים אלה, שהם עובדי משרד החקלאות, הם שייתנו הוראות למפטמים, ומשמעות הדבר היא שהוראות אלה לא יופיעו בפרסומים רשמיים של המדינה ולא יהיו פתוחות לידיעה ולביקורת ציבוריות.

נראה שהכישלונות החוזרים של משרד החקלאות בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת (אשר ממונה על אישור/דחיית תקנות חוק צער בעלי-חיים) לא שכנעו אותו שהגיע הזמן להפסיק את הפיטום, אלא שהגיע הזמן להפסיק את הביקורת הפרלמנטרית. ליתר ביטחון, למקרה שיידרשו תקנות הטעונות אישור בוועדה מוועדות הכנסת, התזכיר מבקש להחליף את ועדת החינוך, שיצאה פעם אחר פעם נגד פיטום האווזים, בפורום משותף של ועדת החינוך ושל ועדת הכלכלה של הכנסת. ועדת הכלכלה עוסקת בקביעות בענייני חקלאות, וללובי החקלאי יש בה אחיזה חזקה.

מראית עין של תוכן משפטי

כדי לרכך את המשמעות של חוק המעניק למעשה פטור מציות לחוק, התזכיר עמוס בהוראות פיקוח, רישוי ואכיפה. אולם מבט מקרוב מגלה שרוב ההוראות האלה חוזרות על סמכויות הקיימות ממילא על-פי חוקים אחרים. כך למשל נדרשים אישורים הדרושים ממילא לפי תקנות מחלות בעלי-חיים; נאסרת שחיטה שלא בבית שחיטה – איסור הקיים גם כיום לפי תקנות מחלות בעלי-חיים; ו"ניתנות" לשוטרים סמכויות הקיימות בידיהם ממילא בהתאם לחקיקת סדר הדין הפלילי… הוראה אחרת קובעת ש"בעל מפטמה יעביר מיידית לשחיטה כל עוף מים שמראה סימני עקה". לכאורה, הוראה זו מחייבת לשחוט את כל העופות מייד עם תחילת הפיטום (לולא היו העופות סובלים ממצוקה, לא היה כל צורך במתן חסינות מהוראות חוק צער בעלי-חיים). אלא שכותבי התזכיר ידעו כנראה שהוראה זו היא כה כללית ועמומה, שאי אפשר לאוכפה, ומכל מקום אין כל כוונה לאוכפה.

מפטמים בשקרים

דברי ההסבר להצעה כוללים שורה ארוכה של פרטי מידע מסולף. כך למשל מנופח מספר העובדים בענף הפיטום, ומוסתרת העובדה שרוב העובדים בפיטום הם עובדים זרים ושכירים זמניים. נוסף לכך מוצהר בתזכיר כי "אין בידינו מידע מוסמך על מדינה בה קיימת הלעטת אווזים כענף חקלאי ושהוחלט להפסיקה מלבד מדינת קליפורניה בארה"ב". לא זו בלבד שקיימות מדינות אירופיות – איטליה ופולין – שאסרו תעשיות פיטום קיימות, אלא שמידע בנוגע לפולין אף מוזכר בבקשה שהגיש משרד החקלאות לבג"ץ בחודש מרץ! משרד החקלאות גם טורח להסתיר בדברי ההסבר את המסקנה המרכזית של הוועדה המקצועית שמינה משרד החקלאות עצמו בעניין; הוועדה קבעה שעל סמך המידע שהונח בפניה אי אפשר לכתוב תקנות שיסדירו את הלעטת האווזים מחד גיסא, ויעמדו ברוח פסיקת בג"ץ מאידך גיסא. בדברי ההסבר לתזכיר נטען כי הוועדה ביקשה לדחות את המלצותיה עד לאחר השלמתו של מחקר בנושא, אך למעשה כל שהוועדה קבעה הוא שהוצגו בפניה הצעות לשינוי פרקטיקת ההלעטה, וכי אם מחקר בעניין יצליח, אפשר יהיה לבחון אם השיטות עומדות במבחן בג"ץ. הוועדה הציעה להאריך את תוקף התקנות עד 31.3.2005 – אך לא מעבר לכך.

