בכל הנוגע ללולי ביצים מסחריים עם "מרעה חופשי", סינגר צודק רק בשתי טענות: שנהוג להרוג את האפרוחים הזכרים; ושלאחר תקופת הטלה אינטנסיבית – הורגים גם את התרנגולות. הוא מתעלם מן הצפיפות וההמוניות המעיקות בלולים אלה הן בשטח המחיה והן בתאי ההטלה, מניצול תרנגולות מגזעים שעברו עיוות תורשתי להטלה מוגברת על חשבון תכונות אחרות, ומן הסבל הכרוך בהטלה מוגברת – אם לציין בלשון קצרה ויבשה אחדות מבין הפגיעות בתרנגולות בלולים מסחריים עם "מרעה חופשי". אמנם, מאחר שמדובר בלולים מסחריים לכל דבר, חסרונותיהם אינם צריכים להפתיע אותנו. הדבר היחיד שמפתיע כאן הוא התעלמותו של סינגר משורה ארוכה של פגיעות כאלה.
ניסוח מחדש של השאלה
עם זאת, ניתן לעדן את הטיעון של סינגר ולבחון אותו ביחס ללולים לא-מסחריים. לדיון כזה אין כמעט יישום מעשי (הוא רלוונטי רק למי שמחזיק בעצמו כמה תרנגולות בחצר) אולם הוא מזקק את הטענה האתית שהעלה סינגר. נעביר אפוא את נושא הדיון למשקים ביתיים בסגנון מסורתי: מרעה חופשי באמת, להקה בת תריסר תרנגולות בלבד, צאצאיות של תרנגולות מהמשק ולא ממדגרות מסחריות, כולן מגזע חזק ועמיד, בוררות לעצמן מזון מגוון בשטח טבעי נרחב ומתקיימות עד למותן הטבעי. בתנאים כאלה, נראה שיש בסיס להנחה שהעופות "חיים בנוחות". אולם עדיין לוקחים מהן ביצים. סינגר מצדיק זאת בטענה: "ודומה שאין הם נפגעים מנטילת ביציהם." השאלה היא, אם כן:
האם בתנאי חיים טובים באמת, תרנגולות נפגעות מכך שביציהן נלקחות מהן?
שחרור בעלי-החיים מגובה במקורות רבים. אולם הפעם אין סינגר מביא שום מקור לתמוך בטענתו. ולא במקרה: מקור כזה אינו בנמצא. לא קיימים אלא מקורות עקיפים בנושא. נעבור אפוא לסקירת הממצאים ממקורות אלה. למרות חסרונות הגישה המדעית והעובדה שנתונים מדעיים הושגו לעתים קרובות תוך פגיעה בתרנגולות, הסקירה תיערך בעיקרה על בסיס ספרות מדעית ומתוך ספקנות מדעית; אם סקירה זו תשכנע את הספקנים ביותר שבינינו, ודאי שהיא תספק גם כל אדם פתוח יותר.
על הדוגרנות: דחפים ותסכול
דיכוי דחפים לפי מחקרי התנהגות
ככל הנראה, השאלה "האם תרנגולות נפגעות מלקיחת הביצים שהטילו?" לא נשאלה מעולם במסגרת מחקר מדעי. אולם נערכו מחקרים בנושאים קרובים למדי. במדע רווחת בעלי-החיים ובאתולוגיה היישומית (שהם תחומי מחקר כמעט חופפים) יש הסכמה נרחבת על כך, ששלילת מקום קינון מתאים היא אחד מן הגורמים המרכזיים לסבל של תרנגולות בלולים מתועשים:
"ישנן עדויות משמעותיות לכך, שתרנגולות מטילות סובלות כאשר נשלל מהן אתר קינון מתאים. הן יעבדו כדי להשיג גישה לקנים וייכנסו לקני מלכודת [תיבת קינון, שהתרנגולת למדה שאם תיכנס לתוכה, לא תוכל לצאת ממנה זמן-מה] גם כאשר התוצאה היא מניעת מזון ומים במשך 6 שעות. הדרישה שלהן לאתר קינון מתאים היא בלתי גמישה במשך השעות שלפני ההטלה. בנוסף לכך, תרנגולות ששוכנו ללא קנים מפגינות לעתים תכופות התנהגות מעורערת של קדם-הטלה ושל הטלה. הצעידה עלולה להיות מופרזת או להפוך לסטריאוטיפית [תנועות החוזרות על עצמן באריכות ללא מטרה] והיבטים של התנהגות קינון נורמלית כגון שמיטת זרדים, סיבוב ביצים, ישיבה עליהן וגלגולן, נותרים ללא ביטוי או ששכיחותם/משכם פוחתים."
Sherwin and Nicol 1992, pp. 41-2.
