השיעורים
- ציור עצמים מוסתרים בתוך סצנה סיפורית (כולל דיווח מהתנסות)
- ציור דברים מופשטים בתוך מצבים מוחשיים
- ניגודים
- ציור חיות
- דיוקן עצמי עכשווי
- דיוקן עצמי בעבר
- דיוקן עצמי בעתיד
שני שיעורי אמנות לכיתה ז', חינוך מיוחד
שיעור ראשון: ציור עצמים מוסתרים בתוך סצנה סיפורית
מטרות השיעור
פיתוח כושר ניתוח ויכולת להבחין בין עיקר לטפל.
פיתוח מודעות למגבלות הראייה.
פיתוח דמיון ויצירתיות.
הכיתה
כיתה ז' של חינוך מיוחד, עם קשיי למידה הנובעים מבעיות שונות. בכיתה רשומים 12 ילדים – 4 בנות ו-8 בנים. מלבד מקרה אחד, כל הילדים מסווגים כבני משפחות מרקע סוציו-אקונומי נמוך. הבתים של רוב הילדים בעייתיים: הורים בעלי רמת השכלה נמוכה, חלקם עם בעיות בריאות קשות, או סמים ועבריינות. המשפחות מרובות ילדים בדרך-כלל. כל ילד זוכה למידה מעטה של תשומת-לב וטיפול בבית.
כמעט לכל הילדים יש היסטוריה של חינוך במסגרות מיוחדות. בית-הספר הנוכחי – תיכון חדש – מהווה עבורם ירידה ברמת האינטנסיביות של החינוך ותשומת-הלב. כאן הם מקובצים לכיתה מיוחדת, אך מרבית מוריהם לא עברו הכשרה של החינוך המיוחד.
הבעיות של מרבית הילדים מתחילות ברקע אורגני. מדובר קודם כל בקשיים בלידה – חלקם נולדו עם בעיות נשימה חמורות שגרמו נזקים בלתי הפיכים – אחדים מהם מוגדרים כיום על גבול הפיגור. נפוצים גם חוסר מוטיבציה ובעיות נפשיות. גם בעלי המוטיבציה הגבוהה יחסית מתקשים להתמודד עם חומר לימודי.
רמת הריכוז הכללית נמוכה. בשיעורי הציור מסוגלים רובם להתמיד בעבודה במשך שתי שעות הלימוד, אך שיעור העבודה המעשי נמוך יותר. יתכן שהסיבה לכך נעוצה במסגרת רופפת שנבנתה לשיעורי הציור מלכתחילה. נראה שהם מתייחסים מראש אל שיעור הציור כאל שעה חופשית למדי. ההפרעות מרובות ביותר: המורה אינו מדבר לעולם ללא הפרעה כלשהי ברקע, ילדים צועקים, קמים, מסתובבים, רבים, זורקים חפצים ואף יוצאים מהכיתה ללא שליטה משמעותית של צוות ההוראה.
כמה מן הילדים מתייחסים לשיעור כולו כאל חלק מתוך מערכת יחסים אישית בינם ובין המורה – עובדים על מנת לרצותו או "מענישים" אותו באמצעות הפסקת העבודה. עם זאת, הרוב מתייחסים אל נושא השיעור כשלעצמו ומנסים למלא את המשימות. אחדים מתמידים בכך עד סוף השיעור.
חומרים
השיעור נערך במקלט המשמש בקביעות את הכיתות הלומדות ציור. החומרים שנמצאים בו הם ניירות לבנים, עפרונות, פחם, טושים וצבעי פנדה. הכיתה תיערך בצורת ח' כדי לאפשר נגישות יתרה לכל קופסאות הצבעים שעל השולחנות.
לצורך גירוי ויצירת נושא להתייחסות, יסופר בשיעור סיפור הממחיש את הנושא.
תכנית השיעור
לרשותי עומדות שתי שעות לימוד רצופות.
הצגת הנושא תארך 10 דקות לפחות, תלוי במידת ההשתתפות של התלמידים וברמת ההפרעות. הצגת הנושא תשמש כהקדמה בלבד, כשמרבית ההדרכה תתבצע באופן אישי במהלך השיעור כולו.
