עבדות – רצח-עם – חקלאות: הקבלות, אמת והשפעה
הקבלות (אנלוגיות, או השוואות) בין קטסטרופות בחייהם של בני-אדם ובין מצבן של חיות בחקלאות התעשייתית נערכות לעיתים קרובות בניסיון לעורר עניין מוסרי בחיות. אריאל צֹבל סוקר את ההקבלות האלה ומזהיר שהן עלולות למנוע מאיתנו להבחין בבעיות מיוחדות בחייהן של חיות.
לעורר הזדהות
קשה לשנות את התנהגותם של אנשים כלפי חיות אם האנשים אינם מזדהים איתן. כשמדובר בחיות ממינים מסוימים, רגשי הזדהות איתן אינם שכיחים. לא קל למצוא אנשים המסוגלים או מעוניינים להזדהות עם תרנגולות, למשל, אפילו כאשר המציאות החקלאית מוצגת מול עיניהם.
כדי לעורר הזדהות אפשר לגייס את האמפתיה שאנשים מרגישים ממילא כלפי בני-אדם שונים: אם נצליח להראות כי מה שעובר על החיות דומה לחוויות איומות שעוברים בני-אדם, אולי נצליח להגיע לליבו של הקהל. זוהי המטרה הרטורית של הקבלות (אנלוגיות, או השוואות) בין פגיעה בחיות ממינים שונים ובין פגיעה בבני-אדם. אולם האם הקבלות כאלה תקפות מבחינה עובדתית?
הקבלות ועובדות
כדי לברר אם הקבלה תקפה, מובן מאליו שהנתונים המוקבלים צריכים להיות מוצגים ביושר, ככל האפשר ללא סילופים. מעבר לכך נחוץ עיקרון פשוט שחמק מעיניהם של רוב עורכי ההקבלות: הקבלה המציגה רק את הדמיון בין תופעות ומתעלמת מההבדלים ביניהן היא מחווה חסרת טעם מבחינה עובדתית. הרי קיים דמיון כלשהו בין כל שתי תופעות; עם קצת רצון טוב, אפשר למצוא מכנה משותף אפילו בין, נאמר, בניית ארמונות בחול לעבודה בחברת מחשבים. בדומה לכך, ברור שיש דמיון כלשהו בין הובלת עבדים להובלת בקר, אך מה הם ההבדלים בין שתי הפעילויות האלה?
רק הקבלה מלאה – של דמיון ושל שוני גם יחד – יכולה לשרטט תמונה נאמנה למציאות של הקשר בין שתי התופעות.
רטוריקה בחליפה
כמה וכמה ספרי הקבלות המתיימרים להציג תמונה היסטורית-חברתית מאוזנת נופלים בפח של הצבעה על דמיון בין התופעות תוך התעלמות מההבדלים ביניהן.
למשל, כל יום הוא טרבלינקה מתיימר להציג קשר היסטורי בין השואה ובין תקדימים בתחום החקלאי; אך הכותב, ריצ'רד פטרסון, מסתפק בהצגת תופעות דומות לכאורה זו לצד זו. הוא אינו מרחיב את הדיון על גורמים משמעותיים אחרים לשואה, והוא מתעלם גם מתופעות חקלאיות מרכזיות שלא הייתה להן מקבילה במשטר הנאצי. העובדות שנשמטו היו עשויות לתמוך טוב יותר בטענה המרכזית של הספר – או להחלישה.
ספר חדש אחר, זכויות בעלי-חיים / זכויות אדם מאת הסוציולוג דייויד ניברט, מציג את הקפיטליזם כשורש הרע בחייהם של בני-אדם וחיות אחרות, וכורך יחד את כל הפגיעות בכל הקבוצות. אגב כך מבטל ניברט את ההבדלים המהותיים בין התופעות הנדונות ומתעלם מגורמים מכריעים וייחודיים לפגיעה בחיות, גורמים שאין להם ולא כלום עם הקפיטליזם. בסופו של דבר מתקבלת משוואה תמוהה: החיות המעונות והנטבחות בשיטתיות מוזכרות יחד עם בני-האדם שהשמינו מדי כתוצאה מאכילתן – כולם "קורבנות" השיטה, כביכול.
ספר אחר, הפוליטיקה המינית של בשר מאת קרול אדמס, קושר בכוללנות ובחד-צדדיות דומה בין הפגיעה בנשים לפגיעה בחיות שונות במסגרת המשטר הפטריארכלי.