המחקרים של שרווין וניקול, כמו גם של חוקרי התנהגות רבים אחרים, נערכו על רקע הדרישה הציבורית להפסיק להחזיק תרנגולות בכלובי רשת חשופים. בהתאם לכך, הם מתמקדים בחיפוש אחר תיבת הקינון המועדפת על התרנגולות, חומר הקינון המועדף וכדומה. לכן, המחקרים מתוכננים כך, שגם כאשר הם חושפים תסכול הקשור בניסיונות קינון, הם אינם מגלים הרבה על הרגשתן של התרנגולות בעקבות לקיחת הביצים: אולי התרנגולות סובלות רק מהיעדר מקום קינון מוסתר, או מקרבתן המופרזת של שכנות, מהיעדר חומרי קינון מתאימים, וכדומה? אולם אפילו שרווין וניקול מזכירים, שחלק מהדחפים שלא באו על סיפוקם, קשורים ישירות במגע עם הביצים ובטיפול בהן: דגירה, סיבוב וגלגול. אחד העקרונות הבסיסיים במדע רווחת בעלי-החיים הוא, שדחף שלא בא על סיפוקו – גורם תסכול. במילים אחרות: אף על-פי שהמחקר ההתנהגותי אינו עוסק בשאלה שהצבנו לפנינו, הוא מספק רקע מסוים להנחה, שלקיחת הביצים גורמת לתרנגולת סבל.
דוגרנות לפי מחקרים חקלאיים
חוקרים חקלאיים הקדישו מחקרים רבים לתופעת הדוגרנות (broodiness). הדוגרנות היא הנטייה של תרנגולת לדגור בקן ולטפל באפרוחים. כתכונה טבעית, הדוגרנות מופיעה כשהתרנגולת הטילה בקן את מכסת הביצים שהיא מסוגלת לטפל בהן (20-5 ביצים). הדוגרנות כרוכה בשינוי פיסיולוגי, המביא להפסקת ההטלה, ומכאן נובע עניינם של החוקרים החקלאיים בנושא: תכונה טבעית זו היא מקור לנזק כלכלי לתעשיית הביצים – תעשייה המבוססת על הטלת ביצים בלתי פוסקת ובלתי טבעית לחלוטין. שלא כמו הדחפים שלפני ההטלה, נראה שהדוגרנות ממוקדת בעצם הדגירה על הביצים ולא בתופעות סביבתיות אחרות. יש הסכמה בין החוקרים על כך, שדוגרנות היא דחף חזק מאוד. נוכחותן של ביצים היא גורם מרכזי בסיפוק הדוגרנות; לכן ניתן לשער, שלקיחת הביצים מתרנגולת דוגרנית גורמת לה תסכול חזק – בהתאמה לעוצמת הדחף.
תסכול זמני?
ואולי הדחף לדגור על ביצים ולטפל בהן הוא תגובה אד-הוק לנוכחות הביצים, ובהיעדרן – נעלם הדחף וכך נעלם במהירות גם התסכול? התשובה לכך אינה פשוטה. לקראת הקינון, מתפתח על גחון הנקבה אזור חשוף מנוצות, הנקרא "כתם דגירה". מגע כתם הדגירה עם ביצים מעורר הפרשת פרולקטין (prolactin): זהו הורמון, אשר מעורר בבעלי-חוליות שונים התנהגות ותגובות גופניות, הקשורות בהורות. הפרולקטין אחראי, למשל, להפרשת חלב בנשים מיניקות, ואילו בציפורים נמצאה התאמה גורפת בין רמות גבוהות של ההורמון לבין התנהגות דוגרנית. לכן המחקר החקלאי בדוגרנות מתמקד בפרולקטין. החוקרים החקלאיים מניחים, שמגע התרנגולת עם הביצה, מעורר, דרך הפרשת פרולקטין, את הדוגרנות. במקביל לכך, נמצא שהרחקת תרנגולת מהקן גורמת ירידה מהירה ברמת הפרולקטין. לכאורה זהו סימן לכך, שהדוגרנות נעלמת מהר בהיעדר ביצה; ואם הדוגרנות נעלמה, אולי דעך גם התסכול שנובע מלקיחת הביצה? אולם מחקר מאוניברסיטת מינסוטה, מתאר מה קרה לתרנגולות הודו שהורחקו מקניהן, נכלאו בכלובים והוחזרו לקנים:
"כאשר הקנים הפכו שוב זמינים עבור הנקבות הדוגרניות שנשללו מהן קנים למשך 48 שעות, הן חזרו לקנן תוך 5 דקות, ורמות הפרולקטין עלו."
El Hallawani, Burke and Dennison 1980, p. 118.
במילים אחרות: הדוגרנות אינה דחף פשוט, שניתן להפעלה ולדיכוי במהירות על-ידי מניעת גירוי מסוים. לפי המדידות ההורמונליות, התרנגולות בניסוי איבדו את המוטיבציה לדגור. אולם שתי יממות לאחר מכן, הן היו נכונות לחזור מיד לקנן, בדומה לתרנגולות דוגרניות. אם כן, הדחף לדגור לא נעלם כלל אלא קיבל ביטוי אחר, שהחוקרים התקשו לזהות. ואם הדחף שרד, אפשר לשער שהתסכול ממשיך, מספר ימים לאחר הרחקת הביצה מהתרנגולת.
תסכול מתמיד?
הניסוי שלעיל מתייחס לאירועים קצרי מועד. אולם מה בנוגע להרחקה יום-יומית של הביצים? אולי התרנגולות מתרגלות או מתייאשות, וכך הדוגרנות נעלמת והתסכול נעלם אף הוא? חוקרים חקלאיים מקליפורניה קובעים:
"אם הביצים מורחקות מדי יום, כמו בייצור ביצים מסחרי, כתם הדגירה מתפתח אפילו בתרנגולות שממשיכות להטיל; חלק מהנקבות יקננו [על משטח ריק] כאילו הן דוגרות על ביצים. במקרים אלה, גירוי כתם הדגירה נוצר ככל הנראה על-ידי מצע תיבת הקינון ולא על-ידי הביצים המתפתחות."
