דף קומיקס קטן שיצר דוד דובשני מציג מסר ברור נגד אכילת בשר. סגנון הקומיקס של דובשני מאפשר למסר בוטה ולא פופולרי על יחסי אדם-חיה להגיע לקהל רחב במיוחד.
ברגע האחרון
בתערוכה קבוצתית שנסגרה היום (17.7.2022) בגלריה רו ארט, "והעולם היה די נפלא", הופיע דף קומיקס ממוסגר מאת דוד דובשני, בנושא שחיטת בעלי-חיים למאכל אדם. במקרה הגעתי לתערוכה לקראת סגירתה, ומאחר שבמועד מאוחר כזה עיתוני האמנות אינם מקבלים כתבות ביקורת, כמעט ויתרתי על כתיבת תגובה. לבסוף החלטתי להשתמש בבמה הצנועה הזו, בהנחה שדברים שהיו תקפים ביום פתיחת התערוכה אמורים להישאר תקפים גם ביום סגירתה ובעתיד. וממילא דובשני משתף את הקומיקס בדף האינסטגרם שלו: https://www.instagram.com/p/ChkKvYOtLgX/
כותרת הדף של דובשני בגלריה היא "אטליז הרוחות", ואילו באינסטגרם כותרת אותו דף היא "קַצָּב רע" ומצוין שזהו הדף הראשון מתוך ספר מאויר, פרי עבודתם המשותפת של דובשני וג'וליה פרמנטו-צייזלר. בגלריה הופיע דף הקומיקס כתמונה על קיר – איור מקורי במסגרת רחבה ומכובדת, אך דובשני פרסם קומיקס גם בעיתונים כגון הארץ ("חישובי קיצין", בשיתוף פרמנטו-צייזלר) ותוהו ("מסעות הרב מנדלוביץ" בשיתוף שחר פיינברג).
ביקורת חברתית במדיום גס
דובשני מצייר קומיקס בקו נקי ולא מדויק בעליל, לעיתים בתוספת צבעים עזים ולעיתים ללא תוספת צבע, בליווי טקסטים קצרצרים הכתובים ביד חופשית. הנושאים של דובשני חברתיים-פוליטיים, עם עניין מיוחד במורשת יהודית רחוקה ואלימה. המאפיינים האלה ומעטה הציניות שעוטף כל פרט ופרט מזכירים את הקומיקס של דודו גבע. בעבודתו של דובשני ברשת לא מצאתי התייחסות נוספת לנושא של "אטליז הרוחות" – שחיטה ואכילת בשר, אך השימוש במטפורות בשר בספרות יהודית מודרנית הוא נושא עבודת הדוקטורט של פרמנטו-צייזלר. מעבר לכך, נושא "אטליז הרוחות" קרוב במיוחד ל"שתיקת הברווז" של גבע.
דף הקומיקס הצנוע של דובשני מספק הזדמנות לתהות על הקשר שבין זכויות בעלי-חיים לקומיקס, אומנם מחוץ להקשר של הספר המאויר השלם (שטרם יצא לאור). דובשני עוסק בתכנים קשים ואלימים, ומצליח להעביר אותם לקהל בלי לעורר התנגדות רבה – הודות לאמצעי הרחקה יעילים בסגנון הציור והכתיבה. ביקורת על שחיטת בעלי-חיים ועל אכילת בשר עשויה לנצל היטב סגנון קומיקס כזה. אף-על-פי-כן, רק לעיתים נדירות נעשה שימוש בקומיקס לקידום זכויות בעלי-חיים.
