בתנאי קיום נורמליים איננו נוהגים לחשב משקל של מזון ביחס למשקל גוף. רק כאשר נדרש תכנון תזונתי אנו עשויים להעריך את משקל המזון שנחוץ ליצור החי כדי לקיים חיים בריאים ופעילים במשך פרק זמן נתון. החקלאות התעשייתית הביאה לעולם צורת חשיבה שונה לגמרי על משקל הגוף. המושג החקלאי "נצילות מזון" מצביע על היחס שבין משקל המזון שאוכל יצור למשקל הרקמות שמייצר גופו מתוך המזון הזה. כלומר, "נצילות מזון" אינה קשורה במזון כמשאב לקיום חיים בריאים ופעילים אלא במזון כחומר מסוג אחד שעובר המרה לחומר מסוג אחר. הגוף, לפי תפיסת-העולם הזו, איננו מוקד של חיים, בריאות ופעילות, אלא רק חומר מסוג מסוים. לכן נצילות המזון ניתנת לחישוב מדויק ביותר.

בתעשיית העופות לבשר נמדדים משקל המזון ומשקל הגוף בגרמים ליום, וחישובי נצילות המזון נערכים ברמת דיוק הולמת. גזעי העופות התעשייתיים נמכרים עם טבלאות של "יעדי ביצוע", כלומר פירוט של מספר הגרמים היומי שאמור כל אפרוח לאכול במשך השבועות הראשונים לחייו, לעומת המשקל בגרמים שאמור גופו לצבור מדי יום. על בסיס זה מחושבת נצילות המזון בכל יום בחייו של האפרוח. בגזעים מסחריים נדירים המשווקים כיום במיוחד בזכות קצב הגידול האטי שלהם, היחס הוא 1:3 בערך. כלומר, על כל 3 ק"ג מזון שאכל תרנגול, עלה משקל גופו בק"ג אחד (בעבר, היה הפער גדול עוד יותר). הברירה המלאכותית בעשורים האחרונים האיצה מאוד את קצב הגדילה של העופות ו"שיפרה" את נצילות המזון. לפי הטבלאות שמפיצות חברות שמשווקות את גזעי העופות התעשייתיים, נצילות המזון מתקרבת בשנים האחרונות ליחס 1:1.5 באפרוחים בני 35 יום. למשל, אפרוח מהגזע "רוס 708" של חברת אבייג'ן אמור לשקול בגיל 35 יום 2,035 גרם לאחר שהספיק לאכול בחייו 3,107 גרם בלבד. נצילות המזון שלו בגיל זה נאמדת אפוא ב-1.527 לכל ק"ג של משקל גופו.

גופו של העוף התעשייתי נתפס כחומר ולא כנושא של חיים. אך החומר איננו אחיד, וחלקיו השונים נמדדים זה בנפרד מזה לפי ערך השימוש שלהם. משקל הגוף החי ("משקל חי") נחשב אפוא כערך גולמי שכל משמעותו היא בחלוקה לאחוזים של מרכיביו. טבלאות מפורטות מחלקות את "המשקל החי" לחלקים לא שימושיים (האיברים הפנימיים שהוסרו מהגוף) לעומת חלקים שימושיים, ובפרט החזה, הרגליים ולעתים גם הכנפיים. טבלאות נוספות מציעות חישוב של אחוז הבשר מתוך "המשקל החי" באיברים שונים לאחר הסרת העצמות. בעזרת טבלאות אלה אפשר לשקול את היצור החי ולחסר מתוכו את החלקים המיותרים מבחינה מסחרית. כך, כאשר אפרוח זכר מגזע "רוס 708" אמור להגיע בין יומו ה-41 ליומו ה-42 למשקל 2800 גרם כיצור חי, גופו מכיל 74.17% משקל של חומר סחיר (ללא איברים פנימיים) ובכלל זה 23.87% חזה ו-16.30% רגליים.

בעולם זה של טבלאות וחישובי אחוזים מדויקים, אין מקום לחשוב על החיות כיצורים שעשויים לקיים חיים בריאים ופעילים. רפורמות לרווחת בעלי-חיים עשויות להציע האטה כלשהי בקצב הגידול או צמצום כלשהו במשקלו היחסי של החזה, אך אלה הם לא יותר משינויים מקומיים בעולם שבו העיקר הוא נצילות מזון גבוהה ופירוק המשקל החי למרכיבים רווחיים.

מקור

Ross 708 Prformance Objectives, Aviagen 2014.