המאבק בניסיון החקיקה: קריאה לפעולה

שר החקלאות מטיל את כל כובד משקלו הפוליטי להצלחת ניסיון החקיקה. מנגד, הארגונים להגנה על בעלי-חיים, ובראשם אנונימוס, עושים כל שביכולתם להכשיל הצעה מסוכנת זו. בשלב הראשון התבקשו המשרדים השונים, וגם גורמים משפטיים ואקדמיים, להעביר את הערותיהם בעניין התזכיר. לאחר מכן תידון ההצעה בוועדת השרים לענייני חקיקה. זוהי ועדה המורכבת מכמחצית משרי הממשלה, ובראשה עומדת שרת המשפטים, ציפי לבני. ועדה זו היא שתחליט אם הממשלה מאמצת הצעה זו כהצעת חוק ממשלתית. אם תאמץ הוועדה את הצעת החוק, תועלה ההצעה למליאת הכנסת לקריאה ראשונה (ללא קריאה טרומית), וכל חברי הקואליציה לא יוכלו להצביע נגדה – אנוסים בידי המשמעת הקואליציונית. גם אם ההצעה תעבור בוועדת השרים לענייני חקיקה, עדיין אין פירוש הדבר שהחקיקה תתקבל – רוב גדול של הציבור מתנגד לפיטום האווזים, והדבר משתקף גם בעמדותיהם של חברי כנסת רבים. עם זאת, בשלב הנוכחי יש להשקיע את מרב המאמצים למנוע את קבלת ההצעה בוועדת השרים.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 205, 3.6.2005.

עתירה לבג"ץ: לאכוף את האיסור על הפיטום

ב-14.8.2005 הוגשה עתירה לבג"ץ נגד כל הגופים האחראים לכך שפיטום האווזים נמשך בישראל למרות חוק צער בעלי-חיים ולמרות פסיקת בג"ץ בעניין. העתירה מדגישה כיצד פוגעות הרשויות בשלטון החוק ומתעכבת על חוסר התוחלת שבהצעת שיטות פיטום חלופיות לכאורה.

מה מבקשת העתירה?

בתאריך 14.8.2005 הוגשה לבג"ץ עתירה למתן צו על תנאי בעניין אכיפת האיסור על פיטום אווזים בישראל. העתירה מוגשת בשם אנונימוס, תנו לחיות לחיות ונוח, והיא נכתבה על-ידי עו"ד יוסי וולפסון. העתירה מוגשת נגד כל הגורמים האחראים לפיטום האווזים תוך הפרת חוק צער בעלי-חיים (להלן – המשיבים): היועץ המשפטי לממשלה, שר החקלאות, משטרת ישראל, מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, הממונה על חוק צער בעלי-חיים ומפטמי עופות מים בישראל. העתירה מבקשת מבית-המשפט להורות למשיבים לנמק מדוע אינם אוכפים את חוק צער בעלי-חיים בכל מה שנוגע לפיטום אווזים; ובכלל זה:

  • מדוע אינם מנהלים חקירות פליליות נגד מי שעוסקים בפיטום אווזים לאחר 31.3.2005;
  • מדוע אינם מעמידים לדין פלילי את מי שקיימות בעניינו ראיות, לרבות הודאות בפה מלא ובפומבי שהם עוסקים בפיטום אווזים לאחר 31.3.2005;
  • מדוע אינם מפסיקים בפועל את פיטום האווזים בכל מקום שבו הוא מתקיים, למשל על-דרך של החרמת ציוד הפיטום;
  • מדוע השירותים הווטרינריים אינם נמנעים מלתת היתרים (לפי פקודת מחלות בעלי-חיים) להעברת אווזים למפטמות, שם הם יודעים שיפוטמו.

הכוח לשנות את המצב נמצא בהישג יד, כדברי העותרים:

"הכלים הנתונים בידי המשיבים לאכיפת החוק רבים הם ומגוונים. בידיהם הכוח לסגור את מפטמות האווזים, לתפוס את האווזים המיועדים לפיטום, לתפוס את מכונות הפיטום, להימנע מליתן היתרים להעברת אווזים למפטמות ולנהל חקירות פליליות נמרצות שבסיומן העמדה לדין של מי שממשיך בפיטום האווזים. בהיעדר שימוש באמצעים אלו, יורה בית-המשפט למשיבים לפעול."

בית-המשפט מתבקש לקבוע דיון דחוף לשמיעת העתירה:

"עניינה של העתירה ביישומו של פסק-דין חלוט של בג"ץ; בעניין שכבר נדון ולובן. על פניו נראה כי מחדלי הרשויות נועדו 'לקנות זמן' עבור ענף הלעטת עופות המים. 'רווח' צדדי זה יש למנוע מהן.
"מאז כניסתו לתוקף של פסק-דינו של בג"ץ, האוסר פיטום אווזים, עברו למעלה מארבעה חודשים. לפי הערכה, סבלו בתקופה זו מהתעללות קשה ומעינויים למעלה ממאתיים אלף (200,000) אווזים. כל חודש שעובר ופסק-דינו של בג"ץ אינו נאכף משמעו שעוד כחמש רבבות בעלי-חיים יעברו עינויי תופת במפטמות, עינויים שבית-משפט נכבד זה כבר קבע שהם אסורים לפי הדין הישראלי."

