א. מה עושה הבז הנודד בגשם?
תחזית אופטימית
מה עושים בזים בגשם? נרטבים. תשובה פשוטה אך לאו דווקא צפויה. בזים נודדים למדו לנצל באופן יוצא מן הכלל מבנים מעשה ידי אדם, והייתי מצפה שישתמשו בבניינים גם כמחסה מהגשם. ראשית, המבנים מספקים ליונים מקום לינה מושלם ומקום קינון מצוין, ובזים נודדים מתפרנסים מציד יונים, אז ממילא סביבת המגורים של הבז הנודד העירוני היא בניין עתיר גומחות חסויות מגשם. שנית, בזים נודדים מוצאים בבניינים מקום תצפית מיטבי ומקום לינה נוח, אז למה שלא ימצאו בתוכם גם מחסה מפגעי מזג-האוויר? ושלישית, קחו דוגמה מהציד שלכם! יונים אינן מרבות להירטב בגשם; כשאינן עסוקות בשיחור מזון, הן מעדיפות לנצל את הגומחות שבמבנים מעשה ידי אדם למחסה, בין השאר מפני גשם.
בזים רטובים ביבנה
5 בדצמבר 2020: ב-04:50 לפנות בוקר החל לרדת ביבנה גשם חזק. הבז הנודד השכן שלי עמד על אדן החלון החביב עליו, ואמנם זז באי-נוחות אך לא סר ממקומו. החלון מספק לו שקע בעומק כ-10 ס"מ בלבד בקיר אנכי חלק, ואילו במרחק מטר אחד בלבד מהחלון יש מרפסת פתוחה, מרווחת ומרוהטת. השעה ומזג-אוויר הבטיחו שדיירי אותה דירה לא יטרידו שום ציפור שתחסה במרפסתם, ולמרות זאת הבז נותר עומד ומכווץ במקומו החשוף. זוהי התצפית השנייה שלי בבז הזה באותו מצב; בלילה שבין 26-25 בנובמבר ראיתי אותו לראשונה בגשם כשהוא ניצב באותה נקודה, בשעה שהקיר סביבו הולך ומתכהה מהמים שנספגו בו.
מראה הבז הרטוב מזכיר עד כמה מעט אני יודע על התנהגות ציפורים בגשם. קל לשים לב ליונים שעדיין נמצאות באוויר כשגשם חזק מתחיל לרדת, מן הסתם ממהרות בדרכן למחסה, אך כשהגשם ממשיך לרדת הצפר עסוק יותר בהסתתרות ממנו ופחות בצפייה בציפורים. בשנה שעברה היכרתי ביבנה בז נודד שנהג לעמוד מול חלוני, גלוי לעיניי בעודי יושב מול המחשב. לא פעם ראיתי אותו נותר חשוף בגשם וברוח, אך מכיוון שהוא עמד במרחק 900 מטרים ממני, מחוץ לטווח ההבחנה בתנועות קטנות או במים, לא התרשמתי במיוחד (וסגרתי את החלון…). הבז שחורף כאן השנה בחר בניין אחר והוא נוהג ללון עליו במרחק 204 מטרים ממני בלבד. בקרבה כזו הסולידריות השכנותית נהפכת למניע לפתיחת החלון דווקא בשיא הגשם. אז מסתבר שבז נודד רטוב הוא מראה עגום למדי, וגם מצב מעורר תהיות: האם הציפור הזו קשוחה עד כדי כך שלא אכפת לה מהגשם? נרתעת עד כדי כך מחללים סגורים במקצת? מקובעת עד כדי כך בהרגל או בנטייה מולדת? הסבר אחר? כך או כך, אני עצמי נרטב ורועד מקור רק מלראות את הבז הנודד בגשם (וזה לא מטפורה אלא תיאור מילולי).
ב. מידע נוסף ממקורות
סיכום התצפיות שלעיל סיפק תירוץ לעבור על חומר מדעי בנושא תגובת ציפורים לגשם. אז הנה סיכום קצר וחוץ-יבנאי בעליל.
תמותה בגשם
מעט חומר התפרסם על תגובת ציפורים לגשם. חלק מהחומר מבוסס על תצפיות שדה וחלקו על מחקרי מעבדה אלימים להחריד. למשל, מאמר מ-2004 מתאר ניסוי ב-8 בזים אמריקניים (מין הרבה יותר קטן מהבז הנודד) שנלכדו בטבע כדי שהחוקרים ימטירו עליהם גשם מלאכותי. המאמר כולל סיכום של עבודות קודמות בתחום, ונכתב בו שכבר ב-1939 תוארה תמותה המונית של ציפורים בעקבות גשם. אמנם במקור הישן ההוא ובמקורות מאוחרים יותר מדובר בדרך-כלל בציפורים קטנות ובמזג-אוויר קר יותר ממזג-האוויר השורר במישור החוף הישראלי. התופעה הזו מתגלה שוב ושוב בתצפיות שדה, וגם השנה התפרסם מאמר בנושא: לפי סקר שנעשה באוסטריה ב-350 קינונים של ירגזים מצויים, גשמים כבדים ומתמשכים הם הגורם העיקרי לתמותת פרחונים, עד כדי חיסול משפחות שלמות.