בתחילת השיעור ייערך דיון על עצמים מוסתרים בסביבות שונות, בחדר הכיתה ומחוצה לו – בגוף האדם והחיות, במכשירים ובמקומות בטבע. תפקיד המורה, באמצעות שאלותיו – לעורר את התלמידים להבחין בעצמים כאלה ולעמוד על חשיבותם במערכות שרק חלק מהמבנה שלהן גלוי לעין. הדגש יושם על בהירות ופשטות הניסוח בשאלות שינסו "לחשוף את הנסתר" בעצמים יומיומיים.
בהמשך הדיון יוגש נושא הציור עצמו: תמונה מתוך סיפור מחייו של ילד החוזר מבית הספר – נוסע באוטובוס, נדבק בשפעת, נוקע רגל, אוכל ושותה וכו'. בסיפור יושם דגש על עצמים המשפיעים על השתלשלות העניינים למרות שאינם נראים לעין הצופה הרגיל. הילדים יציירו את התמונה שבחרו עם הדגשה של אותם עצמים מוסתרים. אפשר לצייר את החפצים המוסתרים כאילו אפשר לראותם דרך ההסתרה, מחוץ להסתרה, או בלעדי ההסתרה בכלל. ההדרכה תתרכז בבחירת הפרטים החשובים והמוסתרים, ובבחירת הדרך בה הם יוצגו לעיני המתבונן. הילדים יתבקשו לנמק כל החלטה במהלך ההדרכה האישית.
סיום השיעור – תליית כל העבודות ושיחה עליהן. כל ילד על העצמים הנסתרים שצייר, ומדוע צייר אותם באופן זה ולא אחר.
סיכום השיעור
לשיעור הגיעו 11 ילדים. כבר בתחילתו התגלתה התנהגות לא אופיינית לכיתה זו – רגיעה ושיתוף פעולה במידה שאינה זכורה לי במשך השנה. הדבר אפשר הרחבה משמעותית של שיחת הפתיחה, וללא המאבקים על שמירת השקט שבהם אני רגיל. בשיחה המורחבת ניסיתי להגדיר את נושא הציור באופן מפורט יותר מהמתוכנן. בנוסף על כך התאפשר גירוי מחשבה ממשי ברב-שיח שהשתתפו בו כל הילדים כמעט.
למרות הפתיחה הארוכה, בהמשך השיעור הסתבר שעדיין נותר מקום רב להנחיה אישית. יותר ממחצית הילדים לא הבינו באופן מוחשי כיצד ניתן לצייר בבהירות משהו הנסתר מן העין, וציירו דמויות או אוטובוסים קטנים מידי או אטומים. בסיועה של הדרכה אישית, מצאו רובם אמצעים לציור תקשורתי וברור למדי של הסצנה הסיפורית שבחרו, עם דגש על העצמים הנסתרים רבי-ההשפעה בסצנה. חלקם שכללו את הציור הראשון, ואחרים פיתחו את הרעיון הראשוני בעבודה שנייה ואפילו שלישית (חלק מהציורים אינם ברשותי – הם אבדו לאחר שנתלו בכיתה). במרבית הפתרונות לנושא הייתה מידה של תחכום ומקוריות, ורק שני ילדים לא הצליחו להתקדם מעבר להצגה הסכמטית של איש עם שלד, או של שני אנשים שביניהם כמה נקודות המתארות חיידקים. אחרים הגיעו לרמת פירוט מעמיקה יותר והשתמשו ביותר דמיון: קטטה בין חיידקים טובים לרעים, חוויה אישית שכמעט לא קשורה לסיפור באוטובוס, הגדלת חלק גוף עם התרחשות בתוכו כמעין מחשבה של דמות האדם השלמה, ועוד.
למרות ההצלחה היחסית לעורר את הילדים לעבוד היו כמה "כישלונות". אחד הילדים לא עבד כלל. יש לציין שבמשך השנה כולה הוא ניסה לעבוד בשניים-שלושה שיעורים בלבד. בצוות ההוראה אין איש המסוגל לעורר בו איזשהו רצון לעבוד. לדעתי, הילד נכנס לסחרור של משיכת תשומת-לב באמצעות שביתה מעבודה: כל התעלמות מהשביתה מגבירה את התרחקותו מעבודה, וכל ניסיון להתקרב אליו מחזק את אחיזתו בשיטת השביתה. מהיכרות עם הילד, נראה לי שהפתרון לבעיה מחייב תשומת-לב אינטנסיבית ביותר מצד המורה, הרבה מעבר למה שביכולתנו לעשות בשיעורי הציור.
