חיי טיגריסים, ציד טיגריסים וניצולם בקרקס ובקולנוע, בסרטו של ז'אן-ז'ק אִינו

"שני אחים", סרטו של הבמאי ז'אן-ז'ק אִינו, מציג סיפור רגיש על השמדתם ועינוים של טיגריסים בימי הקולוניאליזם הצרפתי בהודו-סין. למרות כוונותיו טובות, אִינו התעקש "לביים" טיגריסים אמיתיים. אריאל צֹבל ראה את הסרט והוא טוען: המדיום קודם למסר, וסרט עם טיגריסים חיים הוא קרקס, גם אם כוונת יוצרו אחרת. (פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 197, 8.4.2005).

עלילת הסרט

סרטו של הבמאי-תסריטאי ז'אן-ז'ק אִינו, "שני אחים", יצא לבתי הקולנוע בחו"ל בקיץ 2004. לישראל הוא הגיע בפורמט DVD הכולל גם הערות קולחות מפי אִינו וסרט תיעודי מעניין על טיגריסים.

"שני אחים" מגולל את סיפורם של הטיגריסים קומל וסאנגה. העלילה בדיונית, אך היא ממוקמת בדייקנות תיעודית בקמבודיה של שנות ה-20 של המאה ה-20. הסרט נפתח כשקומל וסאנגה נולדים במקדש עתיק ביערות עם אימם ואביהם. האב נהרג מרובהו של צייד שהגיע לשם בראש משלחת של גנבי עתיקות. האם מצליחה למלט את סאנגה, ואילו קומל נלכד ונמכר לקרקס, שם מכריחים אותו לקפוץ דרך חישוקי אש. מאוחר יותר, לאחר ניסיון כושל להרוג את האם, נלכד גם סאנגה. סאנגה חי זמן מה בחסות בנו הצעיר של הנציב הצרפתי, ולאחר מכן נכלא בכלוב זעיר ב"אוסף" החיות של השליט. כעבור שנה מבקש השליט לערוך קרב טיגריסים, וכך מושלכים קומל וסאנגה להילחם בזירה. הם מזהים זה את זה ומסרבים להילחם. במהומה שפורצת הם נמלטים, והסרט מסתיים במפגש עם אימם ובהבטחה שהם יחזרו לחיות ביער.

בין הכוונות לשיטה

"שני אחים" הוא סרט נדיר ומרשים מבחינת התייחסות לדמויות החיות כאינדיבידואלים, התמקדות בסיפור שלהן ומבט ביקורתי על פרקטיקות אלימות נגדן. רמת ההאנשה בסרט מעודנת, מאפשרת להזדהות בקלות עם הטיגריסים עצמם בלי להפוך את סיפורם למשל גרידא למצבים אנושיים. הטיגריסים – גם הבוגרים שביניהם – מוצגים בחדות מכאיבה כקורבנות הרוע והתחכום האנושיים. לדברי אִינו, הוא עשה את "שני אחים" כי רדיפת הטיגריסים שוברת את לבו. כותרות הסרט אף כוללות בקשה לתרום לקרן העולמית לחיות בר (WWW).

כל זה טוב, יפה וראוי. אבל "שני אחים" הוא סרט עם טיגריסים אמיתיים, תוך שימוש מזערי בבובות (אנימטרוניקה) וללא כל "תיקוני" מחשב מהותיים. כך הנוכחות של טיגריסים אמיתיים על סט הצילומים נהפכת לנושא הסרט, בעוד הסיפור הבדיוני שרקח אִינו נדחק לשוליים.

שחקנים ו"שחקנים"

אִינו, שכבר עשה סרט עם חיות אמיתיות ("הדוב", 1989) גאה להציג חיות אמיתיות בסרט אותנטי, בעידן של דימויים מפוברקים. בהערותיו לסרט הוא מתייחס ל"משחק" של הטיגריסים ומכנה אותם "שחקנים". הטיגריסים בסרט אכן מפגינים מגוון עצום של פעולות ממוקדות והבעות קולעות. אם הם היו שחקנים – הם היו ראויים לפרסים על משחק טוב.