Book and Millam 1991, p. 83.
אם כן, אפילו כאשר הרחקת הביצים נערכת באופן יום-יומי, הדחף לדגור עשוי לשרוד וניתן לזהותו בהתנהגות התרנגולת. בהיעדר ביצים, הדחף מופנה כלפי עצמים בלתי מתאימים ולכן ודאי שאינו יכול לבוא על סיפוקו כראוי. התוצאה הצפויה היא תסכול.
מהו המחיר שמוכנה תרנגולת לשלם עבור ביצה?
חוויית טריפה
כיצד חוות תרנגולות את אובדן הביצים בלול? לכאורה, זוהי חוויה זרה מאוד לטבען, בתור עופות ממין שהתפתח במקורו ביערות, עם נטייה לקנן במקומות מסתור ובבדידות. החוויה הטבעית הדומה ביותר לאובדן ביצים בלול היא טריפת הביצים, ובמידת-מה גם השתלטות על הקן על-ידי תרנגולת אחרת. לדברי חוקרות מהאוניברסיטה למדעי החקלאות בסקארה, שבדיה:
"מלבד תחרות על אתרי קינון טובים, תוקפנות בין תרנגולות עשויה לנבוע גם מהגנה על הקן או על הביצים מפני טורפים או מפני תרנגולות אחרות, שעלולות לנסות לבצע טפיליות על-ידי הטלת הביצים שלהן באותו הקן. הגנת הקן מפני טורפים, שניכרת בעופות יער [המין שממנו בוית תרנגול הבית] ובתרנגולות פראליות [תרנגולות מגזע מבוית שחיות חופשיות לגמרי] היא צורה של מאמץ הורי, הטעון פוטנציאל למחיר גבוה עקב סיכון משוער בתמותה. תרנגולות פראליות גם נוטשות את הקן כשכל הביצים מורחקות, התנהגות שעשויה להיות תגובה לטורף. […] במערכות ייצור ביצים מסחריות, ההרחקה המתמשכת של הביצים עשויה להיתפס בתור טריפת ביצים […]."
Lundberg and Keeling 1999, pp. 58-9.
טריפה חוזרת והחלפת מקום הטלה
תרנגולות בית יכולות להפגין תגובה טבעית ללקיחת הביצים רק בהינתן תנאים דומים למדי לתנאים בטבע, דהיינו במשק לא מסחרי. מחקרים חקלאיים ומחקרי התנהגות כמעט שלא עוסקים בתנאים כאלה, אך מגדלי עופות חובבים מספקים מידע רב בנושא. למשל, באתר הדרכה לחיים כפריים, כותבת חקלאית חובבת, שתרנגולות בית בררניות בבחירת מקום הקינון שלהן לא פחות ממינים שונים של ציפורי בר, ו"אף על-פי שיש סיבות רבות לכך שתרנגולות מפסיקות לקנן, האשם נעוץ לעתים קרובות בחוסר שביעות רצון בעניין הסביבה שלהן":
"אם התרנגולת אינה חושבת שיש לה מקום בטוח, נוח ופרטי להביא בו לבקיעת האפרוחים שלה, היא פשוט לא תטיל, או שההטלה שלה תהיה מפוזרת ובמקומות שונים. […]
"תרנגולות הן גם ערמומיות. התרנגולות שלי מודעות היטב לכך שאני מצפה מהן להטיל ביצים לשימוש שלי, וגם שאני אצא לחפש את הביצים שלהן במקומות מסתור סבירים אם הן לא יטילו בקופסאות שאני מספקת. כמה מהתרנגולות שלי התפרסמו בכך שהן מטילות ביצה כל יומיים בתיבת-ההטלה, כרגיל, עד שאני אגלה שאותה תרנגולת אספה ביצים מתחת לערימת סבך בתוך היער! התרנגולות האלה זממו תוכנית מחושבת היטב: הן דוגרניות, והן לא רוצות שאני אבוא לחפש את הביצים המוסתרות שלהן, ולכן הן סיפקו את רצוני על-ידי הטלה לחילופין של ביצה אחת עבורי וביצה אחת לקן שלהן."
Drummond, 2006.
חוקרי התנהגות יפגינו ספקנות כלפי הפרשנות של דראמונד לתצפיותיה. הם עשויים להניח, שבתרנגולת התפתחה, במהלך האבולוציה של המין, תגובה אינסטינקטיבית לטריפת ביצים: הטלה מפוזרת במקומות שונים, בדיקת מצב הביצים בכל מקום ולבסוף התמקמות לדגירה במקום שבו הן שרדו. אולי התרנגולת שבה למרות זאת להטיל גם בתיבת הקינון השדודה מתוך התקשרות למקום קינון מוכר. אולם יהיו המניעים לפיזור הביצים אשר יהיו, הנקודה החשובה היא, שלקיחת הביצים משפיעה על התנהגותה של התרנגולת, במידה שהיא חופשייה דיה כדי לבטא את תגובותיה. נראה שלקיחת הביצים מעוררת תחושת איום ומוטיבציה לפעול, והחלפת מקום ההטלה, ואפילו ריבוי מקומות ההטלה, נותנים פורקן מסוים לתחושות אלה. לכן, בהיעדר יכולת למצוא מקום הטלה מוסתר מפני הטורף-האדם, נראה שהתרנגולת מרגישה איום ותסכול מתמשכים. רמז לכך ניתן למצוא בלולים מסחריים נטולי כלובים: תרנגולות רבות מטילות על הרצפה ולא בתיבות ההטלה (אמנם, יש לכך סיבות נוספות מלבד לקיחת הביצים). כמובן, תרנגולות הכלואות בכלובים אינן יכולות כלל להתגונן בפני הטורף על-ידי החלפת מקום הטלה, וסביר אפוא להניח, שהדבר מוסיף על סבלן בכלוב.