ילדה אחת הפסיקה לעבוד לאחר חצי שיעור כשנתקלה בבעיות טכניות בציור דמויות, ולאחר זמן מה לא עמדה בתסכול והתייאשה. זו ילדה שכמעט תמיד עובדת בחריצות, מתוך שאיפה לשלמות. לעתים היא מתבטלת, אך לא זכור לי שהיא הפסיקה פעם לצייר מתוך תסכול. לכן נראה לי שטיפולי בבעיותיה הטכניות לא היה נכון: כתשובה לשאלתה כיצד לצייר דמויות יושבות הצעתי לה להסתכל על אנשים מסוימים שישבו בתנוחות מתאימות. לאחר מעשה נראה שהיה עלי לפתור עבורה בעיות ברגע המשבר ולא להסתפק בהדרכה לא מעורבת – אולי לתת לה לצייר על דף נפרד את הדמויות היושבות ולתקן בעצמי עיוותי פרופורציות ברגע שגבר עליה התסכול. יתכן שהדרך היא דווקא להפנות את תשומת לבה להיבטים אחרים של הציור, כך שחשיבות הרישום הנכון תקטן.
שישה מהילדים גמרו ציור אחד לפני תום השיעור, וארבעה מהם המשיכו לציור נוסף כשהצעתי להם להמשיך ולפתח את הרעיון שבציור הראשון. כך חלה ירידה מעטה בלבד בריכוז ובמשמעת בכיתה לקראת סוף השיעור. רבע השעה האחרונה הוקדשה לדיון על העבודות התלויות. כמה ילדים שמחו והתגאו לדבר על ציוריהם. אחרים נבוכו מהמעמד, ואני הצגתי בפני הכיתה את הציורים על המשמעויות שהילדים ייחסו להם בזמן העבודה. הדיון התמקד בנושא העבודה הכללי – העצמים המוסתרים ותפקידם בסצנה הסיפורית.
סיכום
תכננתי שיעור שעוסק רק מעט בבעיות ציוריות טהורות כי נראה לי שכישורי חשיבה כלליים חשובים במיוחד לקבוצת ילדים זו, ועיסוק בבעיות ציוריות טהורות מפתח כישורים כאלה רק בעקיפין. בסוף השיעור נשאר רושם טוב של עשייה והתגברות על מכשולים בציור הנושא. עם זאת, מטרות השיעור – פיתוח כושר ניתוח והבחנה בין עיקר לטפל, וכן היכרות עם מגבלות הראייה – אלה מטרות כלליות וגדולות, ששיעור כזה מהווה רק צעד זעיר בדרך להשגתן. התמודדות הילדים עם מטרות השיעור הייתה בלתי עצמאית במידה רבה. על מנת לפתח בהם עצמאות בפתרון בעיות מורכבות, נראה לי שילדים אלה זקוקים להדרכה אינטנסיבית ביותר במשך שנים, לפחות כפי שקיבלו בשיעורי הציור השנה. למרבה הצער, בית-הספר אינו מספק להם מסגרת כזו.
שיעור שני: ציור דברים מופשטים בתוך מצבים מוחשיים
מטרת השיעור
לימוד ההבחנה בין מוחשי למופשט.
פיתוח יכולת ההבחנה בין עיקר לטפל.
תכנית השיעור
לפחות 10 דקות של הצגת הנושא, והשאר בהדרכה אישית. שוב יתבקשו הילדים לצייר סצנה כלשהי, אך הפעם יצטרכו לתאר בנוסף לדברים הנראים דברים מופשטים המשפיעים על המצב המוחשי בסצנה: מחשבות של המשתתפים, תכונות שלהם וכו'. ההדרכה תתרכז בהבחנה בין מוחשי למופשט, באמצעות שאלות שיציג המורה לילד. הדיון יתחיל בניסיון להגדיר את שני המושגים, ולאחר מכן יתבקשו הילדים להביא דוגמאות. ההתמקדות תהיה בדברים שניתן למצוא בהם היבטים מוחשיים לצד היבטים מופשטים, כגון: ביצועיו המוחשיים של מנוע לעומת כוחו, פעולותיו של אדם לעומת כוונותיו, פעולת אכילה לעומת תחושת אכילה, וכו'.
הנושא לציור יתייחס לעיקרון של הסיפור מהשיעור הקודם. כל ילד יתבקש לבחור תיאור של משהו שהוא ראה או שעבר עליו יום קודם בחזרתו מבית-הספר ולהתמקד בציור של משהו מופשט שהשפעתו בסיפור רבה.