אבל הטיגריסים אינם שחקנים. הם לא מבינים במה מדובר, הם לא בחרו להיות שם, וכאשר קשה להוציא מהם "משחק" בטוב – מוציאים אותו בכוח. איכות ה"משחק" של הטיגריסים על המסך היא תוצאה של מניפולציות שנעשו בהם תוך צילום שהוצא מהקשרו (למשל: להשמיע להם קולות או להציע להם מזון – שאינם נראים בפריים) במשולב עם סבלנות וטכנולוגיה: על הסט פעלו בו-זמנית שלוש עד שבע מצלמות, שארבו לפעולה או ההבעה המתאימה במשך ימי צילום שלמים.

אמצעי זהירות

אִינו מסביר: "היה חשוב לטפל בחיות אפילו טוב יותר מאשר באנשים". במהלך רוב הצילומים שהו הטיגריסים בשטח נרחב ומגודר, וכמעט כל אנשי הצוות היו מוגנים מפניהם בתוך כלובים. נעשה גם שימוש באינספור תחבולות כדי להימנע מפגיעה קשה בטיגריסים, במקרה שהתסריט דורש שתיראה פגיעה כזו. חלק ניכר מהערותיו של אִינו לסרט מוקדש לאפולוגטיקה: מה שאתם רואים, לא כל-כך נורא במציאות. כשנדמה לנו שלפיד כמעט פוגע באם, מדובר בתוספת ממוחשבת; קומל הגור אינו נופל במציאות ממרומי המרפסת אלא מגובה נמוך על מצע רך, ואילו עריכת הצילומים היא שיוצרת אשליית נפילה מגבוה; הכיסא שחובט בסאנגה הגור עשוי למעשה מעץ באלסה רך, ואילו צלילי החבטה הקשים הודבקו בעריכה; המרדף המסוכן בין סאנגה לכלב הוא למעשה חיבור של שני צילומים שונים כשהחיות כלל לא היו שם יחד; והדוגמאות רבות ומגוונות.

הכפייה יוצאת אל פני השטח

אם כן, יוצרי "שני אחים" התאמצו מאוד ליצור דימויים של טיגריסים סובלים תוך ניסיון למזער את הסבל בפועל, באמצעים סמויים; וברגע שעלה בידיהם לשכנע את הקהל באמצעות תמונות שהטיגריסים סובלים, היוצרים מתאמצים לשכנע בהסברים שהכול אחיזת עיניים, ושלמעשה לא אונה לטיגריסים כל רע. בעיני אִינו, סבלם של הטיגריסים ב"שני אחים" אמור להיות דימוי כוזב, אשליה המצביעה על מציאות אמיתית מחוץ לעולם הסרט, כלומר על בתי גידול מצטמקים ועל קרקסים נידחים.

אבל המציאות שעל הסט אינה ניתנת למחיקה. הצילומים עצמם מגלים הרבה, גם אם הם מטעים מאוד, ואִינו עצמו הוא שחושף באריכות את הפגיעה בטיגריסים על הסט. דבריו חושפניים משום שהוא משלה את עצמו שהוא במאי של טיגריסים-שחקנים. כך הוא נלהב לגלות שה"משחק" של סאנגה הגור המסרב ככול יכולתו לרדת במורד המדרגות – הוא סירוב אמיתי, בלי טריקים. במציאות, הגור אכן נדחף בכוח במדרגות והוכנס לכרכרה מסורגת, ובאמת לא רצה לעזוב את הבית כי הוא הופרד בכוח מאחיו שבבית (ושלא נראה בסרט). אִינו שוב נשמע גאה באותנטיות שהשיג, כשהוא מסביר שקומל הגור באמת לא רצה להיות בתוך הסל הקטן שנכלא תוכו – וזהו סוד "המשחק" המשכנע שלו כגור כלוא. אִינו אפילו חושף כבדרך-אגב שהסצנה שבה נפגשים שני האחים בזירה ובוחרים לשחק בעליצות במקום להילחם מבוססת על שמחתם האותנטית של שני אחים החיים יחד במציאות; לפני המפגש שצולם, הפרידו ביניהם למשך שבוע שלם כדי להשיג את אפקט האיחוד הרצוי.