טריפה ממוסדת והתגוננות
בטקסט שפרסם המכון הלאומי למחקר חקלאי של צרפת (INRA), מסוכמת תגובת ההתגוננות של תרנגולות מאיום על הביצים בעת הדגירה:
"כאשר מישהו מתקרב אל חלק מהן [מהתרנגולות], הנקבה מגינה על הקן שלה באגרסיביות, אוספת את ביציה, מפיקה קולות טיפוסיים וסומרת את נוצותיה."
Guemene, Kansaku and Zadworny 2001, sec. 2.1.
המדובר בתגובה כללית לאיום; אולם כשמדובר בלקיחת ביצים בלול נטול כלובים, צריך לזכור שמדובר בתנאים מיוחדים: תאי ההטלה בנויים במטרה לאפשר סילוק קל של הביצים, והיצור שלוקח את הביצים גדול וחזק מעל ומעבר לטורף שתרנגולות מסוגלות להתמודד איתו. למרות זאת, ניסיונות התגוננות מפני אדם נפוצים מאוד בתיאורי לולים נטולי כלובים. למשל, הסופר האמריקאי ביל ראנסום, החל לעבוד בחקלאות בגיל 11, ובאחד מסיפוריו הקצרים הוא מתאר בפירוט את העבודה בלול נטול כלובים. כל "אסם" מכיל כ-15,000 תרנגולות:
"באסם הזה, אנחנו מתכופפים אל השורות הארוכות של התיבות ואוספים ביצים ממש מתחת לתרנגולות. אנחנו פושטים יד מתחת לתרנגולות חיות וזועמות וגונבים את הביצים החמות והלחות שלהן ממש מבין רגליהן, והן מנקרות אותנו. הן מנקרות אותנו חזק, הן מנקרות יותר מפעם אחת, ולפעמים הן מנקרות מספיק חזק כדי לגרום לי לשמוט ביצה, שזה רע כי הן ממהרות לאכול אותה ואנחנו לא רוצים שהן ילמדו לאכול ביצים. לאחר כמה מאות נקירות, הידיים שלי אדומות; לאחר כמה אלפים, הן נפצעות בנקודות. […]
"לבסוף, אני כל-כך מבוהל מהמקורים האלה עד שאני שואל, 'אנחנו לא יכולים להשתמש בכפפות?'
"כאילו בתור תשובה, מר אולסן [הבוס] נוהם, 'לעזאזל!' ומשליך תרנגולת מתוך תיבת הקינון. היא נחבטת בעמוד שהוא לא ראה ומחליקה, מתפתלת, אל הרצפה. […]
"מר אולסן מציע להן את היד השמאלית שלו לניקור בזמן שהוא סוחב את הביצה החמה והנוצצת ביד הימנית. זה עובד לא רע – הן פוגעות בשרוול שלי כשאני דג את הביצה."
Ransom 2005.
מדוע התרנגולות מסתכנות כך בהגנה על הביצים? אם הן מכירות את הלולן בתור ספק המזון שלהן, הן עשויות לפתח יחס דו-ערכי כלפיו; ואכן, יש לולנים חובבים, המדווחים שלקיחת הביצים בעדינות רבה מתרנגולת מוכרת, מרככת את תגובת ההתגוננות. אולם במקרה של ראנסום, בלול מסחרי גדול, התרנגולות אינן מכירות אותו, והוא עובד במהירות ובאלימות. הבוס שלו אפילו מתלונן, שבכל פעם שנכנס עובד חדש ללול, תריסר תרנגולות נהרגות כשהן מנסות לברוח ממנו בהיסטריה וחונקות זו את זו בפינה. הניסיון להילחם ביצור כה מפחיד, מעיד אפוא על עוצמת המוטיבציה של התרנגולות להחזיק בביצה שהטילו.