לקראת סיום השיעור ייתלו הציורים ויערך דיון על דרכי ביצוע הנושא.
את השיעור השני לא הספקתי לקיים. הנושא בכללותו נראה לי מעניין וראוי ליותר משני שיעורים. מתוך ההקדמה שמספק השיעור הראשון אפשר לפתח שני כיוונים עיקריים: האחד, כפי שהוצע כאן, לעסוק ב"הסתרה" של דברים מופשטים. השני – לעסוק בבעיות מוחשיות ומדויקות יותר, הקשורות במראה האמתי של דברים מנקודת המוצא של עצמים מוסתרים.
ניגודים
הערה: שיעור זה אינו נראה לי בר-ביצוע ב-45 דקות אלא בשתי שעות לימוד לפחות. יתכן שניתן לתת לסיים בבית כל אחד משני שלביו.
נושא: ציור על דף אחד בשני חלקים המנוגדים בצבעיהם (ניתן להשתמש באותו עיקרון לגבי כל ערך ציורי אחר).
מטרות: מטרת על – היכרות עם "ערכים ציוריים" בניגוד לערכים אחרים הקיימים בציור. מטרת שיעור זה – היכרות עם צבעים מנוגדים או משלימים. ניתן לקיים שיעורים נוספים ע"פ עיקרון זה בנושאים ציוריים שונים – קווים, צורות, הנחת צבע וכו'.
חומרים: דפים לבנים בגודל רבע גיליון, עפרונות HB, צבעי פנדה.
שיחה מקדימה: מה הם ערכים ציוריים – צבעים, צורות, הנחת החומרים – לעומת סיפורים ורעיונות מצוירים. איזה מגוון של צבעים ניתן להפיק באמצעות צבעי פנדה (עם דוגמאות מוכנות לצבעים וצורות, והדגמות של הנחת החומרים).
מהלך העבודה: הילדים יקבלו שפע של תצלומים צבעוניים ורפרודוקציות, ויתבקשו להעתיק אותם בעיפרון בקווים כללים. אז יחלק כל ילד את הדף שלו ל-2 חלקים בקו בעיפרון (אפשר גם 3-4, ולאו דווקא שווים. הקווים לאו דווקא ישרים). אח"כ יתבקשו הילדים להעתיק בצבעי פנדה את אחד מחלקי הדף. יש להדגיש היטב שזהו אינו מבחן על יכולת העתקה, ויש לגיטימציה מלאה לעבודה חופשית. (בחירתי בהעתקה בכלל נועדה לתת לילדים אפשרות להתרכז בערכים הציוריים מבלי להיטרד ברעיונות, ו"לכפות" מילוי הדף ובצבעים רבים. יתכן שניתן לערוך את השיעור הזה ללא העתקה, אלא במתן נושא נוף, אפילו "אגם מוקף בשדות פרחוניים עם הרים ברקע". הן להעתקה והן לציור הנושא יש יתרונות וחסרונות, ואיני יודע מי מביניהם עדיף).
בשלב השני יילקחו התצלומים מהילדים. תיערך שיחה מקדימה בנושא ניגודים צבעוניים.
הילדים יתבקשו להשלים את ציוריהם, כלומר לעבד את החלקים שעדיין לא עובדו בפנדה, וזאת בניגודים ציוריים לחלקים הקיימים: צבעים משלימים, קווים בעלי אופי שונה, הנחת צבע שונה, וכדומה. סביר להניח שמרבית הילדים יזדקקו להדרכה אישית בתחילת הדרך.
שיחת סיכום: תליית כל העבודות זו ליד זו. נקודות לשיחה:
הצבעים צוירו בניגודים חריפים בעוד הערכים ה"רעיוניים" או הסיפוריים לא נשתנו בהרבה.
האם בעקבות השינויים הציוריים חלו שינויים גם בערכים האחרים?
אילו שינויים ציוריים ניתן לראות בציורים? מיון השינויים הללו לקבוצות ע"פ אופי צורות, קווים, חומריות וקריטריונים אחרים.
ציור חיות
מיועד לכיתה ג' בבי"ס גבריאלי, ת"א.
מטרות: התמודדות עם השפעתם של גודל ומיקום אלמנטים בדף על המשמעות שלהם בציור.
חומרים: ניירות בגדלים שונים, עפרונות, מספריים, דבק וצבעים כלשהם.
