המאבק נגד פיטום עופות מים בישראל הוא אחד מהפרקים המעניינים ביותר בתולדות ההגנה על חיות בעולם. בסופו של המאבק, נסגרה התעשייה כולה – לא כתוצאה משיקולים כלכליים וגם לא בזכות שלילה ערכית של יסודות התעשייה, אלא בעקבות מחלוקת על פרטים טכניים מכריעים.

אחד ממוקדי המאבק היה "תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (הלעטת אווזים), התשס"א-2001." מסמך זה היווה בפועל לגיטימציה של פיטום האווזים בישראל ועיגונו בחוק. הוא נוסח במיומנות על-ידי משרד החקלאות מתוך הכרה בשני מאפיינים חשובים של התקופה: ראשית כל, החובה להגן על חיות מהתעללות קבועה בחוק ומעוררת עניין ציבורי; ושנית, הנושא לא מטריד איש עד כדי כך שיחקור לעומק פעילות חקלאית, ולפיכך אין קושי לרצות את המתעניינים במס-שפתיים גרידא.

ההימור של משרד החקלאות הצליח. התקנות התקבלו בקלות בכנסת והפיטום נמשך בחסות החוק. אולם, עד מהרה התגלה גם הבסיס הרעוע באסטרטגיה זו. אילו היה משרד החקלאות יוזם רפורמה ממשית בשיטות הפיטום ולא מסתפק במשחקי ניסוח, ודאי היו עדיין מאות אלפי או מיליוני עופות מים מפוטמים מדי שנה בישראל. מול הגישה המזלזלת של משרד החקלאות, די היה בכך שקומץ צעירים חסרי ניסיון יטרח להקדיש זמן לבחינת התקנות והשיטות החקלאיות עצמן, ומכאן קצרה הדרך למהלך משפטי שהביא לפסילת התקנות בבג"ץ (11.8.2003).

מתוך ניתוח התקנות כפי שפורסם בסוף שנת 2001 ב'זכויות בעל-חיים השבוע' (למאמר המלא):

התקנות נפתחות בהצהרה: "מטרת תקנות אלה למנוע סבל לאווזים במהלך הלעטתם ופיטומם לשם יצור כבד אווז." אולם בחינה מקצועית ומדוקדקת שלהן מלמדת, שלא זו בלבד שאין הן מציעות שיפור כלשהו, אלא שאין בהן ולו שינוי אחד מן הנוהג הרווח, שאינו נובע משיקולים של ייעול כלכלי. כל מטרתן היא להמשיך ולאפשר ניצול קיצוני ואינטנסיבי של העופות באופן רווחי ויעיל יותר, תוך מיסוד הפרקטיקות הקיימות. מטרה זו הושגה, כאמור, בעזרת משחקים לשוניים, שנביא כמה דוגמאות מהן.

אחת מן האפשרויות הנוחות ביותר ליצור מראית-עין של שיפור היא הצפת הקורא בערכים מספריים מסתוריים. התקנות לפיטום רצופות במספרים כאלה. למשל: "לא יוכנס למפטמה אווז שגילו פחות משמונה שבועות ומשקלו פחות מ- 3.6 קילוגרם; אווזים במפטמה יחולקו לשתי קבוצות משקל: קבוצה שמשקלה מ-3.6 ק"ג עד 3.8 ק"ג; קבוצה שמשקלה מעל 3.8 ק"ג."

מספרים אלה, שהם חסרי משמעות לקוראים ממש כשם שהם סתומים עבור הפוליטיקאים, מוכרים היטב דווקא למפטמים. עיון בפרסומי משרד החקלאות מראה, שממילא לא מפטמים בארץ אווזים שגילם פחות משמונה שבועות, וכן שממילא לא פיטמו ולא מפטמים בארץ אווזים שמשקלם מתחת ל-3.6 ק"ג, כי רווחי יותר לפטם אותם שהגיעו לגיל ולמשקל גדולים יותר. גם ההפרדה בין קבוצות משקל שונות עונה על המלצה של משרד החקלאות, כדי לאפשר פיטום יעיל יותר. שימוש זה במספרים חוזר בסעיפי התקנות, העוסקים בסוף תהליך הפיטום: "במטרה למנוע סבל מיותר מהאווזים המפוטמים יחולו ההוראות שלהלן באשר לשחיטתם: אם בין הימים ה-20 ל-24 מיום תחילת ההלעטה הגיע משקל הכבד הממוצע ל-700 גרם ב-10% מהאווזים שנשחטו – תישחט הלהקה כולה. לא יאוחר מ-24 ימים מתחילת ההלעטה יישחטו כל האווזים שבלהקה."

במציאות, 24 ימי פיטום אינם פרק זמן המונע סבל מן האווזים, שכן בשלב זה הם כבר סובלים מן המחלה הסופנית שנגרמה להם – זהו פשוט פרק הזמן המומלץ על-ידי הספרות החקלאית לפיטום יעיל, בהתחשב ב"איכות" הכבד ובהוצאות הדרושות ליום פיטום. גם המשקל 700 גרם הוא, לא במקרה, המשקל המבטיח רווח מרבי ליצרן, לפי מיטב המחקרים, שכן פיטום נוסף גורם ל"מוצר" להפריש נוזלים ושומן בזמן הבישול.

אחד מסעיפי התקנות קובע: "לא יולעט אווז אלא במכונת הלעטה פנאומטית." המכונה הפנאומטית היא אחד מן הקלפים החזקים של המפטמים במסע יחסי-הציבור שלהם. כאשר מעלים נגדם תיאורים של החדרת צינור לוושט האווז, הם מסבירים שכך זה היה פעם (וזה באמת היה נורא!), אבל היום יש טכנולוגיה חדשה, שפתרה את כל הבעיות – מכונה פנאומטית! זהו נשק הסברתי יעיל במיוחד מול גורמים דתיים, שהתנגדותם לפיטום אווזים מסתמכת על פסק הלכה ישן של הרב עובדיה יוסף. לא מעט אנשים אינם יודעים מהי משמעותה המדויקת של המילה "פנאומטי", וכאשר ניתן הסבר, שהמדובר בלחץ אוויר, מצטיירת, ככל הנראה, תמונה של נשיפה בלתי מזיקה. אולם למעשה, תעשיית הפיטום כבר עברה ברובה לשימוש במכונות פנאומטיות (שמחליפות את המדחסים הידניים), משום שניתן לדחוס באמצעותן לקיבת האווז – על-ידי החדרת צינור לוושט, כמובן – כמות גדולה יותר של מזון בזמן קצר יותר, באמצעות לחץ רב יותר. ניסויים חקלאיים שונים מלמדים, שהמכונה הפנאומטית מגדילה את תפוקת העבודה ב-70 עד מאה אחוזים, ואת רווחיות הפיטום ב-20 עד 40 אחוזים. בעזרת המכונה, יכול הפועל להגיע ל"הספק" של 600-450 אווזים בשעה. למותר לציין, שהאווזים אינם נהנים כאן משיפור כלשהו במצבם, כפי שקבע גם דו"ח הוועדה המדעית לבריאות בעלי-חיים ולרווחתם של האיחוד האירופי.

אווז במפטמה בישראל, 2001 (צילום: אנונימוס)

פורסם במקור: החברה הרב-מינית: אנשים, חיות אחרות ומה שביניהם (דף פייסבוק), 19.2.2016.