הפעילים לשינוי חברתי בתחום זה שומרים על סבר חמור, כאילו בעיניהם התוכן והתכלית אינם הולמים מדיום של הומור. על רקע הסירוב התקיף של רוב הציבור לבחון ברצינות את התנהגותו היומיומית כלפי בעלי-חיים, חומרת סבר אינה מעודדת הקשבה ציבורית לביקורת על אלימות ממוסדת נגד בעלי-חיים. אומנם המעמד של זכויות בעלי-חיים בעיתונות השתפר בסביבות שנת 2012, כנראה בתגובה לעצמאות היחסית של הרשתות החברתיות במשך שנים אחדות עד אותה תקופה, אך דומה שבעשור האחרון נבלמה מגמה זו, כשהרשתות החברתיות שקעו בנהנתנות שטחית וגררו איתן את העיתונות. בהתחשב בשיעור המשמעותי של טבעונים או לפחות צמחונים באוכלוסייה היהודית החילונית, העיתונות במגזר זה כמעט שאינה מקצה מקום לכתיבה משמעותית על בעלי-חיים. רק פה ושם עדיין צץ טור מושקע, כטיפה בים.
הפתח המזמין ביותר שנותר להצגת תכנים כאלה על במות ציבוריות הוא סאטירה, ובמיוחד טקסט תמציתי מצחיק הכולל דימויים סאטיריים, או בקיצור – קומיקס. אולי נחוץ ריחוק רגשי ואידיאולוגי מהתחום כדי לעשות ממנו צחוק, ואגב כך להחדיר אותו לבמה מרכזית. לכן זה לא צריך להפתיע שדווקא יוצרים שאינם מזוהים כפעילים לשינוי חברתי ביחס לבעלי-חיים, כמו גבע בזמנו ודובשני כעת, הם המנצלים את פתח הקומיקס.
זוועה, טיפשות ואי-בהירות
"אטליז הרוחות" ממחיש את ההקלות הגדולות שמעניק מדיום הקומיקס לדיון בנושאים הכבדים ביותר בתחום האלימות נגד בעלי-החיים. שלוש הקלות כאלה ניכרות בקומיקס של דובשני.
1. זוועה קיצונית מקבלת כרטיס כניסה חופשי לגלריה או לעיתון הודות לסגנון ציור חף מריאליזם. ב"אטליז הרוחות" יש צרחות זוועה, גרון משוסף, גופה מבותרת ודם מתפרץ – תכנים חזותיים שהצגתם מהותית לדיון על זכויות בעלי-חיים, אך בדרך-כלל אין סיכוי שיעברו את שומרי הסף בעיתון. סגנון האיור של דובשני מצליח לעקוף את הצנזורה. האיור גס עד כדי כך שהדימויים מופשטים למחצה או מעובדים לשפת סמלים, ללא האפקט החושי של עדות ישירה יותר לזוועה. כך מצליח דובשני לעשות על במה ציבורית את מה שאיור ריאליסטי וצילום אינם יכולים לעשות. קווי המתאר באיוריו עילגים עד כדי כך שהתוכן עצמו הוא ספק זוועה, ספק פרודיה על הזוועה, התחכמות על המדיום או רמז מטפורי לתוכן אחר. הספק עונה על הציפייה לתחכום ולריחוק מצד הגלריה, והוא עשוי לענות גם על הציפייה לקונפורמיות מצד עיתון.
2. קומיקס (וסאטירה בכלל) מאפשר התחמקות מהתסבוכת של טיעונים מדויקים ומשכנעים. בקומיקס, דברים טיפשיים נגד שחיטה אינם מעוררים רתיעה ופסילה כפי שהיו מעוררים בכל מדיום אחר, כי במדיום המיוחד הזה הטיפשות נהנית מיד חופשית. דובשני משתולל בדימויי עיזים הפועות לאחר מותן ועיזים האומרות במילים דברים מופרכים במיוחד ("אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה", "נקמה!"). בטור "רציני" בעיתון הייתה האנשה כזו נדחית על הסף, ועמיתו המכופתר של דובשני היה נאלץ להטביע את טענתו בדיון ספקני ביולוגיסטי על יכולות ההבנה והתקשורת של בעלי-חיים. לעומת זאת, בסוגה המאכלסת גיבורים יפי-בלורית הקוראים "הא לך, רשע!" ואינספור פרודיות על הגיבורים האלה – בסוגה כזו חיות רשאיות לדבר ולצטט כאוות נפשו של היוצר, והצנזור המדעי-פילוסופי אינו פוסל אפילו דיבור לאחר המוות.