לעבור גיהינום בשביל לדגור
אין דבר המעיד על עוצמת התשוקה של התרנגולת לדגור יותר מן הייסורים שהיא מוכנה לעבור כשמנסים למנוע ממנה לעשות זאת. הניסיון "לשבור דוגרניות", כלומר לעקור מהן את הדחף לדגור, היה נפוץ בלולים מסחריים לפני השימוש בכלובים, והוא עדיין קיים במידת-מה בלהקות רבייה ובלולי ביצים ללא כלובים. חגי כהן סקר את שיטות ה"גמילה" מדוגרנות שהיו נהוגות בישראל בין 1949 לראשית שנות ה-500, לפי כתב-העת הישראלי ללולנים, משק העופות. השיטה הרווחת הייתה כליאת התרנגולות הדוגרניות בכלובים או בתאים זעירים, המוארים באור חזק מאוד, ללא מים ומזון, למשך יממה עד שישה ימים. אמצעי שנחשב חמור עוד יותר היה הכנסת הנקבה הדוגרנית בין זכרים, כדי שהם יטרידו אותה בניסיונות הזדווגות בלתי פוסקים וימנעו ממנה לשבת במקום אחד. כהן מצא במאמרים עד סוף שנות ה-60 ביטויי כעס על כך שחלק מהתרנגולות מסרבות להישבר, ולשיטות הישנות נוספו חשיפה לרעש עז ושוקים חשמליים. לפי פיטר שארפ ממכון רוזלין (סקוטלנד) עדיין נוהגים לשבור תרנגולות דוגרניות במשקים מסחריים על-ידי כליאה במשך 6-3 ימים בכלובים שבהם נושבת רוח קרה מלמטה. בארי קופלר, לולן אוסטרלי מנוסה, מציין שרוב שיטות השבירה הישנות נהוגות עדיין בגידול עופות במשקים קטנים, והוא מתפעל משיטה נוספת: לתת לתרנגולת לדגור על קוביות קרח. חוקר חקלאי בשם ק. טר הירסט, במאמר בכתב-עת של האו"ם, מספר על שיטות לשבירת דוגרניות בבנגלדש: טבילת התרנגולת במים קרים, תליית משקולת כבדה על צווארה, קשירתה לעמוד בשמש או נעיצת נוצה דרך המקור שלה. כל שיטות העינוי הללו נועדו לדכא את הדחף הטבעי לדגור, שחלק ממנו מתעורר בתגובה למקום מוצל ושקט ולמגע הגחון עם הביצים המתחממות. עמידתן של חלק מהדוגרניות בניסיונות שבירה קיצוניים, מעידה על כך שהמוטיבציה לדגור היא עצומה, והיא נובעת מצורך עמוק יותר מתגובה אוטומטית לגירויים סביבתיים פשוטים.
האם אפשר לעקור את הרצון לדגור?
מניעת סבל?
בתעשיית הביצים שלפני אמצע המאה העשרים, וכן בלהקות רבייה של תעשיית הבשר ובמשקים קטנים עד היום, נהוגות שיטות אלימות, שמטרתן לשבור את המוטיבציה של התרנגולות לדגור (הדוגרנות). במקרים אלה, המוטיבציה של התרנגולת גלויה לעין, וגם התסכול בעקבות מניעת הדגירה, בנוסף על הסבל שגורמים טיפולי השבירה – גלויים לעין. אולם קיימות טכניקות, שמטרתן למנוע את הדוגרנות מראש. לכאורה, הן מונעות את הסבל שגורמת לקיחת הביצים, כי המוטיבציה לדגור לא התעוררה מעולם.
כלובים כמניפולציה סביבתית
קיימות מניפולציות סביבתיות המונעות דוגרנות. כליאת כל התרנגולות בכלובי סוללה היא המניפולציה הגורפת והמצליחה ביותר. אמנם, בכלובים קשה לגלות אם נותר בתרנגולות דחף לדגור, כי בהיעדר אפשרות מעשית לבטא דחף כזה (בגלל הצפיפות העצומה בכלוב וגלגול הביצה החוצה ממנו) קשה ביותר לזהות את עצם קיומו של הדחף. אולם התעוררות הדוגרנות כרוכה בהפסקת ההטלה, ואילו התמדת התרנגולות בהטלה מהווה עדות עקיפה להצלחת הכלובים במניעת הדוגרנות (בנוסף לגורם התורשתי, ראו להלן). במובן זה, כלובי סוללה מהווים מערכת טוטאלית של "כלובי גמילה", הפועלת נגד כל אוכלוסיית התרנגולות בלול, כל הזמן: אוויר קר על הגחון, צפיפות שאינה מאפשרת לרבוץ לאורך זמן ואובדן מיידי של הביצה. התוצאה המשוערת היא מניעת הדוגרנות. נראה אפוא שדווקא בכלובי סוללה, התרנגולות פחות סובלות מלקיחת הביצים בהשוואה לתרנגולות בלולים נטולי כלובים – משום שהכלובים גורמים מצוקות אחרות, קשות יותר, שמונעות את התפתחות הדוגרנות.
מניפולציות סביבתיות בלולים פתוחים
בלולים נטולי כלובים נהוגות מניפולציות סביבתיות מתונות למניעת דוגרנות. צוות חוקרי המכון הלאומי למחקר חקלאי של צרפת (INRA) מפרט מגוון של שיטות כאלה. הדברים מתייחסים לתרנגולות הודו, אך רובם תקפים גם לגבי תרנגולות בית:
"כדי לעודד פעילות גופנית בחיות [ולמנוע רביצה], יש לשלוט בסביבה על-ידי הימנעות מטמפרטורות גבוהות מדי, למשל באמצעות אוורור מתאים ועל-ידי הפחתת הצפיפות עד 2 נקבות למטר רבוע בקירוב. חשוב גם לדאוג לתפוצה נכונה של הציוד (שקתות, אבוסים ותיבות הטלה) ברחבי המבנה. במקביל לכך, יש לספק לאחר שבוע הייצור השלישי תאורה מספקת ואחידה בכל הלול, ובכלל זה בקנים, כדי למנוע גומחות חשוכות."