וספר מוכר נוסף, לא אקדמי, ההשוואה מעוררת האימה (או ההשוואה המבעיתה) מאת מרג'ורי ספיגל, מקביל את העבדות בארצות-הברית עם ניצול בעלי-חיים.
ספרים אלה ודומיהם מעבירים מסר מדהים ומשכנע במבט ראשון, אולם בהתיימרם לטעון טענות היסטוריות וחברתיות מסוימות, במבט מעמיק יותר החד-צדדיות שלהם פוגעת בתוקף טענותיהם.
מגבלות המודל האנושי
כל מבקר מזועזע של הקבלות יודע לדקלם שאי אפשר להשוות בני-אדם לחיות כי הן לא מבינות מה קורה להן, הן אינן הוגות במר גורלן, תוכניותיהן לעתיד אינן נהרסות – ובכלל הן פחות חשובות. כמה מטענות אלה עשויות להיות נכונות, והן ידועות לכולנו.
אך בהקשר זה יש גם דברים שאיננו יודעים היטב. בפרט, איננו יודעים מה מייחד את הפגיעה בחיות. כאשר מביטים באסונן בהקבלה עם אסונם של בני-אדם, הכל נראה ונאמד במידתו של האסון האנושי. אם החיות נפגעות בדרכים שבני-אדם אינם נפגעים בהן – פשוט לא נבחין בזה.
הקבלה חושפת, הקבלה מסתירה
הפגיעות האדירות ביותר של אדם באדם התאפיינו בדיכוי אלים, בכליאה המונית, בעבודות כפייה ובהרג. לכן הקבלות של אסון בחייהם של בני-אדם עם אסון בחייהן של חיות מתייחסות לתופעות ידועות ומוכרות כאלה, וההקבלות אכן מספקות לקהל כלים רגשיים ומוסריים לקלוט את הפגיעה בחיות העוברות דיכוי אלים, כליאה המונית, עבודות כפייה והרג.
אולם קחו לדוגמה תופעה אחרת: הברירה המלאכותית של חיות, שהופכת אותן ל"רווחיות" ובו-בזמן גורמת להן חולניות, נכות וכאב. תופעה כזו אינה מוכרת בהיסטוריה האנושית, כלומר בני-אדם לא ביצעו מעולם ברירה מלאכותית שיטתית באף אוכלוסייה אנושית אחרת. לכן אין זה מפתיע שפיטר סינגר, למשל, חובב מובהק של הקבלת דיכוי בני-אדם עם דיכוי חיות שונות, כלל לא הזכיר ברירה מלאכותית במהדורה הראשונה (1975) של ספרו הנודע, שחרור בעלי-החיים, וגם בעדכון לאחר 15 שנים הנושא בקושי עלה.
לעומתו, פטרסון ייחד פרק לקשר שבין ברירה מלאכותית בחקלאות ובין אאוגניקה ("השבחת" בני-אדם), אולם כצפוי, המניפולציה הגנטית מתוארת במונחים של דיכוי אלים והרג. מה נשמט אפוא מההקבלה הזו? שליטה ברבייה של האוכלוסייה כולה, עיוות תורשתי הרסני של קצב גדילת הגוף ושל הפרופורציות בין אבריו השונים, והחזקת האוכלוסייה כולה בתנאים אחידים לחלוטין כדי שרק התכונות התורשתיות תבואנה לידי ביטוי ללא השפעה סביבתית מגוונת. תופעות אלה ואחרות הן מאפיינים מהותיים של החקלאות, והן אינן ניתנות אפילו לתיאור במונחים הלקוחים מתוך ההיסטוריה של האאוגניקה.
מחסום התיעוש
מה שמחמיצות ההקבלות דרך קבע הוא התיעוש של בעלי-חיים. אומנם גם בני-אדם נוצלו (ומנוצלים) למטרות מסחריות באופן שיטתי, אך בניצול בני-אדם אין אלא ניצנים של תיעוש. תכונות גופם של בני-אדם נוצלו בהחלט למטרות מסחריות בעבודת-פרך ובתעשיית המין, אך המניפולציה המדעית של כל תכונה מתכונות הגוף, עד לרמה המולקולרית, זרה לחלוטין לניצול בני-אדם. הפרדת ילדים מהוריהם מוכרת היטב בהיסטוריה של העבדות, אך ניתוק כל אוכלוסיית ההורים מכל הצאצאים, כמו בתעשיות העופות והחלב, הוא תופעה אחרת לגמרי. גם השמדת אוכלוסיות של בני-אדם חזרה שוב ושוב בהיסטוריה האנושית – אך מי היה מעלה על דעתו "ייצור" של אוכלוסיות אנושיות במטרה להשמידן, כמו בחקלאות?