3. האמצעים החזותיים בקומיקס מאפשרים לגרום עיכוב בפענוח התוכן, ועם השהיית הפענוח מתרככת ההתנגדות לתכנים שבדרך-כלל מעוררים תגובות בזק. הביטו למשל באחד המשפטים הכתובים ב"אטליז הרוחות": "משחטה, כל משחטה, היא מקום נוראי." אם משפט כזה יוגש בעיתון כטקסט עירום בפונט מיטבי לקריאה, תוכנו ייקלט כהרף עין ויעורר התנגדות והיאטמות אוטומטיות ברוב הקוראים (ולפניהם – בעורכים). אולם דובשני לא כתב את המשפט הזה חד וברור. פענוח כתב-היד שלו מחייב השתהות וריכוז, פענוח הדימוי הנלווה – יד עקומה האוחזת בסכין עקומה – מחייב השתהות וריכוז נוספים, וכתמי הצבע והקווים החופשיים מושכים את תשומת-הלב לכיוון אחר. עבודת הפענוח מפרקת תגובות אוטומטיות ומקצה רגע להרהור. אילו מתח דובשני עוד קצת את מאמצי הפענוח הנדרשים, קרוב לוודאי שהקורא-צופה הסביר היה נוטש את הקומיקס. אך העיצוב קולע לנקודת איזון עדינה החומקת בהצלחה הן מפענוח מיידי כמו בעיטה בבטן, הן מהפעלת האצבע הגוללת הלאה לפריט הבא.
אמנות הדלת האחורית
קשה להחדיר לבמה ציבורית תוכן ביקורתי מבחינה חברתית-צרכנית, וביקורת על פגיעת צרכנים בבעלי-חיים נתקלת בתגובות תקיפות במיוחד של התחמקות והתנערות. תגובות המחייבות למצוא דרך עקיפה.
"אטליז הרוחות" חושף ארסנל של כלים להחדרת תוכן ביקורתי כזה לבמה ציבורית. הכלים האלה מחייבים שימוש מדויק. לא קל לקלוע למינון הנכון כשמנסים לעשות צחוק מהזוועה; לא קל לדלל רתיעה רגשית צפויה עד לריכוז נסבל; לא קל להעביר מתחת לרדאר טענה הנוטה לעורר טענת-נגד אוטומטית; ולא קל להכתיב קצב מהורהר בפענוח תוכן בלי לאבד את הקהל.
שימוש מדויק בכלים האלה מתבזבז במידת-מה על קיר גלריה. הרי לקומיקס ביקורתי יש פוטנציאל להכפיל פי כמה את מקומה של הביקורת החברתית בקרב הקהל הגדול יותר של עיתונים. לכן אולי היינו מצפים שהעיתונות תוצף בקומיקסאים חובבים המבקשים לנצל את יתרונות המדיום לקידום זכויות בעלי-חיים. בינתיים זה לא קרה, אך טוב שמקצוען בתחומו מראה את הדרך ליצירת עולם תוכן כזה, תהא כוונתו אשר תהא.
אתר דוד דובשני https://davidduvshani.com/
דף האינסטגרם של דוד דובשני https://www.instagram.com/david.duvshani/
הברווז של דודו גבע https://anonymous.org.il/art61.html
דף התערוכה באתר רו ארט http://www.rawart-gallery.com/exhibition/shuttle-and-the-world-was-pretty-wonderful/
פורסם במקור: החברה הרב-מינית: אנשים, חיות אחרות ומה שביניהם (דף פייסבוק), 17.9.2022.