היסטוריה של מחדלים

העתירה סוקרת את תולדות רמיסת חוק צער בעלי-חיים, הן מצד הרשויות והן מצד המפטמים, מאז אוגוסט 2003. את עיקרי הדברים כבר סקרנו בעיתם והם מופיעים באתר אנונימוס. נביא כאן את תמצית האירועים:

11.8.2003 שופטי בג"ץ פסקו (בג"ץ 9232/01) שפיטום האווזים לפי תקנות משרד החקלאות מהווה הפרה של חוק צער בעלי-חיים. לפיכך התקנות בטלות ופיטום האווזים אסור. עם זאת, מתוך התחשבות בפרנסת המפטמים קבע בית-המשפט ש"ההחלטה בדבר בטלות התקנות ואיסור השימוש בפרקטיקה האמורה, תושעה עד ליום 31.3.2005." השופטים הותירו פתח לכתיבת תקנות חדשות בתקופה זו, בתנאי שיבטיחו "שהסבל הנגרם לאווזים על-ידי הפרקטיקה הקבועה בתקנות, יופחת במידה משמעותית"; כמו כן דרש בית-המשפט לקיים פיקוח על הפיטום, שיבטיח "ביצוע מלא, מדויק ורצוף של התקנות ככל שתהיינה בתוקף במהלך תקופת ההשעיה ושל כל הוראות הסדר חקיקתי שיבוא במקומן."

2.3.2004 ועדת החינוך והתרבות של הכנסת (הממונה על אישור/דחיית תקנות לפי חוק צער בעלי-חיים) הודיעה שהיא "סבורה כי יש להגיע להפסקה מוחלטת של פיטום אווזים בישראל. גם אם תקבענה תקנות חדשות שתפחתנה את ההתעללות באווזים ואת הסבל הנגרם להם – מטרת החוק שהיא הגנה על בעלי-חיים נפגעת."

8.8.2004 הוגש למנכ"ל משרד החקלאות מסמך אחרון מטעם ועדת מומחים שמינה שר החקלאות באוקטובר 2003. הוועדה מונתה לבחון אפשרות להתקין תקנות שיפחיתו באופן משמעותי את סבלם של האווזים בתעשיית כבד האווז, ויאפשרו לקיים את התעשייה בלי שיופרו הוראות חוק צער בעלי-חיים ופסק-הדין. במסמך נכתב: "על סמך המידע שהונח בפני הוועדה, לא ניתן לכתוב תקנות שיסדירו את הלעטת האווזים מחד ויעמדו ברוח פסיקת בג"ץ מאידך."

3.1.2005 ועדת החינוך והתרבות החליטה שלא לאשר עוד את הארכת התקנות בדבר פיטום האווזים (אותן תקנות שפסק-הדין קובע את בטלותן) עד תום מועד ההשעיה. הוועדה דרשה ממשרד החקלאות להיערך עד 31.3.2005 למתן פיצוי לחקלאים העוסקים בפיטום.

24.3.2004 היועץ המשפטי לממשלה ושר החקלאות הגישו לבג"ץ בקשה להארכת תקופת ההשעיה שנקבעה בפסק-דין האווזים: הארכה "לעת הזו" בשנה נוספת, תוך הבהרה שצפויות בקשות נוספות המצטברות לעשר שנים, ומטרתן לכאורה היא עריכת ניסויים למציאת שיטת פיטום, שתפחית באופן משמעותי את סבל האווזים. המפטמים הצטרפו לבקשה. כעבור שבוע, ב-31 במרץ, דחה בג"ץ את הבקשה.

1.4.2005 איסור בג"ץ על פיטום האווזים נכנס לתוקף אך ללא כל שינוי בשטח. פעילים הגישו חמש תלונות במשטרה נגד מפטמים. תלונה אחת הועברה לטיפול משרד החקלאות, ואחרת הועברה לטיפול המשרד לאיכות הסביבה. באופן רשמי הנושא עדיין נתון בחקירה – ללא תוצאות. אנונימוס ותנו לחיות לחיות פנו ב-10.4 וב-16.5 לבית-משפט השלום ברמלה בבקשה להוציא צווי מניעה אישיים נגד שורה של מפטמים. הבקשות תלויות ועומדות.

3.4.2005 המפטמים חתמו על "אמנה" שבכותרתה הצהרה על טכניקה הכרוכה בפחות סבל, ובפועל אין הבדל משמעותי בינה לבין התקנות שפסל בג"ץ, מלבד מספר נקודות שבהן ה"אמנה" אף גרועה יותר לעופות.