וכל מעללי ה"בימוי" הללו עדיין אינם מגלים באילו תנאים הוחזקו הטיגריסים כאשר לא היה צורך בצילומי חוץ "טבעיים", באילו תנאים הם הובלו ממקום למקום, מדוע בכלל הטיגריסים הבוגרים מאולפים ולמה הגורים עוברים מיד ליד במקום להיות עם אימם!

קרקס אִינו

אמצעי הייצור של "שני אחים" חותרים תחת כוונותיו הטובות של אִינו. כדי להשיג רמת שליטה גבוהה ב"משחק" של הטיגריסים, הוא חייב להסתמך על היסטוריה של ציד. טיגריסים מאולפים הם בהכרח שבויים שנולדו בשבי או נשבו כגורים. אולי אפילו הרגו את ההורים כדי לשבות את הגורים שייסדו את השושלת השבויה. "שני אחים" הוא אפוא המשך ישיר של מסורת הציד שהסרט מבקש לבקר.

הקשר לקרקסים גלוי עוד יותר. כדי לצלם דמויות של 7 טיגריסים (כולל האחים כגורים וכמתבגרים) השתמש אִינו בלא פחות מ-30 טיגריסים, כולל שלושה זוגות של אחים גורים. בעזרת המאלף המומחה שלו וחברו הטוב, טיירי לה פורטיה, ז'אן-ז'ק אִינו פשוט ניהל קרקס ענק, עם טיגריסים שאולפו לבצע פעולות קרקסיות – כולל קפיצה דרך חישוק אש. כמנהל קרקס, אִינו מסביר שהמאלף תלוי בחיה שלו לא פחות משהיא תלויה בו ולכן הוא בהכרח דואג לה שתהיה מאושרת. המניעים ברורים, אך ההסבר קלוש: המאלף אינו תלוי ברווחת החיה אלא במוצר שהיא מספקת, גם במחיר סבלה.

מהו המסר?

האתגר הגדול של הסרט הוא מבחן התוצאה. אולי הוא יעורר אמפתיה ציבורית כלפי טיגריסים, שתסייע להגן עליהם? הלוואי. אולם סביר להניח שהשפעת הסרט בדרום-מזרח אסיה תהיה איטית, ואילו באמריקה יש מגפה של החזקת גורי חתולים גדולים כ"חיות מחמד" – שגדלות מהר, נהפכות לנטל מסוכן ומסיימות את חייהן במכלאות זוועתיות. הסרט "שני אחים" עצמו, ואפילו התוספות ב-DVD, כוללים לא יותר ממס-שפתיים בעניין זה. אדרבה: הגורים חמודים להפליא (סאנגה ישן עם הילד במיטה, וביום הוא נח על מדף בין חיות צעצוע) ובבגרותם הם החיות המרהיבות ביותר בעולם; ולמרבה הפלא, הם אינם תוקפים איש ואפילו לא צדים! אִינו ביקש לקנות את לבו של הקהל לטובת הטיגריסים ולהתאים את הסרט לילדים. כך, בלי להתכוון לזה כלל, נהפך "שני אחים" לסרט פרסומת להחזקת חתולים גדולים בבית. מסתבר שכדי להשיג תוצאות טובות בעולם לא די בכוונות טובות.

מקורות

Two Brothers (DVD version). Jean-Jacques Annaud and Jake Eberts (producers), Jean-Jacques Annaud (director), Jean-Jacques Annaud and Alain Godard (screenwriters). A Pathé Cinema production (distributed by Universal Pictures), 2004.

Fred Topel, "Jean-Jacques Annaud Talks Two Brothers", Your Guide, accessed 24.2.2205.

http://www.twobrothersmovie.net/ (Two Brothers official website).

http://www.apple.com/trailers/universal/two_brothers/# (trailer and photos).