מדברים אלה עולה, שמניפולציות סביבתיות מסוימות נגד דוגרנות בלולים נטולי כלובים, מבטיחות דווקא תנאי מחיה סבירים: הגבלת הצפיפות והבטחת אוורור. עם זאת, הארת הלול, ובעיקר הארת תיבות ההטלה (יש הממליצים אף לסגור אותן בלילה) עלולה לעורר תסכול כי תרנגולות מעדיפות להטיל במקומות חשוכים. ממשיכים חוקרי INRA:
"שהות בקן ונוכחות חומרי קינון הם בין הגורמים הסביבתיים הידועים כמעודדים דגירה, ויש להימנע מהם. לכן איסוף הביצים מהמגשים שבתוך הקן ועל הקרקע צריך להיות תכוף (בין 10 ל-20 פעם ביום) ויש לפנות את הנקבות מהקנים בכל איסוף מהמגשים. […] אפשר להשתמש בקנים המצוידים במנגנון לפליטת הביצה ובמסילות איסוף; כ-50% מהלולים [ללהקות רבייה של תרנגולי הודו] בצרפת מצוידים כיום במנגנון כזה. מספר הקנים גם צריך להספיק כדי לאפשר שלפחות 20% מהנקבות יוכלו לגשת לשם בו-זמנית (קן לכל 5-4 נקבות) וכך להגביל את הצורך להטיל על הקרקע. אף על-פי שצעדים אלה עשויים להבטיח, במקרים מסוימים, מניעת ביטויים של דוגרנות, בדרך-כלל יישאר צורך להשלימם בעריכת טיפולי ריפוי [כלומר: שבירת הדוגרניות]."
Guemene, Kansaku and Zadworny 2001, sec. 3.1.
לקיחת הביצים בתדירות גבוהה עלולה לעורר תסכול, בנוסף לחרדה מפני טריפה מתמשכת. אולם לא ברור עד כמה סובלות התרנגולות מתסכול בגלל הרצפה האלכסונית בתיבת ההטלה, הגורמת לביצה להתגלגל למגש מחוץ לקן (בדומה לשיטה הנהוגה בכלובי סוללה). אין ספק, שהדבר מפחית את הדוגרנות; אולם במידה שהתרנגולת דוגרנית, האם הביצה המתרחקת ממנה, מעוררת בה תחושת אובדן? האם התרנגולת נאבקת להחזיק בה? הספרות מתעלמת משאלות אלה. עם זאת, לתרנגולות בלולים ללא כלובים יש נטייה לאכול ביצים שנשברו, והדבר מרמז כי לאחר האובדן הביצה, נעלם הערך הרגשי שלה. מעבר לשאלות קשות אלה, יש לשים לב, שבלולי רבייה של תרנגולי הודו ושל תרנגולי בית מהגזעים המנוצלים בתעשיית הבשר, עוסקים עובדי הלול בקביעות באיתור נקבות דוגרניות במטרה לעקור מהן את הדחף הטבעי, בשיטות אלימות. בהיעדר מניפולציות יעילות, מציינים חוקרי INRA, עשוי שיעור הדוגרניות בלול תרנגולי ההודו להגיע עד 70%.
ברירה מלאכותית נגד דוגרנות
מה שנכון לגבי תרנגולי הודו ותרנגולי בית בתעשיית הבשר, אינו נכון בהכרח בנוגע לתעשיית הביצים. בכל טקסט בסיסי על התנהגות של תרנגולות בתעשיית הביצים מופיעה הטענה, שהתרנגולות בתעשיית הביצים, בעיקר מגזע לגהורן, איבדו את הדוגרנות במהלך הברירה המלאכותית. כלומר, התרנגולת מטילה ועוזבת את הביצה ללא עניין בה, אפילו בתנאי קינון נוחים. רמה נמוכה של דוגרנות מוכרת בתרנגולות לגהורן עשרות שנים לפני שהחלו לכלוא אותן בכלובים, לקראת אמצע המאה העשרים; והנטייה להטלה מוגברת – עיוות הכרוך בהחלשת הדוגרנות – הועצמה מאוד באמצעות ברירה מלאכותית בעשורים האחרונים. לכן תרנגולות לגהורן סובלות מלקיחת הביצים פחות מתרנגולות אחרות, אם בכלל.
דוגרנות למרות הברירה המלאכותית
מצד אחר, בגלל הקושי לזהות דוגרנות בתרנגולת הכלואה בכלוב סוללה, אין לסמוך על טענות נחרצות בעניין היעלמות הדוגרנות בתרנגולות לגהורן. למעשה, כשעלתה באירופה דרישת הצרכנים לביצים מתרנגולות שאינן כלואות בכלובים, שבו הלולנים להיות מוטרדים מבעיית הדוגרנות בתרנגולות לגהורן. בדו"ח לממשלת אוסטרליה על "מערכות לייצור הטלת ביצים אלטרנטיביות באירופה", מדווח חוקר חקלאי, ג'ון ברנט, על מקרים של "ייצור ירוד" בלולים נטולי כלובים, כתוצאה מתקופות דוגרנות: "משקים מסוימים דיווחו על 10 תרנגולות דוגרניות לשבוע בתקופה של 5 שבועות, במיוחד בחורף." ברנט לא מציין כמה תרנגולות יש בלולים אלה, אולם מדובר בתופעה בעלת משמעות כלכלית. "ההתאחדות הבריטית של יצרני ביצים במרעה חופשי" מפרסמת מאמר בשם "סתם מטרד דוגרני", ובו ראיון עם פרופ' פיטר שארפ ממכון המחקר רוזלין. אומר שארפ על הדוגרנות:
"זו צפויה להיות בעיה משמעותית יותר ככל שמערכות שבהן יכולה התרנגולת לבטא התנהגות דגירה הופכות להיות נפוצות יותר."