מהלך השיעור
בתחילה הסבר כללי – מציירים שתי חיות על ניירות נפרדים, ואח"כ ממקמים אותן על הדף. הדגמות על הלוח באמצעות יחסי גודל שונים בין החיות והדף, ומיקום שונה של החיות על פני הדף.
מהלך העבודה – לכל ילד יחולקו שני דפים קטנים. על כל אחד מהם עליו לצייר חיה בעיפרון בלבד, בקווים כלליים. אח"כ עליו לגזור את החיות (הדיוק בגזירה איננו חשוב בשלב זה). תינתן גם הצעה לגזור את עיני החיות בנפרד.
לאחר שהחיות מוכנות, יתבקש התלמיד לנסות סידורים שונים שלהן על-פני הדף (וסידורים שונים של העיניים שלהן בתוך או בסביבת הראש). יומלץ לנסות גם לקפל את שולי הדף כך שייווצרו פורמטים שונים.
לאחר שהוחלט על המיקום ועל הפורמט, ייגזר הדף לפורמט הרצוי. עליו יצוירו החיות ייעשה באחת משתי הדרכים: או הדבקת סקיצות העיפרון הגזורות, או ציור ישירות על הדף על-פי קו המתאר.
שלב אחרון – ציור בצבעים של החיות והסביבה. סביר להניח שבשעת לימוד אחת לא יסיימו רבים את הציור – אפשרות להשלים בבית (מבלי שמטרות השיעור נפגעות מכך).
נקודות לשיחה
כיצד יוצר המיקום זו ביחס לזו את היחסים בין חיה לחיה – האם הן רחוקות זו מזו או קרובות, מי מהן גבוהה יותר, מי פונה כלפי מי, מי מסתירה את מי, וכו.
כיצד יוצר מיקום וגודל העיניים (או העין האחת) הבעות שונות.
כיצד יוצר מיקום החיות בדף יחסים שונים עם הסביבה – האם הן רחוקות מאתנו או קרובות, יציבות או קופצות או נופלות, האם הן מוסתרות על-ידי חלקים שונים של הסביבה.
שלושה שיעורים בנושא דיוקן עצמי בגילאים שונים
אופי הסדרה דורש משמעת רבה, והיא מיועדת לילדי כתות גבוהות של ביה"ס היסודי ועד סוף חטה"ב – כיתות של ילדים שקטים עם הרגלי עבודה מפותחים (שעתיים לכל שיעור!).
נושא הסדרה
יצירת 3 דיוקנאות עצמיים:
- עכשווי
- בתקופה כלשהי בעבר
- בתקופה כלשהי בעתיד
מטרות הסדרה
התמודדות באמצעים ציוריים עם נושאים בלתי ציוריים במהותם.
התבוננות שיטתית בעצמי – מי אני כיום, כיצד הייתי פעם וכיצד אהיה בעתיד – מבחינת אישיות, מעמד בעולם ומראה.
שיעור ראשון – דיוקן עצמי עכשווי
מטרת השיעור
תיאור עצמי אותנטי מבחינת מראה וסביבה אופייניים.
אמצעי עזר
שקופיות של דיוקנאות עצמיים שונים מן ההיסטוריה של האמנות.
תצלומים עכשוויים של כל ילד, מראה לכל ילד.
חומרים
עפרונות צבעוניים, פנדה, גואש, ז'ורנלים צבעוניים (ביניהם הרבה שבועוני נוער) עם טינר, מספריים ודבק. דפים בגודל חצי גיליון.
שיחה
הצגת הנושא, והקרנת כ-20 שקופיות של דיוקנאות עצמיים. מיעוטן של האמן עם רקע מופשט (רמברנדט, סזאן, ואן-גוך וכו'), רובן של האמן במצב המביע את מעמדו, מקצועו, יחסיו עם אנשים וכו' (ורמר, רובנס, ולסקז, שילה וכו').
הדגשת האמצעים בהם השתמש האמן כדי להציג את עצמו: הבעה, לבוש, אבזרים, מאפייני מקצוע, מאפייני מעמד, תנוחות ומחוות, זווית ביחס לצופה, הדגשת חלקי גוף מסוימים או פרופורציות בין הדיוקן לפורמט, תאורה, צבעים וכו'.