4.4.2005 מנהל השירותים הווטרינריים מסר שהנחה את הווטרינרים הממשלתיים שלא לספק היתרים להעברת אווזים למפטמות. תוך זמן קצר בוטלה החלטה זו, ומאז השירותים הווטרינריים משתפים פעולה עם העבריינים.

6.4.2005 אנונימוס ונוח פנו ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיורה לכל הרשויות לאכוף את האיסור על פיטום עופות מים בישראל, בהתאם לפסיקת בג"ץ, ולבלום כל ניסיון לעקוף פסיקה זו. מכתב נוסף נשלח ב-2 במאי. כתשובה נמסר שה"אמנה" מהווה עילה לדחיית האכיפה כדי לבדוק אם היא מקטינה משמעותית את סבלם של האווזים. בינתיים אפילו מומחי משרד החקלאות הודו שאי אפשר לקבוע שה"אמנה" עושה זאת.

25.5.2005 היועצת המשפטית של שר החקלאות הפיצה "תזכיר הוראת השעה" שמטרתו לעקוף את החוק ואת פסק-הדין של בג"ץ, ולהעניק פטור מפני אחריות פלילית לכל העוסקים בפיטום עופות מים לתקופה בת שלוש שנים. הוראות הכלולות בתזכיר מחזירות חלקים מהתקנות שנפסלו, וקובעות מנגנון לקביעת הוראות נוספות בנוגע לפיטום, אשר עוקף את ועדת החינוך והתרבות של הכנסת. היועץ המשפטי לממשלה נדרש להתייצב כנגד ההצעה הפוגעת בשלטון החוק ובשוויון באכיפתו. אולם לשכת היועץ נתלית בתזכיר דווקא כעילה שלא לקבל החלטה בנושא אכיפת החוק, תוך שהפיטום נמשך.

קריסת שלטון החוק

העתירה מבהירה שהמפטמים זוכים כיום בפועל בחסינות מפני החוק, חסינות שאינה ניתנת לאזרחים אחרים. מעבר לפגיעה האנושה בעופות, זוהי גם פגיעה בשלטון החוק. בראשית העתירה נכתב:

"בית-המשפט הכריז על בטלותן מרישא עד סיפא של תקנות שהסדירו את הפיטום, וקבע שמדובר בפרקטיקה אסורה.
"פסק-הדין נכנס לתוקפו ב-1.4.2005, אולם המשיבים לא קיבלו עליהם את הדין. פסק-הדין נותר כאבן שאין לה הופכין, מילותיו עקרות וציווייו מבוזים.
"עתירה זו לא הייתה צריכה לבוא לעולם. מושכל יסוד הוא שמשאומר בית-המשפט את דברו, על הצדדים לפעול בהתאם, ובתום לב, גם אם עמדתם נדחתה. עליהם לקבל על עצמם את הדין. אם כך הוא בכל אדם, על אחת כמה וכמה ברשויות השלטון, ובראש ובראשונה ביועץ המשפטי לממשלה, המופקד על קיומו של שלטון החוק. ובאין ציות להחלטות בית-המשפט העליון, קורסת השיטה המשפטית כולה."

הפרק האחרון בעתירה עוסק בפגיעה בשלטון החוק שהרשויות גורמות לה בהתנהלותן בפרשה. בציטוט מתוך בג"ץ 551/99, נכתב:

"אכיפת החוק היא אחד התפקידים העיקריים של כל שלטון. הרשויות המוסמכות אינן רשאיות להתנער מתפקיד זה. […] 'ההימנעות מלממש ולהגשים חוק קיים ומחייב, אינה מדיניות ואינה יכולה להיות מדיניות מכל בחינה שהיא; היא רק גורמת לדמורליזציה ביחסי השלטון והאזרח, וגוררת אחריה פריקת עול של כל חוקי המדינה'."

ומצוטט גם בג"ץ 53/96:

"חוק שהרשויות אינן עושות לאכיפתו כהלכתו, יפה היה לו שלא נחקק משנחקק. חוק שאינו נאכף מוטב לו שלא ייחקק, משייחקק ולא ייאכף […] חוק המבוזה בשער בת-רבים יביא לרפיון גם מעבר לתחומיו, ובית-המשפט לא ישלים עם תופעה זו."

אנו מקווים שבית-המשפט העליון ימלא את תפקידו כהלכה, כפי שכבר עשה בעבר, ושיקבע תיקון חיוני לנוכח התעלמות הרשויות האחרות מכל מערכות הצדק.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 215, 12.8.2005.