שארפ מסביר, שהמגע עם רצפת תיבות ההטלה עשוי לעורר דוגרנות. הוא צופה כי ברירה מלאכותית תביא להפחתת הדוגרנות, אולם כיום דוגרנות היא עובדה קיימת בלולים נטולי כלובים בתעשיית הביצים. מדובר במיעוט מכלל התרנגולות, אולם בכל לול יש דוגרניות, ואלה ודאי סובלות תסכול כתוצאה מלקיחת הביצים מהן. יש להעיר, שבתעשיית תרנגולי ההודו מבקשים ללכת בעקבות תעשיית הביצים, ולמנוע דוגרנות באמצעות ברירה מלאכותית או הנדסה גנטית – עדיין ללא תוצאות משמעותיות.
לוחמה כימית בדוגרנות
קיים מחקר פעיל בניסיון לשלוט בדוגרנות באמצעים אימונולוגיים. הדוגרנות קשורה בתהליכים פיסיולוגיים, ובעיקר בהפרשת ההורמון פרולקטין, והחוקרים מנסים למנוע את הפרשת ההורמון או לנטרל את פעילותו. שיטות אלה מכונות "חיסון" מפני דוגרנות. חיסונים כאלה הצליחו בניסויים רבים שנערכו בתרנגולי הודו ובתרנגולי בית מגזעים המנוצלים בתעשיית הבשר, אולם לפי נתונים משנת 2001, הם עדיין לא בשימוש מסחרי. מסכם שארפ על הצלחת שיטות החיסון:
"כדי להיות אפקטיביות, שתי השיטות דורשות זריקות דחף סדירות בהפרשים של 5-3 שבועות כדי לשמור על ריכוז נוגדנים מספק לריסון הדוגרנות. בתרנגולות הודו [העוברות הזרעה מלאכותית באופן שגרתי] שגרת חיסונים כזו ניתנת לביצוע במשולב עם הזרעה מלאכותית […] שיטות אלה עשויות להיות בלתי מושכות עבור תרנגולות בית, שבהן לא מבצעים הזרעה מלאכותית."
Sharp 1997, p. 29.
במילים אחרות, החיסון עשוי למנוע את התסכול הנובע מלקיחת הביצים – במחיר של ספיגת זריקות. עם זאת, בראיון עבור "ההתאחדות הבריטית של יצרני ביצים במרעה חופשי", צופה שארפ שייערכו ניסיונות לפתח מוצר נגד דוגרנות לנטילה דרך הפה (למשל, עם השתייה). לדבריו, פיתוח כזה תלוי בשאלה, "עד כמה גדולה הבעיה שגורמת הדוגרנות לתעשיית הביצים".
מחשבות על לקיחת ביצים
מקורות עבור "מהי בדיוק השאלה?"
פיטר סינגר, שחרור בעלי-החיים, תרגום: שמואל דורנר, (ישראל: אור-עם, 1998. לפי מהדורה מעודכנת, 1990).
מקורות עבור "על הדוגרנות: דחפים ותסכול"
"Hermann Klein-Hessling, “Scientific Management of Turkey Breeder Hens”, Poultry Digest Online 3(5), pp. 1-18 – 2003 Midwest Poultry Federation Convention, Proceedings, pp. 128-147.
Anna Lundberg and Linda J. Keeling, “The Impact of Social Factors on Nesting in Laying Hens (Gallus gallus domesticus)”, Applied Animal Behaviour Science 64(1), April 1999, pp. 57-69.
Carsten Schradin and Gustl Anzenberger , ”Prolactin, the Hormone of Paternity”, News in Physiological Sciences 14(6), December 1999, pp. 223-231.
Peter J. Sharp, “Immunological Control of Broodiness”, World's Poultry Science 53, March 1997, pp. 23-31.
C. M. Sherwin and C. J. Nicol, “A Descriptive Account of the Pre-Laying Behaviour of Hens Housed Individually in Modified Cages with Nests”, Applied Animal Behaviour Science 38(1), October 1993, pp. 49-60.
C. M. Sherwin and C. J. Nicol, “Behaviour and Production of Laying Hens in Three Prototypes of Cages Incorporating Nests”, Applied Animal Behaviour Science 35(1), October 1992, pp. 41-54.
Cynthia M. Book and James R. Millam, Influence of Nest-Box Substrate (Pine Shavings vs. Artificial Turf) on Nesting Behavior and Prolactin Levels in Turkey Hens (Meleagris gallopavo), Applied Animal Behaviour Science 33(1), March 1992, pp. 83-91.
M. E. El Halawani, W. H. Burke, and P. T. Dennison, "Effect of Nest-Deprivation on Serum Prolactin Level in Nesting Female Turkeys", Biology of Reproduction 23, 1980, pp. 118-123.
מקורות עבור "מהו המחיר שמוכנה תרנגולת לשלם עבור ביצה?"
"Barry Koffler, “Broodiness and Broody Hens”, FeatherSite – The Poultry Page, updated 31.10.2005.
Bill Ransom, “Scraps”, Carve Magazine 6 (5), 1.9.2005.