תיאור הנושא: דיוקן עצמי בסביבה ובמצב האופייניים לי (לא סביבה ומצב דמיוניים-חלומיים – זהו נושא לשיעור אחר) – שימוש באמצעים הנ"ל לתיאור הסביבה והמצב – בחדר בבית / בבי"ס / עם חברים / לבד עם רקע מופשט / עם המשפחה / בזמן שיחה או משחק או עבודה, וכו'. ניתן להכניס מספר "דיוקנאות" במצבים שונים באותו הפורמט.
תיאור שיטות העבודה
יש להדגיש היטב שהשגת דמיון של פורטרט איננה מטרת השיעור. המראה והתצלומים נועדו לשמש ככלי עזר בלבד. ניתן להדביק תצלומים. ניתן לגזור (או להעביר בטינר לדף, אם הטכניקה מוכרת לילדים) חפצים וקטעי דמויות כדי להרכיב מהם סביבה. יש להשלים בציור שימלא את הדף.
שיעור שני – דיוקן עצמי בעבר
מטרות
הצגת עצמי בתקופה נבחרת כלשהי מן הילדות או הינקות.
ניסיון לבנות את עולמו של הילד/תינוק על מאפייניו, תוך שמירה על מאפיינים אישיים התקפים גם כיום.
אמצעי עזר
שלושה קטעי סיפורים נבחרים בעלי אופי אוטוביוגראפי (מתוך "תוף הפח" של גראס? – ינקות, "ספיח" של ביאליק? – ילדות, ושמא גם "דיוקן האמן כאיש צעיר" של ג'ויס? – כבגרות מוקדמת?)
תצלומים מעברו של כל ילד.
חומרים כמו בשיעור הראשון, עם ז'ורנלים שיש בהם חומר על תינוקות.
שיחה
הצגת הנושא, והקראת קטעי הספרות.
דיון בשאלה מדוע נפוצים דיוקנאות עצמיים המתארים את ההווה בלבד – על הקשר בין דיוקן לעולם הנראה, והקשר שבין זיכרונות לסיפור.
כיצד ניתן בכל זאת לצייר את עברי – כיצד ליישם את השיטות שהשתמשנו בהן בשיעור הקודם לציור עצמי כילד קטן.
עד לאיזה גיל ניתן לרדת ועדיין לצייר את עצמי, ולא תינוק "סתם"? ניסיון להיעזר בתצלומים, בחפצים שהיו לי, משחקים שאהבתי, האנשים שהיו איתי, וכו'.
תיאור שיטות העבודה: חזרה בקצרה על עקרונות השיעור הקודם.
שיעור שלישי – דיוקן עצמי בעתיד
מטרה
ציור עצמי כפי שאראה ועל-פי מצבי הבריאותי, משפחתי, עיסוקי וכו'.
אמצעי עזר
קטעי סיפורים / רפרודוקציות העוסקים בדיוקן עתידי.
תצלום של כל ילד מוגדל בזירוקס לגודל קוורטו.
שאר החומרים כמו בשיעור הראשון, עם ז'ורנלים מגוונים.
שיחה
בראשית השיעור יוצגו היצירות העוסקות בדיוקן המתאר שינויים מסוימים באדם (לא מוכרות לי יצירות כאלה ממש. אולי דיוקנאות מסוימים של ואן-גוך, דיוקן עצמי של מונק בגיהינום, קטע מ"תמונת דוריאן גריי" של ויילד, ותמונות מחוברות מדע-בדיוני).
בהמשך השיעור יתבקשו הילדים להעלות רעיונות – כיצד ניתן לבגר את תצלומיהם, ולנסות לבגר אותם בעזרת עיפרון (ציור קמטים, זקנים ושפמים, קרחות, הלבנת שיער, הגדלת לסתות וכו').
עיקר השיעור יוקדש לציור דיוקן עתידי בגיל כלשהו לפי בחירתו של הילד. העולם יהיה שונה מכפי שהוא כיום, וגם אני: אילו תווי פנים יהיו לי, איזו הבעה, מה אלבש, איזו תסרוקת, מה תהיה הסביבה האופיינית לי ביותר (משפחה, מקום עבודה כלשהו, ארץ אחרת, כוכב אחר), במה אעסוק וכו'.
תיאור שיטות העבודה: חזרה בקצרה על עקרונות השיעור הראשון.
התוכניות שלעיל נכתבו ככל הנראה ב-1991 או 1990, במסגרת שיעורי הוראה במדרשה לאמנות, רמת השרון.