תלונת אנונימוס למבקר המדינה

בין 24 לאלפים

ביום ד', 21.9.2005, הגישה אנונימוס תלונה רשמית למבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, בעניין השקרים שמפיץ משרד החקלאות בנוגע לפיטום אווזים. בעבר כבר הפיקה אנונימוס דו"ח המתעד ומפריך את שקרי משרד החקלאות לבג"ץ בנושא זה. הדו"ח נשלח לחברי ועדת החינוך של הכנסת ולגורמים נוספים. התלונה הנוכחית מתמקדת בחשיפת הנתונים הכוזבים והמנופחים שמפיץ המשרד אודות "אלפי משפחות", "600 משפחות", "500 משפחות" או "400 משפחות", המתפרנסות לכאורה מענף פיטום האווזים. בקשת מידע שהגישה אנונימוס למשרד החקלאות לפי חוק חופש המידע אילצה את המשרד לחשוף כי בישראל פעילים כיום רק 24 מפטמי אווזים!

שכירים זמניים כ"משפחות"?

בקשות אנונימוס לקבל את התחשיבים שעליהם מתבססים הנתונים המנופחים – נענו בהתעלמות. נראה כי משרד החקלאות כולל בתחשיב "600 המשפחות" את כל העובדים השכירים במפטמות האווזים – שהם רובם ככולם עובדים זרים זמניים שאפשר להעבירם בו ביום לענף חקלאי חוקי הזקוק לידיים עובדות. אולם גם במקרה זה המספר מנופח. כפי שהתבטאה אורנה בנאי בראיון שנערך בערוץ 2 בעקבות ההפגנה, נראה ש"כדי להגיע למספר המנופח של 600 משפחות, צריך להחשיב כל שוטף כלים במסעדה שמגישה כבד אווז."

התלונה

מכתב התלונה נפתח בהצגת הבעיה וחומרתה:

"עמותת אנונימוס פועלת מזה למעלה משש שנים כנגד פרקטיקת פיטום האווזים. מאז תחילת דרכנו זו, אנו נתקלים שוב ושוב במידע כוזב אשר מוסרים אנשי משרד החקלאות, ובפרט הדרגים הבכירים במשרד זה, לרשויות המדינה השונות, לתקשורת ולאנשים פרטיים. יודגש, כי למידע אשר מסר המשרד הייתה לא פעם השפעה ישירה וגלויה על החלטות רשויות המדינה בנושא."

סתירות פנימיות

אחד-עשר הנספחים שצורפו לתלונה כוללים מסמכים רשמיים מטעם משרד החקלאות, אשר די לעיין בהם כפי שהם כדי להיווכח בחוסר מהימנותם. בחלקם נטען, למשל, כי "אלפי משפחות" תלויות בענף פיטום האווזים, ובאחרים המספרים נעים בחופשיות בין 400 ל-600 משפחות. גם אילו ה"תחשיב" הנמוך ביותר שהוצג על-ידי משרד החקלאות היה אמיתי, המשרד ניפח את הנתונים אודות היקף הענף ב-50% ויותר בפני בג"ץ וגורמים אחרים.

מעבר לכך, יהא מספרם של המועסקים בענף אשר יהא, לא כולם ייהפכו למובטלים עם הפסקת הפיטום. באחד מתחשיבי משרד החקלאות נטען כי 450 אנשים יאבדו את מקור פרנסתם, מתוכם 150 עובדי משחטת אווזים. אולם בפועל הפסקת הפיטום אינה מחייבת הפסקת גידול אווזים ושחיטתם עבור תעשיית הבשר והנוצות, ואותן משחטות שוחטות ממילא עופות נוספים על האווזים – עובדה שמשרד החקלאות לא טרח להזכיר. גם במקרה זה הוצגה ספקולציה מגמתית של המשרד כאילו זוהי אמת ודאית.

רעות הורן, שהגישה בשם אנונימוס את התלונה, אמרה לכלי התקשורת:

"אנחנו, כארגון, עומדים חסרי אונים מול נכונותו של משרד ממשלתי להפיץ שקרים באופן כה שיטתי ובוטה למען קידום האינטרסים של קומץ בעלי הון, חלקם בעלי עסקים מפוקפקים, השולטים בענף, ועוד כנגד כל החלטות בית המשפט והכנסת. זהו שפל של אי כיבוד שלטון החוק וכללי המנהל התקין. הפנייה למבקר המדינה מגיעה כמוצא אחרון, לאחר שנכשלו כל ניסיונותינו להניא את משרד החקלאות משימוש בנתונים שקריים או לקבל הסבר על מה הם מבוססים. שר החקלאות לא מסתפק בכך שהוא מקדם חוק מושחת, שקובע שחוק מדינה לא ייאכף על קבוצת מקורבים, חוק עוקף בג"ץ ועוקף ועדות כנסת – אלא גם הדרך שבה הוא עושה זאת היא דרך של מאפיה: איומים והצהרות שקריות, בלי לבחול באמצעים."