קר בגשם
המאמר שציינתי מ-2004 מזכיר מחקר מעבדה מוקדם יותר על מטבוליזם בעיטמים לבני-ראש שנחשפו לגשם מלאכותי. כצפוי, צריכת החמצן של העיטמים עלתה וטמפרטורת הגוף שלהם ירדה. בעברית פשוטה, קר להם בגשם (בהקשר הזה, זוהי המשמעות של "קצב מטבולי מהיר"). הנחת המחקר מ-2004 הייתה שתגובת הבזים האמריקניים לגשם המלאכותי תהיה קשה יותר מתגובת העיטמים (הענקיים) בגלל הבדלי הגודל בין המינים. התחזית הזו לא אומתה: חשיפת בזים אמריקניים לגשם מלאכותי גרמה לעלייה בקצב המטבולי שלהם במידה דומה לתגובת העיטמים.
כשהגשם המלאכותי התחזק ירדה טמפרטורת גופם של הבזים האמריקניים השבויים במידה ניכרת, ירידה בהיקף חצי מעלת צלזיוס עד מעלה אחת, ובשפתם המעוקרת של החוקרים, "הדבר עשוי להעיד על עקה תרמית מוגברת תחת גשם חזק." במאמר מוסבר מנגנון מוכר: ציפורים בטמפרטורה סביבתית נמוכה מגבירות את בידודן מהסביבה על-ידי סמירת נוצות (האוצרות ביניהן אוויר), אך חדירת מים לנוצות הורסת את הבידוד; לכן ציפורים בגשם מנסות דווקא לשטח את נוצותיהן במקום לסמר אותן, וכך לגרום למים לזרום מעל הנוצות (וכך אכן עשו העיטמים בניסוי שהוזכר לעיל). במילים אחרות, ציפורים בגשם נאלצות להימנע מאיבוד חום מהיר על-ידי ויתור על חלק ממנגנון הבידוד שלהן. אם כן, מוטב להן להסתתר מפני גשם ממושך.
תיאבון בגשם
המאמר מ-2004 מציין עוד עובדה המתיישבת עם ההיגיון הפשוט: המטבוליזם המוגבר בתגובה לגשם מחייב צריכת מזון מוגברת ולכן גם מאמצי ציד מוגברים. ברוח זו אזכיר כאן שכאשר עלה השחר אחרי הגשם אתמול, ראיתי את הבז הנודד הרטוב יוצא לגיחות ציד תכופות יותר מכפי שראיתי אי-פעם: שלוש התקפות (כושלות) על יונים תוך 48 דקות. מובן מאליו שתצפית יחידה כזו עשויה להיות מקרית, ובכל זאת…
מחקרים מיותרים
אסיים בהערה שמחקרי מעבדה אמנם מיטיבים להפריד משתנים מסוימים ממשתנים אחרים והם מהווים מקור למידע שאין להשיגו בדרך אחרת, אך בחשבון הכולל מחקרים כמו אלה שסקרתי מיותרים. תנאי המעבדה במקרים אלה שונים מאוד מתנאי הבר ולכן חשיבותם של הניסויים כמקור לידע אקולוגי נותרה שולית לעומת תצפיות שדה; ובסופו של דבר מחקרי המעבדה ההם גילו את אמריקה: ציפורים בגשם סובלות מקור. רשות חיות הבר האמריקנית חטאה לתפקידה כשאישרה את לכידת הדורסים שגורלם תואר כאן.
מקורות
Wilson, Glenn R., Sheldon J. Cooper, and James A. Gessaman. "The Effects of Temperature and Artificial Rain on the Metabolism of American Kestrels (Falco sparverius)." Comparative Biochemistry and Physiology, Part A 139, no. 3 (November 2004): 389-394.
Schöll, Eva Maria, and Sabine Marlene Hille. "Heavy and Persistent Rainfall Leads to Brood Reduction and Nest Failure in a Passerine Bird." Journal of Avian Biology 51, no. 7 (July 2020): e02418.
מעובד מתוך: חיות בר יבנה (דף פייסבוק), 5-6.12.2020.
