המאבק נגד הובלת בעלי-חיים מבריטניה לאירופה

ב-6.10.2004 הודיעה חברת המעבורות Ferryways שלא תוביל עוד בעלי-חיים מבריטניה לאירופה, עקב מחאת פעילי רווחת בעלי-חיים שהפריעה לעסקיה. הודעת החברה היא שלב חשוב במאבק הקשה להפסקת המשלוחים החיים מבריטניה. פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 171, 8.10.2004.

החוק האירופי

מיליוני חיות מובלות מדי שנה בין מדינות אירופה במשאיות, ברכבות ובכלי שיט צפופים ביותר. לעיתים קרובות כלי הובלה אלה אינם מאווררים או שהם חשופים לקור ולחום. המסעות אורכים עשרות שעות, ובמהלכם נוהגים מובילים למנוע מהחיות מנוחה, מים ומזון. ככל שהמסע מתארך סובלות כל החיות ממצוקה קשה, מתשישות ומהתייבשות. חלקן נפצעות מהטלטולים ומרמיסה תחת פרסות שכנותיהן. ליעדים המרוחקים מגיעות חיות רבות כשהן מתות או גוססות.

מסחר זה נערך תוך הפרה שיטתית של חוקי האיחוד האירופי. החוקים מתירים הובלת בעלי-חיים במשך 14 שעות רצופות, ולאחר שעת מנוחה אחת – 14 שעות הובלה נוספות. לאחר יממת מנוחה מותר לחדש מחזור הובלה זה, כל זאת תחת חובה לספק לחיות תנאים מינימליים (כגון אספקת מי שתייה לחיות). חקירות רבות הוכיחו שהמובילים מזלזלים לחלוטין בחוקים, ושמדינות אירופה אינן אוכפות אותם.

בתגובה למצב זה גיבשו מוסדות האיחוד האירופי רפורמה בחקיקה. השיפור המובטח העיקרי הוא קיצוץ זמן ההובלה המותר לתשע שעות, שאחריו נדרשות 12 שעות מנוחה ואחריהן מותרת הובלה לתשע שעות נוספות. למרות ההסכמה על הרפורמה בנציבות ובפרלמנט האירופיים, באפריל 2004 הכשילה מועצת שרי החקלאות של אירופה את ההצעה. בכל מקרה, המסחר בבעלי-חיים בין מדינות אירופה ממשיך להתרחש תוך הפרה של החוק הישן. רק הגבלה מוחלטת של מרחקי ההובלה המותרים תוכל למנוע הפרות חוק אלה.

משלוחים מיותרים

לפני משבר מגפת הפה והטלפיים (2001) נשלחו 800,000 טלאים וכבשים בשנה מבריטניה למדינות שונות באירופה. המשלוחים החיים נערכו בגלל הבדלי עונות וזנים: למשל, משחטות בצרפת קונות כבשים הנשלחים מבריטניה בתקופות של שחיטת חיות מקומיות בהיקף קטן יחסית. לפעמים המסחר אדיש אפילו לשיקולים כאלה, ופעילי רווחת בעלי-חיים איתרו מקרים  שבהם רכבי ההובלה מעבירים כבשים לשני צידי התעלה: המשאיות עמוסות בכבשים בנסיעה מבריטניה לאירופה, והן שבות עם כבשים אחרים מאירופה לבריטניה.

הארגון הבריטי Compassion In World Farming מוביל את המאבק במשלוחים החיים באירופה, בקמפיין מאוד לא צמחוני: הארגון מבקש למנוע את ההובלה למרחקים ארוכים ואת הסבל העצום שעוברות החיות בהובלה – באמצעות שחיטה מקומית בלבד. הקמפיין קשור בעידוד צריכת בשר מ"תוצרת" מקומית, ואחד הטיעונים בקידום עמדה זו הוא הגדלת מספר מקומות העבודה במשחטות בבריטניה.