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 221, 23.9.2005.

הרשויות מחליטות והפיטום ממשיך: עיכובים בסגירת ענף פיטום האווזים, נובמבר 2005

חדשות בזירה המשפטית: משרד החקלאות קבע לוח זמנים הדוחה את סגירת הענף בקרוב לחצי שנה; הארגונים פנו לבג"ץ להוציא צו-ביניים שיורה על סגירה מיידית של הענף; ואילו המפטמים פנו לבג"ץ בבקשה להקפיא את סגירת הענף. רק בשטח אין כל חדש: האווזים ממשיכים לסבול.

סחבת בלוח הזמנים

בעקבות כישלונו של שר החקלאות להעביר חקיקה עוקפת בג"ץ שנועדה לעגן את ההתעללות באווזים בחוק צער בעלי-חיים, משרד החקלאות פרסם ב-3.11.2005 לוח זמנים לסגירת ענף פיטום האווזים. משרד החקלאות מבהיר במכתבו, כי

"הפרקטיקות [של הפיטום] הקיימות נוגדות את החוק ואינן עומדות באמת מידה שקבע בג"ץ בהחלטתו, ולפיכך מוטלת עלינו החובה לאכוף איסור זה."

אף-על-פי-כן התיר המשרד חמישה וחצי חודשי פיטום נוספים. מועד הסיום נקבע ל-15.4.2006 – למעלה משנה לאחר כניסת פסיקת בג"ץ לתוקף. עד אז

"יש להביא לשחיטה את כלל האווזים הנמצאים במפטמות, והחל מתאריך זה תיאסר כל צורה של הלעטת עופות מים."

מנהל השירותים הווטרינריים, ד"ר משה חיימוביץ', נימק את הסחבת בהודעה לעיתונות. לטענתו, לוח הזמנים נועד לאפשר לסיים את פיטום האווזים המצויים בשלבי גידול והדגרה, ובו-בזמן למנוע הפצת מחלות, מתוך חשש שלהקות אווזים יינטשו על-ידי המגדלים ויפיצו מחלות מרגע שלא תהיה הצדקה כלכלית להמשיך להחזיקם.

תירוץ חדש: שפעת העופות

מסמך מ-17.11.2005 שהפיץ ד"ר חיימוביץ' בנושא שפעת העופות חושף שאין ממש בטענתו בהודעה הקודמת לעיתונות. למעשה, דווקא המשך הפעילות של משקי האווזים הוא שעלול לגרום הפצת מחלות, וביניהן שפעת העופות. מהמסמך עולה שעופות מים נמצאים בקבוצת סיכון גבוהה ללקות במחלה. כמו כן, במסמך ממליצים השירותים הווטרינריים להחזיק עופות בכלובים מקורים ומרושתים, כדי להקטין את סכנת ההידבקות מעופות בר נגועים. בפועל, תעשיית האווזים היא הענף החקלאי היחיד (למעט משקי ביצים ספורים, המחזיקים תרנגולות עם גישה לחצר פתוחה) שעופות מוחזקים בו בסככות פתוחות.

בכתבה בעיתון הארץ (2.11.2005) צוטט מנכ"ל משרד החקלאות, יוסי ישי, באומרו כי בכוונת המשרד לאסור גידול עופות בחצרות ובלולים פתוחים, עקב סכנת ההידבקות מעופות בר נודדים. הדברים התמקדו ב"תרנגולות חופש" ובעופות ביישובים ערביים ובדואיים. מנכ"ל משרד החקלאות נמנע מלציין שרוב העופות המוחזקים בישראל בלולים פתוחים אינם תרנגולות אלא אווזים.

במסמך החדש מטעם השירותים הווטרינריים נעלמה היוזמה לאסור החזקת עופות בחצרות פתוחות ובמקומה מופיעה המלצה בלבד. אין אפוא מנוס מהמסקנה שלא הרצון למנוע הפצת מחלות הניע את משרד החקלאות לקבוע לוח זמנים איטי לסגירת ענף פיטום האווזים, אלא להפך – המשרד מגן על האינטרסים של עסקני הפיטום, גם בשעה שענף האווזים מהווה גורם סיכון מרכזי להפצת שפעת העופות.