אם כן, דיכוים של בני-אדם בידי בני-אדם אחרים עלול להיות נורא מכדי לתאר זאת במילים, ואף-על-פי-כן למזלנו ניצול תעשייתי הוא תופעה מעולם אחר ממש. מסתבר שהקבלות עשויות להביא אותנו רק עד לרמה מסוימת של הכרה, הבנה והזדהות עם חיות; משם ואילך הן חוסמות את שדה הראייה.
מבחן התוצאה
לתגובות הרבות שמעוררות ההקבלות אין כמובן קשר משמעותי למידת תקפותן של ההקבלות. למשל, בפברואר 2003 השיק הארגון האמריקני PETA קמפיין תחת הכותרת "שואה על הצלחת שלך", שהתבסס על הקבלה אסוציאטיבית ושטחית בין רצח העם היהודי במלחמת העולם השנייה ובין משקים חקלאיים תעשייתיים כיום. המשימה של קמפיין PETA הייתה להשפיע על הרגלי צריכה – לא להציג טענה חברתית-היסטורית. אומנם מנקודת-מבט זו נותר רק לתהות: בכמה מקרים הביאה ההקבלה להתעוררות עניין מוסרי בחיות, לעומת מספר המקרים שההקבלה גרמה בהם לרתיעה מכל התייחסות לנושא? יש להעיר שהקמפיין הופסק בעקבות מחאה ציבורית קשה נגדו. לארגון נשלחו גם פניות תמיכה רבות, אך אולי התומכים היו משוכנעים מראש? תשובת PETA הייתה השקת קמפיין הקבלתי נוסף, שספג תגובות דומות.
גם לספרי ההקבלות המתיימרים לדיוק היסטורי-חברתי יש מטרות רטוריות מובהקות – וממילא כך הם מתקבלים בציבור. למשל, הדיון הציבורי שהתעורר סביב הספר כל יום הוא טרבלינקה כאילו התעלם מהספר עצמו – הדוברים בעד הספר ונגדו לא התייחסו לחומר ההיסטורי שהובא בספר ולמגבלות החומר הזה, והסתפקו בוויכוח על עצם רעיון ההקבלה. רבים מצהירים שהם נפגעים מהקבלה כזו, ותו לא. עם רגשות כאלה אין כמובן מקום להתווכח, ונותר רק להתחשב בהם.
כבוד האדם
לסיום, יש להעיר שההקבלות שנסקרו ברשימה זו מושתתות בהכרח על כבוד עמוק כלפי הקורבנות האנושיים. אלמלא נתפסה הפגיעה בבני-אדם כרוע בלתי מעורער, לא היה טעם להקביל איתה או להשוות אליה. ההקבלה מחזקת את מעמדה של הפגיעה בבני-אדם בתור הרוע המוחלט שהכל נמדד ביחס אליו. זהו סוד עוצמתן של ההקבלות, אך זוהי גם המגבלה שלהן.
מקורות
Peter Singer, Animal Liberation (New York: Avon Books, first edition 1977, originally published 1975).
Carol J. Adams, The Sexual Politics of Meat: A Feminist Vegetarian Critical Theory (New York: Continuum, 1990).
Marjorie Spiegel, The Dreaded Comparison: Human and animal Slavery (New York: Mirror Books, 1996).
Charles Patterson, Eternal Treblinka: Our Treatment of Animals and the Holocaust (New York: Lantern Books, 2002).
David Nibert, Animal Rights / Human Rights: Entanglements of Oppression and Liberation (Lanham, Boulder, New York and Oxford: Rowman and Littlefield, 2002).
"Holocaust on Your Plate" (website, closed), PETA (People for the Ethical Treatment of Animals), campaign launched 21.2.2003, accessed 1.12.2003.
"Are Animals the New Slaves? Provocative Exhibit Debuts in Jackson", PETA, 14.7.2005.
"PETA Rethinks 'Slavery' Exhibit", Tolerance, 15.8.2005.
"Turning the Tide of Tyranny", Animal Liberation (a PETA website), accessed 20.8.2006.
פיטר סינגר, שחרור בעלי-החיים (ישראל: אור-עם, 1998, מהדורת 1990).
מרב יודילוביץ', "קמפיין באירופה: השואה כמנה עיקרית", ynet (ידיעות אחרונות), 2.7.2003.
פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 105, 4.7.2003, עדכון 20.8.2006, עריכה אחרונה 3.4.2022.