הפוגת הפה והטלפיים

הנמל הגדול בדובר, במחוז קנט שבדרום מזרח אנגליה, הוא נקודת המשלוח העיקרית של בעלי-חיים מבריטניה לאירופה. במקום פועל ארגון המחאה Kent Against Live Exports. לפי פרסומי KALE, רשות נמל דובר ניסתה בעבר לאסור ייצוא חיות דרך הנמל, אולם היצואנים עתרו לבית-המשפט, אשר החליט שאין לרשות הנמל סמכות למנוע את המסחר. רשות נמל דובר נאלצה לפצות את היצואנים בסך כמיליון ליש"ט על אובדן המסחר בעקבות האיסור.

התפרצות מחלת הפה והטלפיים בשנת 2001 הביאה להפוגה במשלוחים החיים, וסופרמרקטים בבריטניה החלו למכור בהצלחה בשר כבשים ששווקו בעבר לאירופה בלבד. אולם בעקבות הסרת הסגר על בריטניה חודשו המשלוחים לאירופה ב-15.7.2002. בשנתיים הבאות ערכו CIWF ו-KALE מעקב אחר כל משלוח כבשים מהנמלים הבריטיים, על בסיס הכרת כל כלי הרכב (הימיים והיבשתיים) המשמשים למשלוח וכל מכלאות ההטענה. הפעילים הצליחו לחסום את הנמלים ולהתיש את חברות ההובלה ואת הנהלות הנמלים.

לחסימת הנמלים יש תקדימים: לפני תשע שנים הצליחו מפגינים לחסום את נמל Brightlingsea (צפונית לדובר) במשך שנה כמעט. בשנת 2002 הייתה ההצלחה חלקית; 48 משלוחים חיים יצאו מנמל דובר, אולם בשנת 2003 יצאו רק 25 משלוחים, וברבע הראשון של שנת 2004 ירד מספר החיות שנשלחו ביותר ממחצית בהשוואה למספרן אשתקד. בהמשך השנה כמעט הופסקו המשלוחים.

נמל ברוויק מנסה ומתקפל

יצואני החיות ניסו לעקוף את דובר ולעבור לנמל קטן (Berwick) – הרחק על גבול סקוטלנד. היה זה המשלוח החי הראשון מהאזור מזה יובל שנים. 1,700 טלאים נשלחו משם להולנד; הפעילים איתרו את המשלוח המתוכנן ב-26.8.2003, ומנהל הנמל הופתע מאוד לקבל מבול של קריאות טלפוניות ונוכחות מפגינים. הוא התלונן במשטרה על איומים, אך גם ביטל את המשלוח השני, שתוכנן לצאת מברוויק לרוטרדם. מוקד המאבק שב אפוא לדובר, לשם הופנו 2,000 הטלאים שנדחו בברוויק. מפגיני KALE הגיעו מבעוד מועד. במאבקים הצמודים שהתרחשו בשטח בחודשים ספטמבר-דצמבר בין המפגינים, המובילים והמשטרה, הצליחו היצואנים להעמיס רק שני משלוחים מתוך שישה שתוכננו.