בשטח אין שינוי

ב-17.11.2005 ערכה פעילת אנונימוס סיור במשק רבייה של אווזים (אחד מתשעה הפועלים בישראל) במושב דור. הפעילה מצאה את משק הרבייה הומה מאווזים, כאילו לא נקבע לוח זמנים לסגירת הענף. המדובר במשק ה"מייצר" ביצים להדגרה – שמהן יבקעו אווזים העתידים לעבור פיטום במשק אחר. למעלה מארבעה חודשים חולפים בין הטלת ביצה ובין שחיטת האווז שבקע ממנה ועבר פיטום; המצב במושב דור, כחודש לפני מועד האיסור הרשמי על העברת ביצים ממשקי רבייה למדגרות, מעיד אפוא על "עסקים כרגיל". מצב זה מרמז על אחת משתי אפשרויות:

  1. אנשי תעשיית האווזים מתכוונים להמשיך לגדל אווזים עבור שחיטה לאחר גידול "רגיל", ללא פיטום בכפייה. אפשרות זו עומדת בניגוד להצהרות המפטמים ונציגי משרד החקלאות, שכל גידול האווזים יופסק כאשר ייפסק הפיטום.
  2. אנשי התעשייה מתכוונים להמשיך לפטם אווזים בניגוד לחוק.

בקשה לעצירת מנגנון הפיטום

ב-14.8.2005 עתרו אנונימוס, נוח ותנו לחיות לחיות לבג"ץ בעתירה שיורה על הפסקה מיידית של הפיטום, לאור העובדה שהפיטום נהפך לבלתי חוקי כבר ב-1 באפריל לפי פסיקת בג"ץ שנתיים קודם לכן. אולם בית-המשפט דחה את הדיון בבקשה עד דצמבר 2005, ללא נימוק. ב-30.11.2005 הגישו הארגונים בקשה חדשה, להורות למנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות להפסיק להוציא היתרים להקמה ולהפעלה של משקי טיפוח, הפצה, רבייה וגידול של עופות מים המיועדים להלעטה. היתרים אלה, שהשירותים הווטרינריים ממונים עליהם לפי תקנות מחלות בעלי-חיים, הם חוליה חיונית לתעשיית האווזים. בפתח הבקשה, שנכתבה על-ידי עו"ד יוסי וולפסון, מוסבר:

"בקשה זו מוגשת בעקבות שורת התפתחויות שחלו מאז הגשת העתירה, ובראש ובראשונה הודאתם של המשיבים […] כי פיטום עופות המים בישראל נעשה בניגוד לחוק, וכי מוטלת עליהם החובה לאכוף את האיסור.
"בנסיבות אלו, בהן אין עוד מחלוקת של ממש בין העותרות לבין המשיבים, הפכו סיכויי העתירה להתקבל לכמעט-מוחלטים."

הבקשה באה בעקבות העיכוב המשמעותי שקבע משרד החקלאות לסגירת הענף:

"המשיב 4 [השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות] אינו מוסמך להתנות על חוקי הכנסת. משהוא מודה שפיטום עופות מים מהווה התעללות בבעלי-חיים, האסורה לפי חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים), התשנ"ד-1994, הוא אינו רשאי לתת היתרים לפעילות בלתי-חוקית זו.
"המשיב 4 אינו מוסמך לשנות על דעת עצמו מפסיקת בית-משפט נכבד זה. בית-המשפט קצב תקופת מעבר לכניסת פסק-דין האווזים לתוקף. תקופת מעבר זו הסתיימה ב-31.3.2005. בקשות להארכתה נדחו בידי בית-המשפט. המשיב 4 אינו רשאי לקחת את הדין לידיו, ולהאריך על דעת עצמו את תקופת המעבר בלמעלה משנה נוספת."

המפטמים: הידיים מפטמות והפה מתלונן

למרות מתנת הסחבת שקיבלו ממשרד החקלאות, ב-24.11.2005 הגישו 75 חקלאים המתפרנסים מתעשיית האווזים עתירה לבג"ץ, בבקשה להקפיא את ההחלטה על הפסקת הפיטום. העתירה שבה להציע שיטה דמיונית לפיטום שאינו גורם סבל ניכר, שעיקרה הפחתת מספר ימי הפיטום וכמות המזון והחלפת גזע האווזים. בתשובתו (1.12.2005) מרמז משרד החקלאות, אומנם בלשון זהירה ביותר, שמנסים לעבוד עליו בעיניים:

"מדובר בטכניקה שאינה מוכרת למשיבים, ואשר לא ברור מדוע היא מוצגת רק עתה. כמו כן לא ברור מדוע לא פעלו העותרים להצגתה וליישומה בחודשים הרבים שחלפו, מאז ניתן פסק הדין.
"נעיר כי מדובר בטכניקה תיאורטית, המבוססת על להקות רבייה חדשות ועל מכונת פיטום 'מיוחדת חדשה', שאינה מוכרת למשיבים, ושלא נמסר לגביה כל פירוט.
"מובן כי לא ניתן להתיר את המשך הליך הפיטום, שמשמעותו הפרת פסק הדין, על בסיס פרקטיקה תיאורטית, שלא ברורה ישימותה, ואשר לא ברור כלל שהיא עולה בקנה אחד עם הוראות החוק."