חגי כהן, דימויי המשק והידע אודותיו בשני סגנונות מחשבה: הכחדת אתוס שיתוף הפעולה ההדדי כמהפכה מדעית, עבודה סמינריונית, אוניברסיטת תל-אביב, מאי 2005/
.Jesse J. Lyons, “Small Flock Series: Incubation of Poultry”, Department of Animal Sciences, University of Missouri, Revised February 2003.
K. ter Horst, “Improvement of Domestic Poultry Keeping in Bangladesh”, INFPD Newsletter 12 (2), (International Network for Family Poultry Development – FAO) July – December 2002, pp. 6-16.
"|How Can They Have a Chance?”, The Coop (The Classroom, Incubation/Raising Chicks), 14.5.2002.
D. Guemene, N. Kansaku and D. Zadworny, “The Expression of the Behavior of Incubation at Turkey and its Control in Breeding”, INRA Productions Animales 14, 2001, pp. 147-160.
Anna Lundberg and Linda J. Keeling, “The Impact of Social Factors on Nesting in Laying Hens (Gallus gallus domesticus)”, Applied Animal Behaviour Science 64(1), April 1999, pp. 57-69.
Peter J. Sharp, “Immunological Control of Broodiness”, World's Poultry Science 53, March 1997, pp. 23-31.
Carol Vaage, “Chickens”, Carol Vaage's Web Site (Alberta), accessed 21.4.2006.
Johnny Mountain, “Raising Chickens: Special Accommodations for Egg Layers”, The Farm (Summertown Tennessee), accessed 21.4.2006.
Patricia Nikolina Clark (author) and Amy Wummer (illustrator), “Eggacheggaba”, Highlights School Program (Ohio), accessed 21.4.2006.
Don Schmitz & Grandkidsandme, “The Chicken Man”, The Grandkidsandme Foundation (Minnesota), accessed 21.4.2006.
Faith Drummond, “Hens are Birds Too”, Homestead.org (USA), accessed 21.4.2006..
"Chickens and Eggs”, In the Valley Community Farm (Afton, MN), accessed 21.4.2006.
מקורות עבור "האם אפשר לעקור את הרצון לדגור?"
"W.R. (BillCox, "The Problem of Floor Eggs", Canadian Poultry Consultants Ltd., August 2005.
Judith K. Blackshaw, Notes on Some Topics in Applied Animal Behaviour, third edition, June 1986, updated in 2003 by Paul McGreevy, Chapter 3f.
Hermann Klein-Hessling, “Scientific Management of Turkey Breeder Hens”, Poultry Digest Online 3(5), pp. 1-18 – 2003 Midwest Poultry Federation Convention, Proceedings, pp. 128-147.
D. Guטmטne, N. Kansaku and D. Zadworny, “The Expression of the Behavior of Incubation at Turkey and its Control in Breeding”, INRA Productions Animales 14, 2001, pp. 147-160.
M. E. El Halawani, S. E. Whiting, J. L. Silsby, G. R. Pitts, and Y. Chaiseha, “Active Immunization with Vasoactive Intestinal Peptide in Turkey Hens”, Poultry Science 79, 2000, pp. 349–354.
John L. Barnett, “A Travel Report Presented to the RIRDC: Evaluation of Alternative Egg Laying Production Systems in Europe”, Rural Industries Research and Development Corporation, December 1999.
Carol M. Vleck, “Hormonal Control of Incubation/Brooding Behavior: Lessons from Wild Birds”, Proceedings of the WPSA 10th European Poultry Conference, Israel, 1998, pp. 163-169.
Ian J. H. Duncan, “Behavior and Behavioral Needs”, Poultry Science 77, 1998, pp. 1766–1772.
Zhou Jiang Feng, Characterization of Prolactin Receptor in Meleagris gallopavo, a doctoral thesis, McGill University, Montreal, October 1997, pp. 10-16, 140-142.
Peter J. Sharp, “Immunological Control of Broodiness”, World's Poultry Science 53, March 1997, pp. 23-31.
Barry Koffler, “Broodiness and Broody Hens”, FeatherSite – The Poultry Page, updated 31.10.2005.
"Just a Broody Nuisance”, British Free Range Egg Producers Association, accessed 28.4.2006.
Robert Plamondon, Poultry FAQ: Frequently Asked Questions About Poultry (With Emphasis on Free-Range Chickens), Miscellaneous Issues, plamondon.com (Oregon), accessed 28.4.2006.
מקורות עבור "מחשבות על לקיחת ביצים"
"Zoehfeld, KathleenWeidner, "Hatch", FindArticles, Sep 2004.
Barry Koffler, “Broodiness and Broody Hens”, FeatherSite – The Poultry Page, updated 31.10.2005.
"How Can They Have a Chance?”, The Coop (The Classroom, Incubation/Raising Chicks), 14.5.2002.
Laboratory Birds: Refinements in Husbandry and Procedures, Fifth report of the BVAAWF/FRAME/RSPCA/UFAW Joint Working Group on Refinement, Laboratory Animals 35(4), Supplement 1, 3.10.2001.
Patti Pitcher, "My Fine Feathered Friends", Friendly Haven (Washington), accessed 5.5.2006.
פיטר סינגר, שחרור בעלי-החיים, תרגום: שמואל דורנר, (ישראל: אור-עם, 1998. לפי מהדורה מעודכנת, 1990).
פורסם לראשונה ב"זכויות בעלי-חיים השבוע", גיליונות 253-250, 14.4-5.5.2006. שועתק מאתר אנונימוס, 10.2.2007.