דארטפורד מנסה ומתקפלת

לאור הקשיים בנמל דובר שבו היצואנים לחפש נמל אחר. ב-11.2.2004 נודע ל-KALE שיצואן בעלי-חיים אירי בשם תומס לומס, שריצה בעבר 15 חודשי מאסר על זיוף מסמכים הקשורים בייצוא בעלי-חיים, יצר קשר עם חברת המשא Dartline במטרה לבצע בקביעות משלוחי בעלי-חיים לאירופה מדארטפורד (דרום-מזרח לונדון, בקרבת נהר התמזה). פעילי KALE פנו לחברה ונענו בחביבות שיוזמת המשלוחים החיים עדיין נשקלת – כשבינתיים כבר שלחה דארטליין "משלוח ניסיוני" של 409 כבשים לגרמניה, ב-18 בפברואר. בתגובה ערכו פעילי KALE ו-CIWF הפגנות בנמל. הוצאות האבטחה של דארטליין גדלו, וב-8 במרץ, יומיים לאחר הפגנה בהשתתפות 150 איש, נפגשה הנהלת החברה עם נציגי המפגינים. המנהלים גילו אדישות כלפי הטיעונים בדבר סבלן של החיות, אך גם גילו עניין רב בהשלכות הכלכליות של המחאה – ופטרו את המפגינים בתשובות מעורפלות. ב-20 במרץ הגיעו 28 מפגינים לנמל, התיישבו על הכביש ומנעו בכך תנועת משאיות. המשטרה נקראה לסלקם אך הודיעה שאינה יכולה להתערב כל עוד ההפגנה שקטה. מאבטחי דארטליין ביקשו לסלק את המפגינים, אך השוטרים לא אישרו שימוש בכוח מצד דארטליין. לאחר שעתיים פינו המפגינים את הכביש מרצונם, וסימנו בכך שהם יכולים לעצור את התנועה לנמל בכל שעה. אם לא די בזה, מפגינים הצליחו גם לחסום את קווי הטלפון, הפקס והדואל של החברה.

ב-23 במרץ הודיעה הנהלת דארטליין שהיא תפסיק את המשלוחים החיים "מכיוון שהגענו למסקנה שמסחר זה אינו עולה בקנה אחד עם מטענים הנשלחים בשם לקוחות אחרים." ההנהלה מסרה שאינה יכולה למנוע משלוח של משאיות הובלה שכבר נרשמו לייצוא באותו שבוע – אולם בתגובה בהולה להפגנות המתוכננות בוטל גם משלוח אחרון זה.

פריווייז מנסה ומתקפלת

חברת Ferryways UK מאיפסוויץ' (במזרח אנגליה, צפונית לאזור דובר) היא החברה האחרונה שנכנסה לעסקי ייצוא בעלי-החיים מבריטניה – ויצאה במהירות לאחר ניסיונות גמלוניים לספק למפגינים מידע מוטעה. ב-2.10.2004 הפגינה KALE באיפסוויץ' והבהירה שביכולתה לחסום את הנמל. כבר ב-6 באוקטובר הודיע מנהל החברה ש-Ferryways לא תבצע עוד משלוחי כבשים חיים "לאור ההפרעות שנגרמו לעסקינו באיפסוויץ' וללקוחות שלנו". המפגינים שהגיעו למקום ממרחקים הופתעו מהצלחתם המהירה וקיימו את ההפגנה למרות הודעת החברה, כדי לסמן את שעתיד להתרחש אם בכוונת הנהלת החברה לשקר בהודעתה.

בדרך להכרעה

עסקי המשלוחים החיים מבריטניה אינם משתלמים עוד. ב-1993 נשלחו 2.5 מיליון בעלי-חיים מבריטניה לאירופה. ב-2003 נשלחו 65,000 בלבד. בשנה האחרונה החלו נציגי ארגוני חקלאים בריטיים להודיע בעצמם שאין צורך במשלוחים. שינוי זה הוא תוצאת עקשנותם של מאות אנשים שלא נרתעו מעבודה קשה, ממעצר ומסכנה לגופם.

מקורות

הודעות לעיתונות מאת Compassion In World Farming בתאריכים: פברואר 2004, 19.2.2004, 23.3.2003, 30.3.2004, 2.4.2004, 30.4.2004, 1.6.2004, 1.7.2004, 6.8.2004, 2.9.2004, 24.9.2004, 5.10.2004, 6.10.2004. אתר Kent Against Live Export, נבדק 7.10.2004. כתבות מתוך BBC News בתאריכים: 14.3.2001, 9.2.2002, 7.3.2002, 22.3.2002, 15.7.2002, 14.5.2003, 16.7.2003, 2.9.2003, 3.9.2003, 18.2.2004, 23.3.2004, 4.10.2004, 5.10.2004, 6.10.2004.

"UK Live Exports – We are Winning the Battle …”, CIWF, accessed 6.10.2004; Peter Stevenson, "The Export of Live Farm Animals from the UK”, CIWF, March 2003.