תשובת נוח, אנונימוס, ותנו לחיות לחיות, עומדת על סתירות והונאות בעתירת המפטמים, ומסכמת:

"העותרים מעלים מחדש את כל הטענות שנדונו והוכרעו באותו פסק-דין [של בג"ץ מ-11.8.2003]. הם מנסים להכשיר את פיטום עופות המים, שנאסר שם. הם מנסים להאריך את תקופת המעבר שנקצבה שם. הם מנסים להוסיף על תקופת המעבר גם הסדר של פיצויים – שבית-המשפט לא הורה עליו."

וכך נחשפת טקטיקת המפטמים:

"העותרים לא ניצלו את תקופת המעבר הזו כדי להיערך לסגירת עסקיהם, ולו כאפשרות גרידא. אדרבא, הם המשיכו להרבות אווזים כדי שיטילו ביצים מהן יבקעו אווזים לפיטום. כעת הם מנסים להיבנות מהעובדות שהם יצרו בשטח, כדי 'להרוויח' זמן נוסף – במהלכו, מן הסתם, יקבעו עובדות נוספות בשטח וכן הלאה עד אין קץ.
"מה מבקשים העותרים להשיג באמצעות צו הביניים? הם מבקשים להמשיך לשווק ביצי אווזים מלהקות הרבייה למדגרות, על-מנת להעמיד את הרשויות בעתיד בפני עובדות מוגמרות, של להקות חדשות של אווזים לפיטום, כדי לסכל את ההחלטה נשוא העתירה. כשתידחה עתירתם, הם יאיימו (כפי שהם מאיימים בסעיף 74 לעתירה) שיפקירו את האווזים שברשותם למוות אטי ללא מזון וללא טיפול, אלא אם יינתן להם לפטמם ולשווק את הכבד השומני."

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 231, 2.12.2005.

מקורות
מקורות עבור "היום שבו הפך פיטום האווזים בלתי חוקי בישראל"

בג"ץ 9232/01 – ב', "נח" – ההתאחדות הישראלית של הארגונים להגנת בעלי-חיים נגד היועץ המשפטי לממשלה ואח': בקשה להארכת מועד כניסתו לתוקף של פסק הדין, מרץ 2005. תגובת העותרת לבקשת המשיבים 1 ו-2 להארכת מועד כניסתו לתוקף של פסק-הדין, מרץ 2005. החלטה, 31.3.2005.

מקור עבור "עתירה לבג"ץ: לאכוף את האיסור על הפיטום"

נח ואח' נגד היועץ המשפטי לממשלה ואח', עתירה לבג"ץ למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף, אוגוסט 2005.

מקורות עבור "הרשויות מחליטות והפיטום ממשיך"

בג"ץ 10864/05: חי בנימיני ואח' נגד מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ואח', תגובת המשיבים 2-1 לעתירה לצו ביניים, 1.12.2005. בג"ץ 10864/05: חי בנימיני ואח' נגד מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ואח', תגובת המשיבות 5-3 לעתירה לצו ביניים, 30.11.2005. בג"ץ 7133/05: נוח – התאחדות ישראלית של ארגונים להגנת בעלי-חיים ואח' נגד היועץ המשפטי לממשלה ואח', עתירה לצו ביניים, 30.11.2005. ליטל דוברוביצקי, "עתרו נגד סגירת ענף פיטום אווזים", ידיעות אחרונות, 25.11.2005, עמ' 6. "שפעת העופות (avian influenza) – הנחיות השירותים הווטרינריים לרופא הרשותי", מכתב אל הרופאים הווטרינריים הרשותיים מאת ד"ר משה חיימוביץ', מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, 17.11.2005. עמירם כהן, "פיטום האווזים יופסק סופית באפריל", הארץ (דה מרקר), 18.11.2005, עמ' 50. דפנה יוריסטה (דוברת משרד החקלאות), "משרד החקלאות קבע לוח זמנים לסגירתו המוחלטת של ענף פיטום האווזים בישראל. הענף יפסיק לפעול סופית עד ל-15 באפריל 2006" (הודעה לעיתונות), משרד החקלאות ופיתוח הכפר, 3.11.2005. עמירם כהן, "משרד החקלאות מתכוון לאסור גידול תרנגולות חופשיות", הארץ (דה מרקר), 2.11.2005, עמ' 19.

Share